ג'בארין נ' מחאמיד ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: החוק). התובע, יליד 1955, טוען כי נפגע באצבעו (אמת כף יד ימין) בתאריך 6/5/2009 עת שדלת רכב בו ישב נטרקה על כף ידו.

הרכב בו ישב התובע, לטענתו, היה רכבו של חתנו - מר מוסא מחאמיד (להלן: הנתבע). הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) הינה מבטחת הרכב. מדובר ברכב מסוג טנדר איסוזו, מ.ר. 40-647-18 (להלן: הרכב).

על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 6/5/2009 בשעה 17:00 התובע נסע ברכב, בו נהג הנתבע. השניים נסעו לחדרה. בהגיעם לבית קפה בעיר, הנתבע עצר את הרכב וירד ממנו, תוך שהשאיר את מנוע הרכב פועל וזאת על מנת למסור דבר מה לצד ג'. בשלב זה, פתח התובע את הדלת הסמוכה לו והניח את ידו הימנית על דופן גג הרכב. מששב הנתבע לרכבו לא שם לב לכך שיד התובע מונחת על דופן / גג הרכב וסגר את הדלת. הדלת נטרקה בעוצמה על כף יד ימין של התובע ונגרם לו נזק גוף.

הנתבעת כפרה בנסיבות אירוע התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה וטענה כי התובע נפגע בנסיבות שונות שאינן מהוות תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. עוד טענה, גם אם תוכחנה העובדות הנטענות, הרי שאין מדובר באירוע ביטוחי כהגדרתו בחוק.

הדיון בתיק פוצל בין שאלת החבות והנזק. במהלך ישיבת ההוכחות העידו, מחד, התובע והנתבע; ומנגד, העיד חוקר מטעם הנתבעת.

עוד בטרם נפנה לראיות הצדדים נציין, כי בתאריך 19/10/2009 ניהל החוקר מטעם הנתבעת שלוש שיחות מוקלטות עם התובע והנתבע: הראשונה, הייתה עם התובע בבית קפה באום אלפחם; השנייה, עם הנתבע בסמוך לביתו; והשלישית, עם התובע בביתו. התמלילים הוגשו וסומנו, בהתאמה, נ/2, נ/3, ונ/6. תקליטור השיחות הוגש סומן נ/7. כמו כן, צילם החוקר, בנפרד, את התובע והנתבע, שהדגימו כיצד לשיטתם התרחש האירוע (נ/4 צילומי הנתבע; נ/5 צילומי התובע).

במסגרת חקירתו הראשית, מסר התובע ביום האירוע, בשעה 17:00 נסע עם הנתבע (שהינו, כאמור לעיל, חתנו) לחדרה וזאת במטרה לפגוש חלפן כספים בשם איציק. התובע מסר כי שוחח עם אותו איציק פעמיים – הן יום לפני האירוע והן ביום האירוע (עמ' 6, שורות 18-19).

מטרת הפגישה היתה לנכות שיק שהנתבע ביקש לנכות.

בהגיעם למקום בו ישב איציק - בית קפה ברחוב הנשיא בחדרה - עצר הנתבע את הרכב, השאיר את מנוע הרכב מונע ונכנס לבית הקפה. התובע מסר כי משום שלא היה מזגן ברכב ומשום שחלון הדלת לא היה תקין, הוא פתח את דלת הנוסע והניח (הרים) את ידו הימנית על דופן הגג.

כעבור זמן מה, חזר הנתבע מבית הקפה, ואז - ככל הנראה משום שלא שם לב שידו של התובע מונחת על גג הרכב - טרק את הדלת על ידו של התובע. התובע תיאר כי כתוצאה מטריקת הדלת נחבלה כף היד. לאחר האירוע המתואר, שבו התובע והנתבע לביתו של התובע באום אלפחם. משום הכאבים שאחזו בתובע, ביקש האחרון מהנתבע – כעבור כשעה עד שעה ומחצה בה שהה בביתו – שיסיעוֹ למרפאת "אל-חיאת" באום אלפאחם. התובע הגיע למרפאה ומשם הופנה לבית חולים העמק. שבעפולה. בנדון הוגשו מסמכים רפואיים - ת/1 ו- ת/2. מהמסמכים עולה כי התובע נפגע באמת כף יד ימין ואף עבר ניתוח באצבע זו.

בחקירתו של התובע, הוא עומת עם מספר סתירות בין גרסתו בחקירתו הראשית לעיל, לבין דברים שאמר (והוקלטו) לחוקר מטעם הנתבעת; ובין דברים שאמר בחקירתו לבין גרסתו של הנתבע לאותו חוקר:

בעוד שבחקירתו הראשית, הבהיר התובע כי הוא לא ראה את החלפן באותו יום ומאליו יוצא כי לא שוחח איתו פנים אל פנים (ר' לדוגמה עמ' 7-8), הרי שבדברים שהוקלטו על ידי החוקר, אמר התובע כי הוא שוחח עם אותו איציק. כך, בעמ' 9-10 לנ/2 מסר התובע את הדברים הבאים:

"התובע:. . . .דיברתי עם היהודי, אני מכיר אותו ולא הוא. (הכוונה לנתבע - י.ל.)

החוקר: דיברת עם היהודי.

התובע: אני דיברתי עם היהודי... ישב בבית קפה, על כסא ליד המדרכה... פתחתי את הדלת מתוך כבוד לו כי לא טוב לדבר איתו והדלת סגורה.. פתחתי את הדלת, דיברתי איתו...

החוקר: היהודי הזה עוסק בצורפות או שהוא מתעסק עם דברים אחרים?

התובע: יש לו בית קפה, והוא חלפן כספים.

......

החוקר: אתה שמת את ידך הימנית..