בש"פ 9113/15 מיכאל גביש נ' מדינת ישראל

           ערעור על החלטתו מיום 2.12.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא) בע"פ 62974-11-15, בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בן חמש שנים והקנס שהושתו על המערער במסגרת גזר הדין שניתן בבית משפט השלום (כב' השופטת מ' ברק נבו) ביום 16.9.2015.

           ערעור זה מוגש בגדר הוראת סעיף 87(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והוא נדון בפני דן יחיד (ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל(26.12.2004)).

רקע והליכים קודמים

1. המערער, יליד שנת 1959, הורשע לאחר הליך הוכחות בחמישה אישומים שעניינם ריבוי עבירות של גניבה בידי מרשה; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; מרמה והפרת אמונים בתאגיד; השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך; הנעה או ניסיון להניע אדם לבצע עסקה בניירות ערך בעשיית מצג שווא; כלילת פרט מטעה בדו"ח לפי חוק ניירות ערך; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר; ועבירה אחת של שיבוש מהלכי משפט. במסגרת האישום הראשון נקבע, כי בעת שעבד כמנהל תיקי ניירות ערך בחברת "מרץ", חברה בבעלותו של רמי תמרי, פעל המערער באופן שהניב רווח למספר לקוחות, שאיתם חפץ להטיב, על חשבון הפסדים מובטחים שנגרמו לחשבונות אחרים, השייכים חלקם לקופות גמל בניהול בנק מזרחי, וחלקם לאיש העסקים דב לאוטמן ז"ל (להלן: חשבונות לאוטמן). במעשיו, גנב המערער מחשבונות אלה סך כולל של 1,594,558 ש"ח לטובת הלקוחות המועדפים.

           עניינם של האישום השני עד הרביעי בשימוש שעשה המערער בחשבונות לאוטמן על מנת לרכוש באופן מסיבי מניות של חברת פורמולה ויז'ן (להלן: פורמולה), ולהשפיע על תנודות השער של מניות החברה ועל נפח המסחר בה. רכישת המניות נעשתה בניגוד למדיניות ההשקעה שסוכמה בין המערער לבין אנשי לאוטמן, ובאופן שהפך את לאוטמן לבעל עניין בפורמולה ללא ידיעתו. באישום החמישי הורשע המערער בשיבוש מהלכי משפט, בגין כך ששעה שידע שחוקרי רשות ניירות ערך מחפשים אחריו כדי לזמנו לחקירה, הסתתר מפניהם בחלקו העליון של חדר מדרגות בבניין שבו חיפשו אותו.

2. ביום 16.9.2015 גזר בית המשפט השלום את דינו של המערער, והטיל עליו עונש מאסר בן חמש שנים, עונש מאסר על תנאי וקנס על סך של 150,000 ש"ח או שנת מאסר תחתיו. ביום 29.11.2015 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, כאשר בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. בבקשה טען המערער, כי ביצוע מידי של עונש המאסר טומן בחובו פגיעה אנושה בו ועלול לסכל את זכות הערעור; כי בפיו טענות משפטיות עקרוניות כבדות משקל כלפי הכרעת הדין; וכי נוכח פגמים בחקירה, שנוהלה באופן מגמתי, היה על בית משפט השלום להיעתר לטענת "הגנה מן הצדק" שהעלה. כמו כן, ציין המערער בבקשה כי במספר מקרים, הדומים לגישתו לעניינו, נעתר בית המשפט לבקשת עיכוב ביצוע. המערער טען בנוסף, כי יש לעכב את ביצוע העונש גם נוכח חלוף הזמן מתחילת ההליך המשפטי וכן נוכח נסיבותיו האישיות, ובהן עברו הנקי, תרומתו לחברה, גילו המתקדם ומצבו הרפואי הקשה של אביו חולה הסרטן שעמו הוא מתגורר ואותו הוא סועד.

3. ביום 2.12.2015 התקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע, ובו ביום נדחתה הבקשה. בית המשפט קבע בהחלטתו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, מאחר שהודעת הערעור מתמקדת בעיקרה בניסיון להתמודד עם קביעות עובדתיות בפסק הדין של בית משפט השלום, וזאת על אף שפסק הדין מפורט, רחב היקף ומנומק, והקביעות העובדתיות שבו מבוססות על שורה ארוכה של ראיות ישירות ונסיבתיות. בית המשפט הוסיף, כי בדין דחה בית משפט השלום את טענת "ההגנה מן הצדק" שהעלה המערער, וכי נסיבותיו האישיות של המערער אינן מצדיקות את עיכוב הביצוע. אשר לטענה בדבר חלוף הזמן, בית המשפט אימץ את קביעת בית משפט השלום לפיה האופן בו בחרה ההגנה להתנהל הביא להתארכות ההליך, וקבע כי על כן אין ליתן לחלוף הזמן כל משקל. נוכח האמור, דחה בית משפט קמא את הבקשה, אך הורה כי המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 24.1.2016, וזאת כדי לאפשר לו להשלים סידורים הנחוצים בקשר עם מחלת אביו.

           על החלטה זו נסוב הערעור שבפניי.

הערעור דנא