בש"פ 756/15 פלוני נ' מדינת ישראל

1. בפני ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.1.2015 (תפ"ח 34700-07-14, סגן הנשיא י' צבן והשופטים ר' כרמל ו-ר' פרידמן-פלדמן). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש העורר לעיין באבחון הפסיכולוגי שנערך לו לצורך הכנתו של תסקיר מבחן במסגרת הליך מעצר לפי סעיף 10ז(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער).

התשתית העובדתית והחלטתו של בית המשפט המחוזי

2. כנגד העורר, קטין כבן 17 שנים, ושניים אחרים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם את חטיפתו ורציחתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר ז"ל בחודש יולי 2014 בירושלים. בכתב האישום צוין כי העורר סובל מתסמונת פסיכיאטרית ונוטל תרופות בשל כך. יצוין כי שני הנאשמים האחרים מואשמים במסגרת שני אישומים נוספים בעבירות של ניסיון חטיפה והצתה.

3. במסגרת הליך המעצר ביום 17.7.2014 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר (מ"ת 34614-07-14, הנשיא ד' חשין). ביום 4.8.2014 התקבל תסקיר המעצר כאמור. בשלב זה, ביקש שירות המבחן שהות על מנת לבצע בדיקות ולשלוח את העורר לאבחון פסיכולוגי. בהמשך לכך, ביום 11.8.2014 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר משלים (השופטת נ' בן אור).

4. עוד קודם להגשתו של תסקיר המעצר המשלים, ביקש העורר שאותו תסקיר יועבר לעיונו עם העברתו לבית המשפט המחוזי, לפני הדיון הקבוע בעניינו. בקשה זו הוגשה בשים לב לסעיף 23 לחוק הנוער הקובע כי התסקיר לא יימסר לבעלי הדין ולבאי כוחם, אם לא ניתנה הוראה אחרת (אם כי רשאים התובע והסניגור לעיין בהם בתיק בית המשפט). המדינה התנגדה לבקשה, וכן התנגד לה שירות המבחן. ביום 13.11.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוצגה עילה לסטות מ"ברירת המחדל" בסעיף 23 לחוק הנוער, ולפיכך יותר לבאי כוח העורר רק לעיין במסמכים, ולא להעתיקם (השופטת ת' בזק-רפפורט).

5. ביום 6.1.2015, במסגרת ההליך העיקרי, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיין באבחון הפסיכולוגי שנערך לו לצורך הגשתו של תסקיר המעצר, וזאת במתכונת של בקשה לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. המדינה ושירות המבחן התנגדו לבקשה, וטענו כי, ככלל, לא עומדת לנאשם הזכות לעיין בחוות דעת מקצועית המשרתת את שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר על ידו (בהפניה לע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (3.9.2012) (להלן: ע"פ 3472/11), שהבקשה לקיים בו דיון נוסף נדחתה בדנ"פ 6748/12 פלוני נ' מדינת ישראל(6.1.2013)).

6. ביום 22.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר, וזאת במותב הדן בהליך העיקרי בעניינו (בן שלושה שופטים). בית המשפט המחוזי התבסס על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3472/11, שהכיר בחיסיון שחל על חוות דעת שנערכו לצורך הכנתו של תסקיר מבחן והסבירו על רקע החיוניות הנודעת לשיתוף הפעולה שזוכה לו שירות המבחן עם גורמים חיצוניים. בית המשפט המחוזי הוסיף והסביר כי הרציונאל העומד בבסיס החיסיון שחל על חוות דעת מסוג זה אינו מבחין בין תכליות שונות לחשיפת חוות הדעת – כלומר אין זה משנה אם החשיפה מתבקשת לצורך ניהול הגנתו של הנאשם או לשם תקיפת הממצאים בתסקיר המבחן (כפי שהיה באותו עניין), מאחר שעצם החשיפה, במנותק ממטרותיה, תביא לפגיעה בשירות המבחן ותחליש את מעמדו, פגיעה שתשליך בסופו של דבר גם על הנאשמים. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שחשיפת חוות הדעת הייתה מקדמת ביעילות את בירור אשמת העורר, הרי שמנגד יש לשקול את החשיבות הנודעת לשמירה על תסקירי שירות המבחן המהווים כלי מרכזי בשמירה על זכויות נאשמים והגנה עליהם. על החלטה זו נסב הערר שבפני.

הערר