בש"פ 8628/16

1. לפניי בקשה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:חוק המעצרים) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים החל מיום 10.11.2016 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 43725-03-16 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער, לפי המוקדם.

רקע רלוונטי

2. עובדות המקרה פורטו בהחלטות קודמות של בית משפט זה בעניינו של המשיב (בש"פ 6151/16 מדינת ישראל נ' פלוני (8.9.2016); ובש"פ 7406/16 מדינת ישראל נ' פלוני (25.9.2016)), על כן אעמוד על עיקרי הדברים בלבד. נגד המשיב ואביו (להלן ביחד: הנאשמים) הוגש ביום 10.7.2016 כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות ניסיון רצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין; ועבירת קשירת קשר לביצוע פשע.  בנוסף, מיוחסות למשיב לבדו עבירות של ניסיון רצח, שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, איומים, ותקיפה בנסיבות מחמירות.

           על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש יוני 2015 התגלע סכסוך בין המשיב לבין שני קטינים אחרים שיש ביניהם קרבה משפחתית (ביניהם פ.א ו-ג'.ח). על פי עובדות האישום הראשון, בעקבות שיחת טלפון בה אוים פ.א., הגיע זה יחד עם שניים מבני דודיו לביתו של המשיב כדי לברר האם הוא אחראי לשיחה. בתגובה לשאלתם זו הצמיד המשיב סכין לחזהו של פ.א., איים על השאר כי יפגע בהם אם לא יסתלקו, ובעט בראשו של אחד מהם. על פי עובדות האישום השני, הגיע ג'.ח. אל ביתו של המשיב, בעקבות מסרים שהגיעו אליו לפיהם בכוונת המשיב לפגוע בו וב-פ.א.. בין המשיב לבין ג'.ח. התפתח עימות במהלכו הם תפסו זה בחולצתו של זה, והמשיב הניח ידיו על גרונו ולחץ עליו. על פי עובדות האישום השלישי, פגש המשיב ב-פ.א. ברחוב, החל לרדוף אחריו כשבידו סכין וקרא לו לעצור. פ.א. נכנס לתוך בית בו נכחו באותה עת חמישה נוספים, והמשיב בעקבותיו. במהלך עימות שהתפתח ביניהם, המשיב דקר את ג'.ח. ואת מ.ג. באופן שהצריך את פינויים לבית החולים. בהמשך לכך, המשיב קשר קשר עם אביו לגרום למותו של פ.א., ולצורך כך הצטיידו השניים בסכינים והגיעו יחד עם שניים נוספים לחצר הבית בו שהו פ.א., ע.ע. ו-א.ח. (להלן: המנוח). מיד עם כניסתם לחצר הבית המשיב התנפל על פ.א., נשכב עליו, גרם לו למספר דקירות בגופו, ואף ניסה להחדיר את הסכין לחזהו. אביו של המשיב, מצידו, הצמיד את ע.ע. אל חומה בחצר ודקר אותו מספר פעמים. המנוח, שנזעק לעזרתם של פ.א. ו-ע.ע., הרחיק את המשיב מ-פ.א., אזי דקר המשיב את המנוח בחזהו דקירה קטלנית שכתוצאה ממנה נפטר המנוח בו במקום.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בה נטען כי נגד המשיב קמות עילות מעצר סטטוטוריות. לאחר שהדיון בבקשה נדחה מספר פעמים – כאשר במהלך דחיות אלו הסכים בא כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה – הוגש ביום 3.7.2016 תסקיר שירות מבחן בעניינו, אשר לא בא בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר. בנוסף צוין כי נוכח הפוטנציאל למאסר ממושך ונוכח קיומו של תור המתנה ארוך – לא ניתן לשלב את המשיב במעון נעול. בית המשפט המחוזי הורה ביום 19.7.2016 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, זאת לאור המסוכנות המשמעותית הנשקפת ממנו, ולאור החשש שינסה להימלט מהדין.

4. כאמור, מעצרו של המשיב הוארך מעת לעת בשתי החלטות של בית משפט זה, ואולם במסגרת ההחלטה בבש"פ 6151/16, בית המשפט (השופט ח' מלצר) הורה לשירות המבחן לפעול לשילובו של המשיב ברשימת ההמתנה למעון נעול. בהתאם לכך, ביום 1.11.2016 שירות המבחן לנוער הגיש הודעה מעדכנת לפיה תקופת ההמתנה לקליטת נערים למעון נעול היא 6 חודשים, זאת ככל שלא יהיו קליטות חירום.

5. אשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי, הרי שבקצרה יצוין כי ביום 25.2.2016 נערכה הקראה של כתב האישום, ובדיון שנערך ביום 9.5.2016 הוצגה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה לאחד את התיק בעניינו של המשיב עם התיק של אביו, והדיון נדחה לבקשת האב. ביום 15.6.2016 הגישו הנאשמים מענה לכתב האישום. מאז נדחו הדיונים מעת לעת לבקשת ההגנה ובין היתר לאור בעיות בייצוגו של אביו של המשיב.

הבקשה להארכת המעצר

6. בבקשה שלפניי, טוענת המבקשת כי כתב האישום מגולל מסכת אלימות קיצונית אותה הפעיל המשיב כלפי מספר קורבנות, שמניעיה נסתרים. מסוכנותו הגבוהה של המשיב, כך נטען, נלמדת הן מהחלטת בית המשפט המחוזי; מעובדות כתב האישום ומנסיבות ביצוע המעשים; ומהעדר המלצה בעניינו מטעם שירות המבחן.  המבקשת מוסיפה וטוענת כי במהלך ניהול תיק זה, הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף בגין ביצוע עבירות שוד וניסיון שוד. יתר על כן, המבקשת גורסת כי נוכח העובדה שקיימים שני מעורבים נוספים במעשים המתוארים בכתב האישום שטרם אותרו, יש חשש משיבוש הליכי משפט במידה וישוחרר המשיב. לבסוף מציינת המבקשת כי נוכח העובדה שהמשיב נעצר לאחר 10 ימי הימלטות, קיים חשש כי ימלט מאימת הדין אם ישוחרר.