בש"פ 9905/16 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה ואח'

תאריך הישיבה:                     ג' בשבט התשע"ז (30.1.2017)

1. ביום 19.12.2016 הודיע בית הדין הרבני האזורי בחיפה על החלטתו להטיל על המבקש, שהינו אביו של המשיב 2 (להלן: הבעל), מאסר למשך 72 שעות וקנס כספי בסך 30,000 ש"ח. בית הדין ציין בהחלטתו כי במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין ביום 19.12.2016, בנוכחות המבקש ואחות הבעל, התנהג המבקש באופן מבזה, צעקני ומאיים כלפי בית הדין, התקרב לעבר הדיינים, והניף ידיים כלפי אב בית הדין. לשיטת בית הדין, המבקש הותרה מספר פעמים כי באם ימשיך בהתנהגותו הוא עלול להיעצר ואף להיקנס, ועל אף זאת המבקש לא שעה להתראות בית הדין ולא חדל מהתנהגותו. לפיכך, הודיע בית הדין על הנקיטה בסנקציות האמורות כלפי המבקש, תוך שהדגיש כי כחלק מהשיקולים בהטלת העונשים התחשב בית הדין גם בקללות ובגידופים שהשמיע המבקש מחוץ לאולם בית הדין, בדיון אחר שנערך ביום 3.1.2016.

2. בהודעה שהועברה לעיוני על ידי בית הדין צוין כי העונשים הוטלו בהתאם להוראות חוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965 (להלן:חוק מניעת הפרעה). מנגד, בפקודת המאסר צוין שהסנקציות הוטלו מכוח סעיף 3 לחוק בתי הדין הרבניים (קיום פסק דין של גירושין), התשנ"ה-1995; ואילו בהחלטת בית הדין הרבני עצמה נכתב כי הסנקציות הוטלו מכוח סעיף 7(א) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956. בהחלטתי מאותו יום הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר ותשלום הקנס שהוטל על המבקש עד למתן החלטה אחרת; ביקשתי את עמדת הצדדים; והוריתי לבית הדין הרבני להבהיר מפורשות מכוח איזה חוק הוטלו העונשים. עקב תקלה, שוחרר המבקש מהמאסר רק ביום 20.12.2016, כך ששהה במאסר כ-24 שעות.

3. ביום 20.12.2016 הבהיר בית הדין הרבני כי עונשי המאסר והקנס ניתנו מכוח סעיף 2(א) לחוק למניעת הפרעה, ולא מכוח החוקים האחרים שצוינו בשגגה. בית הדין אף הוסיף כי המבקש התנהג בדיון בדרך של אלימות, הקים רעש באולם בית הדין, התקרב למושב הדיינים, צרח, צעק, הניף ידיים בצורה מאיימת, והפריע למהלכו הסדיר של הדיון.

4. ביום 25.12.2016 הגישה המשיבה 1 (להלן: האישה), את תגובתה. האישה ציינה בתגובתה כי לא נכחה בדיון מושא הליך זה, אולם לשיטתה בית הדין פעל בהתאם לסמכויותיו שבחוק ובפסיקה. ביום 30.12.2016 העביר בא-כוח הבעל את תגובתו. לטענתו, הוא לא זומן לדיון בו זומנו בני משפחתו של הבעל, ואין לו כל ידיעה על אודות ההתרחשויות באולם בית הדין, אלא מקריאת הפרוטוקולים לאחר מעשה. מכל מקום, ביקש בא-כוח הבעל לציין כי ייצוגו את הבעל נעשה כיום בעל כורחו, מאחר שבקשתו לשחרור מייצוג נדחתה על ידי בית הדין הרבני.

5. ביום 1.1.2017 הגיש המבקש את תגובתו. בפתח התגובה, ביקש המבקש לזמנו לדיון בפניי לשם ביטול הקנס והמאסר שהוטלו עליו, לשיטתו, שלא כדין. לטענת המבקש, בית הדין נהג שלא כשורה בכך שדאג למאסרו עוד בטרם מסירת הודעה מתאימה לבית משפט זה, ורק מטעם זה מתבקש שאורה על ביטול העונש. לגופו של עניין, הכחיש המבקש את המיוחס לו ואף טען שלא הוזהר כדין כי ייאסר למשך 72 שעות או שיוטל עליו קנס בסך 30,000 ש"ח (הוזהר מקנס של 10,000 ש"ח בלבד וממאסר של 24 שעות). לחלופין, טען המבקש כי ניתן היה להטיל עליו סנקציה מידתית יותר כגון הוצאה למספר דקות מחוץ לאולם או קנס מתון יותר בסך של כמה מאות שקלים בלבד. עוד קבל המבקש על כך שבית הדין התחשב בהטלת הסנקציות גם באירוע שאירע, לכאורה, בדיון מיום 3.1.2016, כאשר אין כל הוכחה שהמבקש אכן התנהג כפי שמיוחס לו, ואף לא ניתן לו לטעון כנגד כך. המבקש אף טען כי בשל העדר הקוהרנטיות בין החלטת בית הדין לבין פקודת המאסר, באשר לסמכות הטלת העונש – יש לפסול את העונשים. בנוסף ציין המבקש כי לא היה מיוצג בעת הדיונים בפני בית הדין האזורי.

6. בהחלטתי מיום 5.1.2017 הוריתי כי התיק ייקבע לדיון בפניי, תוך שהבהרתי כי עונשי המאסר והקנס מושאי הליך זה מעוכבים עד למתן החלטה אחרת. ביום 30.1.2016 התקיים דיון על-פה בפניי במהלכו שמעתי את טענות הצדדים.

דיון והכרעה

7. בפתח הדברים אציין כי לנוכח הבהרת בית הדין כי הטיל את הסנקציות מכוח החוק למניעת הפרעה, יתמקד הדיון בהליך לפי חוק זה. מכל מקום – ובמבט צופה פני עתיד – ברצוני להדגיש כי על בתי הדין להקפיד לנקוב במדויק ובאופן עקבי בחוק הספציפי מכוחו הם פועלים, ולהימנע מיצירת תקלות וטעויות מיותרות כפי שאירעו בהליך דנן. זו לא הפעם הראשונה שמתרחשת תקלה מעין זו (ראו למשל החלטתי מיום 13.3.2016 בתיק בש"פ 2044/16פלונית נ' פלוני), וראוי שתהיה זו הפעם האחרונה.