ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה רוית צדיק; ב"ל 34912-10-16) שבו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע לב בו לקה ביום 2.12.2015 כנובע מאירוע חריג שהתרחש במהלך עבודתו ביום 11.11.2015.

בתביעה טען המערער כי ביום 11.11.2015 החליק במסגרת עבודתו כמפקח בנייה עצמאי, בעת שהלך על רצפת בטון רטובה וכתוצאה מכך נפל על גבו, נחבט בחוזקה ונבהל מאוד. לאחר הנפילה החל לחוש אי נוחות ומועקה וכן כאבים בחזה ודקירות ביד שמאל, כתף שמאל ובקדמת החזה. תחושות וכאבים אלה נותרו ואף התגברו עד שבלילה של יום 1.12.2015 סבל המערער מכאבים עזים בחזה ובכתף שמאל ולמחרת חש שוב בכאבים כאמור ועל כן פונה ע"י חברו לבית חולים תל השומר, שם בוצע לו צנתור.

בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי מעבר לגרסת המערער אין כל תיעוד או תיאור של אירוע חריג "סמוך לפני קרות האוטם". עוד נקבע כי גם אם תתקבל טענת המערער לגבי אירוע הנפילה מיום 11.11.2015 ולגבי היותו אירוע חריג, הרי שישנה בעייתיות בכך שהמערער לא פנה לקבלת טיפול רפואי אלא רק שלושה שבועות לאחר קרות האירוע. בית הדין הוסיף כי גם בפנייתו לקבלת טיפול רפואי אין כל אזכור לאירוע הנפילה או ללחצים בחזה מיום אירוע הלב או בערב שקדם להתרחשות אירוע הלב. נוסף על כך נקבע כי גם בביקור המערער אצל הקרדיולוג ביום 16.12.2015 לאחר הצנתור לא ציין המערער כל אירוע אשר ארע במהלך עבודתו ואשר כתוצאה ממנו סבל מכאבים בחזה.

בית הדין האזורי קבע כי העד שהעיד מטעם המערער לא היה עד לאירוע הנפילה ולא מסר פרטים על אודות הכאבים בחזה עוד מיום 11.11.2015 ומכאן שאין בעדותו כדי לסייע לגרסת המערער. כן נקבע כי עדות אשתו של המערער הינה עדות שמיעה. בנוסף ניתן משקל לכך שהעד שראה את המערער סמוך לאחר הנפילה, והגיש תצהיר, לא הגיע בסופו של דבר לדיון ההוכחות ומשכך נמשך תצהירו.

בערעור שלפנינו טוען המערער כי טעה בית הדין בקביעתו כי אין במסמכים הרפואיים אזכור לאירוע החריג שכן בהזדמנות הראשונה בה פנה לטיפול רפואי טען כי הכאבים הופיעו לאחר אירוע של נפילה בעבודה (ומפנה למכתב השחרור מהמחלקה הקרדיולוגית מיום 4.12.15). אשר לפער הזמנים שבין הנפילה לאירוע הלב נטען כי המערער סבל מתסמינים אופייניים לאוטם או תעוקת לב החל מזמן קצר לאחר הנפילה. המערער מוסיף כי עדותו בפני המוסד ובית הדין הייתה עקבית וקוהרנטית וכי הוכיח התקיימות של אירוע חריג ביום 11.11.2015 ועל כן יש למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין מצבו של המערער לאירוע החריג.

המוסד מנגד טוען כי מדובר בערעור עובדתי המופנה כנגד קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה לא אירע למערער אירוע חריג בעבודתו. המוסד מבסס טענה זו בין היתר על כך שהמערער לא פנה לטיפול רפואי לאחר הנפילה אלא חזר לביתו; כבר ביום למחרת חזר המערער לעבודה ומכאן כי מדובר בנפילה רגילה ולא נפילה חריגה; המערער בחר שלא להביא לעדות את מי שלטענתו ראה אותו מספר דקות לאחר הנפילה. לטענת המוסד גם בשים לב למסמך הרפואי מיום 4.12.15 המתייחס לכאבים שהופיעו לאחר נפילה בעבודה, עדיין לא עלה בידי המערער להוכיח כי אירע לו אירוע חריג בעבודתו.

המוסד טוען כי משעברו שלושה שבועות בין אירוע הנפילה לאירוע הלב הרי שדי בכך כדי לנתק בין שני האירועים ולהצביע על העדר קשר סיבתי.