גארקו נ' ספיר בריכות שחיה ומערכות ספא

החלטה

בפנינו בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה כספית לתשלום הוצאות כתנאי לקיום ההליך.

1.המשיב, אזרח גאנה, הגיש תביעתו כנגד המבקשת ובה תבע רכיבי תביעה שונים מכוח חקיקת המגן, ומכוח תחולת הסכמים קיבוציים, וזאת בטענה כי עבד אצל המבקשת החל מחודש 2/09 ועד ליום 17.11.11.

2.בד בבד עם הגשת כתב הגנה הגישה המבקשת בקשה כי נורה למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, זאת מטעמים כדלקמן:

א. התביעה מבוססת על טענה שקרית מיסודה כאילו בין הצדדים התקיימו בעבר יחסי עובד – מעביד. המבקשת מכחישה קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. המבקשת כלל אינה מכירה את המשיב ואין לה ומעולם לא היה לה כל קשר אליו. המבקשת אמנם העסיקה עובד זר אזרח גאנה – בשם סמואל שעבד חודשים בודדים אצל המבקשת בשנת 2011. המשיב צירף לתביעתו דפי נוכחות, אך אלו אינם שייכים לו אלא לאותו עובד בשם סמואל.

ב. המשיב הינו עובד זר אשר שוהה בארץ באופן בלתי חוקי, הוא משולל נכסים בארץ, אין הוא מחזיק חשבון בנק בארץ ואף לא צוינה כתובת מגוריו בכתב התביעה.

ג. בתגובה לבקשה קודמת שהגישה המבקשת נטען כי המשיב הינו אזרח גאנה אשר חתומה כביכול על אמנת האג לפיה אין לחייב את אזרחיה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות במדינות החתומות על האמנה ביניהן ישראל. על יסוד טענה זו נדחתה אותה בקשה. אלא שלאחר חקירה ובדיקה התברר כי גאנה כלל אינה נכללת בין המדינות החתומות על אמנת האג.

3.בתגובתו לבקשה טוען המשיב, כי לא הוכח כי התביעה מופרכת על פניה. המבקשת לא צרפה את העתקי תלושי השכר של אותו סמואל שכביכול עבד אצלה ודי בכך כדי לדחות גרסתה כי אין המדובר בדפי נוכחות של המשיב. לעומת זאת המשיב הגיש תצהיר בתיק דמ"ש 18523-06-12 כתמיכה בתביעתו של עובד אחר כנגד המבקשת המכיל מידע פנימי רב אודות המבקשת אותו יכול לדעת רק מי שעבד במבקשת במשך זמן ממושך.

כמו כן לטענת המשיב, המבקשת לא הביאה כל ראיה לנזק העלול להיגרם לה מעצם ההתדיינות עם המשיב, פרט להוצאות משפט, ככל שתידה התביעה. עובדת היותו של המשיב תושב גאנה אינה טעם מספיק לפגוע בזכות הגישה שלו לערכאות בישראל.

ההיבט המשפטי

4.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי "לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 אין הוראה מקבילה להוראה זו והיא אומצה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969.

סוגיית הפקדת ערובה בתביעה של עובד זר נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי כאשר נקודת המוצא היתה, כדלקמן -

"זכות הגישה לערכאות היא מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דמוקרטית. ללא מתן אפשרות לאדם כי יהא לו יומו בבית המשפט, תישמט הקרקע תחת בסיס שיטת המשפט" (ע"ע 70/05 הרב שלמה בניזרי נ' Stefavanova, ניתן ביום 2.11.05).

בית הדין הארצי הדגיש חזור ושנה את החשיבות במתן הגישה לבתי הדין במקרים של עובדים זרים, אם כי נפסק כי אין מדובר בזכות מוחלטת וכי יש לאזנה מול אינטרסים ראויים אחרים.

5.בעניין איזון האינטרסים נקבע בפרשת קיניאנג'וי כך:

"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה". (ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' איליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד לה' 625).

על מבחנים אלה חזר בית הדין הארצי ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' Saint Peter In Gallicantu (ניתן ביום 6.7.03), תוך שהוא מציין כי על בית הדין לברר אם העובד נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג וכי אם נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל ואם לאו, יהיו השיקולים כפי שנפסק לעיל בעניין קיניאנג'וי.

"יברר בית הדין תחילה, אם הוא [העובד] נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין".

(ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר – סנט פטר אינגליקנטו, מיום 6.7.03).