בקשה להארכת מעצר שמינית של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
1. לפני בקשה להארכת מעצר שמינית של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 8.12.2014, בתשעים יום נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 17416-07-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.
רקע והליכים קודמים
2. ביום 9.7.2012 הוגש נגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר ייחס לו עבירות רבות של אינוס, מעשי סדום, מעשים מגונים, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטינה ואיומים, שאותן ביצע לפי הנטען בבתו, ילידת 1994, בעודה קטינה (להלן: המתלוננת). כמו כן, הואשם המשיב בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. ההליכים והעובדות העומדים בבסיס הליך זה נסקרו לא אחת על ידי בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות בעניין זה, כמפורט בהמשך, ועל כן יובאו כאן בקצרה.
3. כתב האישום שהוגש כנגד המשיב כלל שלושה אישומים. על פי המתואר באישום הראשון, בין השנים 2008 ל-2012 נהג המשיב לאנוס את המתלוננת, לבצע בה מעשי סדום ומעשים מגונים, ופעם אחת אף הכה אותה באלימות קשה משום שסירבה לגלח את שער ערוותה לבקשתו. על פי המתואר באישום השני, המשיב נהג להכות את המתלוננת במשך שנים רבות, מאז הייתה בגן. בין היתר, צוין כי המשיב נהג לחבוט בגופה של המתלוננת במטאטא ובמגב, ולהצליף בגופה ובראשה עם כבל חשמל, ולגרום לה חבלות של ממש, וכן לזרוק כיסא על ראשה. באירוע מסוים שפך המשיב על ידיה של המתלוננת מרק חם, כך שנגרמו לה כוויות. בעקבות חלק מן המקרים נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. כאשר המתלוננת אמרה למשיב כי תספר על מעשיו, איים עליה כי "ישלח אותה שוב" לבית החולים. על פי המתואר באישום השלישי, המשיב סירב לשתף פעולה עם שוטרים שהגיעו לעצור אותו ביום 26.6.2012, התחבא מפניהם וסירב לפתוח להם את הדלת.
4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 18.7.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה משמעותיות כנגד המשיב, וכי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה אשר לא ניתנת ליישוב באמצעות חלופת מעצר כלשהי. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו (מ"ת 17436-07-12, הנשיא י' אלון). המשיב הגיש שתי בקשות לעיון חוזר בהחלטה זו. בבקשתו הראשונה הוא טען כי קיים כרסום של ממש בראיות, בשל הודעה שמסרה המתלוננת בפני עובדת סוציאלית ולפיה בדתה את הכול מליבה. ביום 30.7.2012 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב, בהתבססו על חקירה מאוחרת יותר של המתלוננת. מסקנתו של בית המשפט המחוזי הייתה שהמתלוננת חזרה בה מתלונתה מחשש שתנודה ממשפחתה (השופטת ח' סלוטקי). בית משפט זה דחה ערר שהוגש על החלטה זו (בש"פ 6253/12, השופט ח' מלצר). לאחר מכן המשיב הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, בבקשה לבחינת חלופת מעצר. בקשה זו נדחתה גם היא ביום 7.3.2013 (השופט נ' אבו טהה).
5. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. ביום 3.4.2013 קיבל בית משפט זה את הבקשה, והורה על הארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 2158/13, השופט י' עמית). בסמיכות לכך, הגיש המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, שבה הציע חלופת מעצר נוספת בבית אמו בפיקוח ארבעה מפקחים ובתנאים מגבילים נוספים. ביום 2.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, וקבע כי החלופה נבחנה בעבר, ונדחתה (השופט נ' אבו טהה). המשיב הגיש ערר על ההחלטה לבית משפט זה, שקבע כי על המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי לאחר מתן עדותה של המתלוננת. באותו שלב, כך נקבע, יוזמן תסקיר בעניינו כדי לאפשר בחינה של חלופות מעצר אפשריות (בש"פ 3538/13, השופט א' רובינשטיין). ביום 4.7.2013 ובטרם נשמעה עדותה של המתלוננת, הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, בהסכמתו (בש"פ 4782/13, השופט נ' סולברג).
6. בסמוך לאחר מכן הגיש המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתה טען כי כיוון שהמתלוננת עזבה את הארץ יש לשחררו לחלופת מעצר, מאחר שלא נשקפת לה עוד מסוכנות ממנו, ושמסוכנותו היא כלפיה בלבד. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ביום 25.7.2013, וקבע שהמסוכנות הנשקפת מהמשיב אינה רק כלפי המתלוננת, וכי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט מצידו, בנסיבות שבהן המתלוננת עזבה את הארץ בסמוך למתן עדותה, וייתכן שלא מרצונה (השופטת ח' סלוטקי). גם על החלטה זו הוגש ערר. בדונו בערר קבע בית משפט זה כי אין הוכחות ממשיות לכך שהמשיב "הבריח" את המתלוננת, והורה על עריכת תסקיר בעניינו אשר יבחן אם מסוכנותו ממוקדת רק במתלוננת, וכן יבחן אפשרויות של חלופות מעצר (בש"פ 5371/13, השופט א' רובינשטיין).
7. ביום 27.8.2013 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, אשר לא המליץ על שחרורו. שירות המבחן העריך את מסוכנותו של המשיב ככזו שחלה לא רק כלפי המתלוננת, וציין כי חלופת המעצר שהוצעה אינה מאיינת את מסוכנותו, אלא אף מעצימה את רמת הסיכון. בית המשפט המחוזי דחה באותו יום את בקשתו של המשיב שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, וקבע כי אין לשחררו לחלופת מעצר (השופט מ' לוי).
8. ביום 17.9.2013 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, בהסכמת בא-כוחו (בש"פ 6194/13, השופט ח' מלצר). ביום 6.2.2014 בית משפט זה חזר והאריך את מעצרו של המשיב בשבעים ימים נוספים, לאחר קבלת מספר הודעות מעדכנות מהמדינה אודות מצבו של ההליך העיקרי, וללא הסכמת המשיב (בש"פ 8612/13, השופט א' שהם). לאחר מכן, נעתר בית משפט זה לשתי בקשות נוספות להארכת מעצרו של המשיב, גם הן ללא הסכמתו (בש"פ 1451/14, השופט נ' סולברג, בש"פ 3740/14, השופט צ' זילברטל). ההחלטה האחרונה של בית משפט זה בעניינו של המשיב התקבלה ביום 7.9.2014, ובה הוא הורה על מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, שלא בהסכמתו, בשים לב למצבו של התיק העיקרי שנראה באותה עת כמתקרב לסיומו (בש"פ 5704/14, השופט ס' ג'ובראן).