א. בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן חוק בתי המשפט), בעניינו של המבקש גד בן שטרית, אשר הורשע ביבוא סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן פקודת הסמים), בהחזקת כלים להכנת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת הסמים ובשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקש זוכה מעבירת ניסיון לייצור סם מסוכן. על המבקש נגזרו 48 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו ושמונה חודשי מאסר על תנאי. ערעור שהגיש לבית משפט זה נדחה ביום 14.2.2016. המבקש נושא כעת בעונשו. הפרשה תתואר להלן בתמצית.
רקע
ב. נגד המבקש ואדם אחר הוגש ביום 25.6.2013 כתב אישום ובו ארבעה אישומים. על פי כתב האישום, במועדים הרלבנטיים הפעילה משטרת ישראל סוכן משטרתי סמוי (להלן הסוכן), כדי לחבור אל סוחרי סמים ברחבי הארץ, ולרכוש מהם סמים. הסוכן חבר לשוטר סמוי, אשר הופעל אף הוא כסוכן. על פי האישום הראשון, בין המבקש לסוכן הסמוי התקיימו שבע פגישות, שבמהלכן תיכננו המבקש והסוכן להוציא אל הפועל מספר עסקאות סמים; על פי האישום השני, יצרו המבקש והאחר קשר עם פלוני כדי לקבל ממנו מכונה לייצור סמים. לאחר שקיבלו את המכונה ניסו לייצר סמים באמצעותה; על פי האישום השלישי, קשרו המבקש והאחר קשר עם שניים לשם יבוא סמים מפרגואי לאיביזה (אי בספרד). האישום הרביעי יוחס לאדם האחר.
ג. ביחס לאישום הראשון, טען המבקש כי אינו חולק על נכונות העובדות המתוארות בו, אלא שלשיטתו, לא היתה לו כונה להוציא אל הפועל את עסקאות הסמים, ועל כן לא התגבש לגביו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת קשירת הקשר. המבקש כפר תחילה בכל המיוחס לו באישום השני. הוא מסר לראשונה את גרסתו המפורטת במסגרת פרשת ההגנה בבית המשפט. לגרסתו, קיבל את המכונה מפלוני כדי לתקנה, מבלי שהיה מודע לכך שהיא מיועדת לייצור סמים. המבקש שמר על זכות השתיקה בחקירתו במשטרה בנוגע לאישום השלישי; אך במסגרת פרשת ההגנה הודה במרבית העובדות, דהיינו, בכך שהיה שותף לעסקה של העברת טבליות מפרגואי לאיביזה, באמצעות בלדר שבלע את הטבליות. ואולם, טען כי מדובר בכדורי ויאגרה ולא בסמים מסוכנים.
הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי
ד. ביום 8.12.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי (השופט – כתארו אז – י' נועם), בהכרעת דין מפורטת, את המבקש ואת האחר בכל האישומים שיוחסו להם, אך הם זוכו מעבירת ניסיון לייצור סמים, בגדרי האישום השני. אשר לאישום הראשון, נקבע כי המבקש אכן התכוון להוציא מן הכוח אל הפועל את עסקאות הסמים. את הכרעתו ביסס בית המשפט, בין היתר, על הודעותיו של הסוכן במשטרה ועל עדותו בבית המשפט, על הודעותיו של השוטר הסמוי שהופעל כסוכן, ועל שיחות שהתקיימו בין המבקש לסוכן אשר נקלטו באמצעות האזנות סתר ותומללו על ידי המשטרה. בנוסף, ראה בית המשפט בהרשעת המבקש באישומים השני והשלישי, הוכחה נוספת לכך שהמבקש לא משך ידו מביצוע עבירות סמים באותה תקופה. נפסק, כי עדות המבקש לא היתה מהימנה וכי גרסתו היתה רווית סתירות. זאת, לעומת גרסתו של הסוכן שנמצאה מהימנה ובית המשפט העדיף את עדותו על פני גרסת המבקש. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הוכחו יסודותיה של עבירת קשירת הקשר, ונדחתה טענתו המרכזית של המבקש, שלפיה לא התכוון לעבור עבירות סמים, במסגרת הקשר שנוצר בינו לבין הסוכן. בית המשפט דחה בהקשר זה את טענת המבקש שלפיה עומדת לו הגנה מן הצדק; נפסק, כי לא נפל פגם בהפעלת הסוכן אל מול המבקש.
ה. אשר לאישום השני, נקבע כממצא עובדתי כי עובר להעברת המכונה לידי המבקש, שימשה זו לייצור טבליות סם מסוכן מסוג "MDMA". זאת, מאחר שנמצאו שרידי סם על המכונה, ובשל "מתכון" שמסר פלוני לסוכן – כיצד להכין את הסם האמור. כן נקבע כממצא עובדתי, כי המבקש והאחר התכוונו לייצר טבליות סם מסוכן מסוג MDMA באמצעות המכונה, בהתבסס, בין היתר, על השיחות המוקלטות בין המבקש לאחר, התנהלותם החשאית – כך למשל, השימוש במלת הקוד "חולצות" לתיאור הטבליות – ושיחה בין המבקש לבין הסוכן והשוטר הסמוי. נפסק, כי הגרסה שלפיה קיבל המבקש את המכונה לצורך תיקונה בלבד, מבלי לדעת למה היא משמשת, אינה אמינה, וכי המבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת לתוכן השיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר, ולא הסביר מדוע כבש גרסתו עד לפרשת ההגנה. לפיכך, נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, שהמבקש והאחר התכוונו לייצר סמים מסוג MDMA באמצעות המכונה, בהתאם להנחיות שקיבלו מפלוני. כן נקבע כי המכונה לא נתפסה בידי המשטרה, משום שהמבקש והאחר השליכה למכולת אשפה. המבקש והאחר הורשעו איפוא בעבירה של החזקת כלים להכנת סמים מסוכנים. עם זאת, הם זוכו מעבירה של ניסיון לייצר סם מסוכן, בנימוק כי "בנסיונות לייצר כדורים, שלא הכילו סמים, לא השתכללו יסודות העבירה של ניסיון לייצור סם מסוכן; ומדובר, אפוא, במעשי הכנה, שאינם ענישים בפלילים".
ו. בית המשפט הרשיע את המבקש ואת האחר גם באישום השלישי בהתבסס, בעיקר, על האזנות סתר לשיחות הטלפון שלהם, מהן, כך נקבע, עלה בבירור כי המבקש והאחר נטלו חלק בעסקה להברחת טבליות סמים מפרגואי לאיביזה, באמצעות בלדר שבלע את הטבליות. בית המשפט דחה את גרסתם של המבקש ושל האחר כבלתי מהימנה. נפסק, כי יש בעובדה שהמבקש והאחר כבשו את גרסתם עד לפרשת ההגנה, כמו גם בהרשעתם בשני האישומים האחרים, כדי לתמוך במסקנה כי ביצעו, בצוותא חדא, עבירה של יבוא סמים מסוכנים. בית המשפט ציין כי לו סמכות טריטוריאלית לדון בעבירה, ודחה את הטענה לאכיפה בררנית מחמת שלא הוגש בזמנו כתב אישום נגד הבלדר.