החלטה
החלטתי עניינה בהשלמה ויישום החלטה קודמת, הנסבה על השתת עיצומים מכוח פקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה).
1.החלטתי מיום 21.5.13 ניתנה בעקבות דיון במעמד הצדדים בבקשת המבקשת לבזיון בית המשפט (להלן: ההחלטה המקורית). רצף האירועים עד אותו יום פורט בהחלטה המקורית, שיש לקוראה כרקע עם החלטתי זו. אציין רק את עיקרי הדברים.
2.המבקשת מפעילה מועדון ובית קפה בקומת המרתף בבניין ברח' המלך ג'ורג' בתל אביב. המשיבה הפעילה מסעדה בקומה שמעל זו של המבקשת, באמצעות זכיין, לאחר ששכרה את המקום מבעלי אותה קומה (להלן: הבעלים). לטענת המבקשת בתביעתה, במהלך קיץ 2011 גילתה במועדון רטיבות מסיבית, שמקורה, כך נטען, בעסקה של משיבה. הדבר הוביל לתביעה כספית נגד המשיבה, שבגדרה בקשה לסעד זמני לחיוב המשיבה לבצע תיקונים דחופים במסעדה, לשם הפסקת הנזילות.
3.דיון בבקשה לסעד זמני התקיים בפני כב' השופטת הבכירה חנה ינון, ביום 24.7.12. בסופו הגיעו הצדדים (המשיבה – באמצעות בא כוחה הקודם) לכדי הסכמה שקיבלה תוקף של צו, שלפיה התיקונים הנזכרים בבקשה לסעד זמני ובתגובת המשיבה יבוצעו בתוך 30 ימים, תוך שבמהלך התקופה אף תתקבלנה עמדות של שמאים ביחס לתיקונים. התיקונים לא בוצעו, והמבקשת עתרה לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט. בעקבות זאת התקיים לפניי דיון ביום 18.11.12, שבסופו הוסכם כי הצדדים יבואו בדברים ביניהם בניסיון להגיע להסכמות ביחס לביצוע התיקונים הקונקרטיים, שייתרו הן את בקשת הבזיון הן הליכים אחרים. אלה הובילו את הצדדים להסכמה שניה, בהסכם מפורט מיום 27.11.12 (להלן: ההסכם), שלפיו מומחה חיצוני, שכבר ביקר במקום, יחווה דעתו באשר למקור הרטיבות והליקויים במועדון המבקשת, יקבע אם על המשיבה לבצע תיקונים, ואם יהיו כאלה – המשיבה תחל בתיקונם בתוך שבוע מחוות דעת המומחה ותבצעם ברציפות עד לסיומם. אי קיום התחייבות המשיבה, כך נקבע כבר בהסכם, יעלה כדי בזיון בית משפט. הצדדים עתרו לכך שלהסכם יינתן תוקף של הסכם פשרה בבקשת הבזיון המקורית, וכך נעשה, בהחלטתי מיום ההסכם (להלן: הצו).
4.חלף חודש, חוות דעת הוגשה (ראו נספח להודעה מיום 24.12.12, להלן: חוות הדעת), התיקונים לא בוצעו, והמבקשת עתרה שוב להשתת עיצומים מכוח פקודת בזיון בית המשפט. דיון התקיים ביום 24.1.13 ובו נקבע כי המשיבה תחל בביצוע התיקונים עד יום 31.1.13. הדבר לא נעשה. חלף זאת המשיכה המשיבה משך כארבעה חודשים במסירת הודעות מעדכנות לפי דרישת בית המשפט. מיעוטן – הודעות בדבר תיקונים שביצעה, בתחום האינסטלציה, עיקרן – הודעות על עיכובים ועיכובים חוזרים בתחילת ביצוע העבודות שנדרשה לבצען, בעיקר בתחום האיטום, המתמקדות בקושי באיתור קבלן מתאים לביצוע העבודות.
5.סופה של הסחבת בבקשה נוספת לצו מכוח הפקודה, ובדיון ביום 21.5.13. בהחלטה מאותו יום התקבלה הבקשה, בחלקה. קבעתי כי ההסכם ברור כל צרכו, כי הצו (שהורה על מועד לתחילת העבודות, גם אם לא לסיומן) הופר באופן מובהק, וכי בנסיבות אין דרך פוגעת פחות להבטיח את ביצוע התיקונים, הנחוצים לשם מניעת הפגיעה ההולכת ונמשכת במבקשת, שהיא תולדה של פעילות המסעדה בקומה שמעליה. על הרקע האמור, ומששבה המשיבה והתחמקה מקיום צווים בתואנות נעדרות עוצמה, לא נותר מהשתת עיצומים, וקבעתי שאם לא תחל המשיבה בביצועם עד יום 28.5.13, תשא בקנס של 500 ₪ ליום. כן נקבע כי אם תחל המשיבה בביצוע העבודות, אולם תחדל מלבצען בצורה רציפה, יושת עליה קנס בסך 500 ₪ ליום בגין כל יום של איחור בביצוע. עוד נדרשה המשיבה למסור הודעות מעדכנות, כאמור בהחלטה זו ובהחלטות שלאחריה, תוך שהובהר שהצורך בחיוב המשיבה בקנסות בפועל כמו גם בחיובה בהוצאות המבקשת ייבחנו בהתאם להתפתחויות.
6.אף ההחלטה המקורית לא הועילה. כעולה מן ההודעות המעדכנות, המשיבה לא החלה בביצוע העבודות עד הנה. ביום 16.6.13 הודיעה (שוב) על מאמץ לאתר קבלן, וביום 30.6.13 כי הקבלן צפוי להחל בעבודתו. ביום 10.7.13 הודיעה כי הזכיין מסרב לאפשר את ביצוע העבודות. את הודעתה תמכה בתצהיר ביום 22.7.13. ביום 5.8.13 הודיעה המשיבה כי הזכיין סגר את שערי המסעדה, והמשיבה פועלת להיכנס למקום ולבצע את השיפוצים. ביום 21.8.13 הודיעה כי לאחר סגירת המסעדה אין עוד נזילות הפוגעות במשיבה, תוך שהתחייבה כי המסעדה לא תפתח ללא ביצוע עבודות שיפוץ. בכך, דומה, סברה המשיבה משום מה כי הסתיים ההליך לפי הפקודה.
7.בקשתי את תגובת המבקשת. זו סברה כי יש לחייב את המשיבה הן לבצע את התיקונים בדרך של הפעלת הפקודה עליה, הן בקנס בסך של 36,000 ₪ בגין מחדליה עד הנה (כמכפלת הימים שחלפו מאז יום 28.5.13 בקנס היומי), הן בתשלום הוצאותיה המשפטיות של המבקשת בסכום של לפחות 35,000 ₪ בתוספת מע"מ. המשיבה, מצדה, הבהירה כי היא עמלה למצוא שוכר חדש למקום, תוך שאם המסעדה והמטבח גורמי-הנזילות יישארו במקומם אלו יתוקנו קודם לתחילת הפעלתה של המסעדה, וככל שלא יישארו במקומם – לא יהיה צורך בתיקון, שכן לא יימשכו הנזילות. המשיבה הזכירה כי חוות הדעת נסבה על הנזילות מן המטבח. אשר לגובה הקנס טוענת המבקשת כי אין לחייבה בתשלום בגין התקופה שבה מנע ממנה הזכיין לבצע את העבודות (מיוני 2013), ודאי משנסגרה המסעדה ואין צורך כרגע בתיקונים (מאוגוסט 2013).
8.על רקע האמור ניתנת החלטתי.
9.אין צורך לחזור ולדון כאן בכל ההלכות שעניינה הפקודה והפעלתה כיוון שהנושא נבחן בהחלטה המקורית. נותר להחליט על המשך פועלה של ההחלטה מכאן ואילך ויישומה ביחס לעבר.
10.נפתח בעתיד: הנסיבות נשתנו. חוות הדעת התמקדה בנזילות אשר ניתן להבין כי נבעו מהפעלת מטבח בקומת המשיבה. עתה אין מופעל מטבח, ואין ראיה טובה של המבקשת לכך שהנזילות נמשכות. ככל שלא יופעל מטבח, אין ראיה לעת הזו בצורך בביצוע התיקונים. אין בכך אמנם כדי לשלול כליל את תחולת ההסכם והצו הנסמך עליו. אולם יש בכך כדי להעים עד מאד מן הצורך לעשות שימוש בכלי רב העוצמה של פקודת הבזיון כדי להשית עיצומים על המשיבה, שעה שניתן לכאורה להגן על המבקשת בדרכים אחרות. נוכח הצהרותיה הנמרצות של המשיבה כי לא תתחמק מביצוע התיקונים ככל שיהיה בהם צורך, בהתאם לשימוש שייעשה בקומה ששכרה, הרי שניתן להסתפק לעת הזו בצו האוסר על המשיבה להתחיל (בעצמה, באמצעות זכיין, או כל שוכר משנה אחר) בהפעלת המקום בלא השלמת ביצוע התיקונים, ובלא מתן התראה מראש בת שבעה ימים למבקשת על מנת שבמקרה של חילוקי דעות ביחס לתיקונים הדרושים, תוכל המבקשת לפעול להגנת זכויותיה. כך אני מורה. מובן שבמקרה הצורך תישקל האפשרות ליתן צו האוסר על פתיחת מקום כלשהו קודם להשלמת ביצוע התיקונים, על מנת שהמבקשת לא תמצא עצמה שוב עוברת את הסאגה של עסק גורם נזילות הפעיל מעל לראשה תוך הבטחות סרק לביצוע התיקונים. המשיבה אף תמסור למבקשת עדכונים באשר להערכות לעניין הפעלתו הצפויה של הנכס, ככל שאלה תתבקשנה.
11.ועתה – לקנס שיושת על המשיבה בגין התנהלותה בעבר, על יסוד ההחלטה המקורית. אעיר כהערה מקדמית שמעוצמת טענות המבקשת ניתן היה לסבור שהיא מניחה כי כל קנס שיושת יגיע לכיסיה. מובן שלא זה המצב. ההלכה הברורה קובעת כי קנסות בהתאם לפקודה מהווים חוב המגיע לאוצר המדינה, והיוצא משליטת בעלי הדין (ראו: ע"א 88/71 צסקלה נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 350, 354 (1972); רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פ"ד מז(1) 658, 659 (1993); ע"פ 10288/09 רכס פרויקטים חינוכיים בע"מ נ' קבלי בפיסקה 9 (17.5.10); אני ער כמובן לקיומן של פסיקות ברוח שונה של הערכאות הדיוניות, ואף לביקורת אפשרית על הלכה זו, אולם זו ההלכה ואין לסטות ממנה). יש לבחון אפוא מה גובה הקנס שיש להשית בפועל, לאחר שהעקרונות להשתתו הותוו בהחלטה המקורית, שניתנה בעקבות הדיון מיום 21.5.13.
12.מקובלת עליי טענת המשיבה, שלפיה מעת שאפשרות קיום הצו יצאה משליטתה, אין להשית עליה עיצומים (השוו: (בש"פ 62/89 פולק נ' יעיש, פ"ד מד(3) 449 (1989)). אם הזכיין הוא שאכן מנע מן המשיבה אפשרות הכניסה למקום וביצוע השיפוצים (ואין לי ראיה נוגדת), הרי שניתן לומר, גם אם בדוחק, כי אין אפשרות לביצוע הצו, ובנסיבות אלה אין לחייבה בקנס. הודעה ראשונה על הקושי בהתמודדות עם הזכיין נמסרה ביום 10.7.13 (תצהיר – רק ביום 22.7.13), ולכן ביחס לתקופה שמיום ההודעה ואילך, אלך על הצד המקל ולא יוטל קנס. לעומת זאת, ביחס לתקופה שמיום 28.5.13 (כניסת העיצומים לתוקפם) ועד יום 10.7.13, עת כל טענותיה של המשיבה היו לקשיים באיתור קבלן, אין לפוטרה מקנס. טענות אלה אינן אלא המשך של התנהגות עוכרת שלווה שבה נהגה המשיבה משך קרוב לשנה, של חיפוש אחר תואנות דלות עוצמה לאי-ביצוע התיקונים שלהם התחייבה בהסכם, שקיבל תוקף של צו שיפוטי. איתור קבלן ווידוא כי יחל בביצוע העבודות ודאי צריכים להיחשב לכאלה המצויים בתחום שליטתה של המשיבה, וכיוון שכך – אי-ביצועם משמעו הפרת צו המחייבת קנס. כך נקבע מפורשות כבר בהחלטה המקורית, והמשיבה לא שינתה מדרכיה. שוגה מי שמתעלם באופן מוחלט משך תקופה ארוכה מצווים שיפוטיים, שקיומם הוא בהישג ידו, בסוברו כי לא תהיה לכך כל נפקות, חרף התראות חוזרות של בית המשפט.
13.נוכח כל האמור לעיל, יושת על המשיבה קנס בסכום של 21,500 ₪ (43 ימים מ-28.5.13 עד 10.7.13, כפול 500 ₪ ליום), שישולם לאוצר המדינה לא יאוחר מיום 1.11.13.
14.אשר להוצאות לטובת המבקשת: הבהרתי כבר בהחלטה המקורית כי אלה ייבחנו בתום הליך בזיון בית המשפט, הבא עתה לכלל סיום (קבוע, יש לקוות). המבקשת עמלה מזה כשנה להביא את המשיבה לקיים הסכמים שעליהם חתמה ואשר קיבלו תוקף של צו שיפוטי. בתיק זה, שלא הוגש בו אפילו כתב הגנה, הוגשו כבר עשרות בקשות וניתנו עשרות החלטות, שכולן נסבות על אותו עניין פשוט: של קיום התחייבויות וצווים. את הקנס אין המבקשת מקבלת לכיסה, כאמור. אין אפוא כל הצדקה שהמשיבה לא תשא בהוצאות ולו קרובות לריאליות של המבקשת. נוכח האמור, תשא המשיבה בשכר טרחת עורכי דינה של המבקשת בקשר עם הליכי הבזיון עד הנה, בסכום כולל של 30,000 ₪, שאותו תשלם לא יאוחר מיום 1.11.13.
15.במנותק מן האמור עד הנה יש להעיר אשר להמשך ההליך המשפטי: המבקשת הגישה תביעה שעניינה בסעדים כספיים, לא בצווים קבועים. מלכתחילה לא היוותה התובענה אכסניה מתאימה לבירור דרישות התיקון בדרך של בקשה לסעדים זמניים. אמנם, משהגיעו הצדדים בגדרי הדיון במהלך הפגרה הקודמת בבקשה לסעד הזמני להסכם שקיבל תוקף של צו, יש לאוכפו, ועל כך נסבה החלטתי עתה. אולם אי-ההתאמה בין הסעד הקבוע המבוקש לבין סוגיית התיקונים, כך דומה, מביאה להליך משפטי מקרטע. למעלה משנה מהגשת התביעה, וכתב הגנה לא הוגש אפילו, דבר שאינו טורד את מנוחתה של המבקשת, המתמקדת כנראה בצו שניתן לה. לא יוגש כתב הגנה עד יום 1.11.13 יימחק ההליך מחוסר מעש. תפעל המבקשת כהבנתה. תז"פ ליום 2.11.13.
ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"ד, 25 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.