בש"פ 9159/16

1. לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) ב-מ"ת 50031-08-16 מתאריך 21.11.2016,בגדרה הוחלט כי העורר ישהה במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

           להלן אביא את עיקרי הנתונים הצריכים לעניין.

רקע עובדתי

2. נגד העורר ונאשמת נוספת (להלן: הנאשמת) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המחזיק שני אישומים, שאת תמציתם אפרט מיד בסמוך:

           במסגרת האישום הראשון נטען, כי בתאריך 19.07.2016, סמוך לשעה 23:00, העורר קשר עם הנאשמת קשר לשדוד את המתלוננת שהיא קשישה, אשר מתגוררת בבניין מסוים בעיר אילת (להלן: דירת המתלוננת). לפי הנטען, במסגרת הקשר, בתאריך 20.07.2016, סמוך לשעה 14:00, השניים הלכו יחדיו לבניין בו נמצאת דירת המתלוננת, ושם העורר מסר לנאשמת קלסר ובו ארבע זוגות כפפות בתוך שקית. עוד נטען במסגרת האישום הראשון, כי העורר עלה לקומת דירתה של המתלוננת, הראה לנאשמת את דלת הדירה, וחזר להסתתר מאחורי בניין.

             באישום הראשון נטען עוד כי בהמשך למתואר לעיל, הנאשמת הגיעה אל דלת דירתה של המתלוננת, הקישה בדלת, והציגה את עצמה כעו"סית מטעם הרווחה. לפי הנטען, המתלוננת פתחה את הדלת, הכניסה את הנאשמת לדירתה, והשתיים התיישבו ליד שולחן סמוך לדלת כניסת הדירה. באישום הראשון נטען כי בשלב כלשהו, העורר התקשר לטלפון הנייד של הנאשמת והנחה אותה לומר למתלוננת שמנהל הרווחה מעבר לקו ושהיא צריכה לגשת למשרדה לכמה דקות. בהמשך, כך נטען, הנאשמת ירדה מהדירה ונפגשה עם העורר, שהמתין לה בסמוך וסיפרה לו, שהמתלוננת עונדת על גופה צמיד זהב, עגילים ושרשראות. עוד נטען במסגרת האישום הראשון, כי השניים סיכמו שהנאשמת תגרום למתלוננת להיכנס למקלחת ולפני כניסתה למקלחת, היא תדאג שהמתלוננת תסיר מגופה את כל התכשיטים (להלן:התכנית).

           על פי האמור באישום הראשון, בהתאם לתכנית ובמסגרת הקשר, הנאשמת חזרה לדירתה של המתלוננת ואמרה לה שעליה להראותלנאשמת האם היא מסוגלת להתקלח בכוחות עצמה, ולשם כך, היא צריכה להיכנס להתקלח. בתגובה, כך נטען, המתלוננת אמרה לנאשמת, שהמטפלת שהיתה אצלה בבוקר כבר קילחה אותה וכי היא איננה רוצה להיכנס להתקלח שוב פעם.

           באישום הראשון נטען עוד, כי במקביל, העורר התקשר שוב לנאשמת, ולאחר שהבין כי התכנית לא יוצאת לפועל – הוא אמר לנאשמתכי הוא עולה לדירה וביקש ממנה להסיח את דעתה של המתלוננת כדי שלא תראה כי הוא נכנס לדירה. לפיכך, כך נטען, הנאשמת נעמדה מול המתלוננת, הכתה אותה בפניה, סובבה את ראשה והחזיקה מגבת מול פניה.

           עוד נטען באישום הראשון, כי בעוד שהנאשמת עמדה עם המגבת מול המתלוננת, העורר נכנס לדירה, נטל מידיה של הנאשמת את המגבת וכרך את המגבת על פניה של המתלוננת. המתלוננת החלה לרעוד וצעקה: "הצילו". המשיב בתגובה הידק את אחיזת המגבת על פניה, הפיל אותה על גבה, ובעודה שוכבת על הרצפה כאשר פניה מכוסות ומדממת, העורר התיישב עליה ותלש מגופה את התכשיטים שענדה. במקביל, כך נטען, הנאשמת נכנסה אל חדר השינה והחלה לשים בתיקה תכשיטים ושעונים שהיו בשידה ליד המיטה, שפכה את תכולת המגירות על רצפת החדר ולקחה מארון הבגדים קופסת מתכת שמצאה. רק לאחר שהנאשמת סיימה לאסוף את הרכוש מהחדרים – העורר קם מעל גופה של המתלוננת, תוך שהוא מושך את המגבת מראשה ובכך הוא גרם לראשה להיחבט ברצפה.