פסק דין
מבוא
התובע מס' 1, (להלן: "התובע") הוא רואה חשבון ולטענתו הוא מומחה בתחום המיסוי והפרישה. התובעת מס' 2, (להלן: "התובעת") היא חברה שעוסקת במתן שירותי ייעוץ בתחום המיסוי בפרישה. התובע הוא בעל מניות ומנהל בתובעת.
בכתב התביעה מתארים התובעים כי יזמו ופיתחו אתר עסקי דינמי בכתובת www.prisha.co.il , (להלן: "אתר פרישה"), שבו מופיעים מאמרים, מצגות, טבלאות תוכן ומידע בתחומי מיסוי ופרישה שהם פרי יצירתו ומקוריותו של התובע. בין היתר מוצגות באתר מצגות בעלות ערך כלכלי ומשפטי וכוללות הסברים אינפורמטיביים שונים. זכות היוצרים במה שמצוי במסגרת האתר היא של התובעים וכך נכתב על כל אחד מעמודי האתר.
לפי הנטען גילה התובע בחודש ינואר 2009 כי קטעים של המצגות המצויות באתר פרישה הועתקו והם מופיעים באתר האינטרנט של הנתבעת מס' 1 (להלן בהתאמה: "אתר החשכ"ל" וכן "המדינה" או "החשב הכללי"). לאחר שנעשתה פנייה אל החשב הכללי התברר כי מקורן של המצגות המועתקות הוא בנתבע מס' 2, (להלן: "הנתבע") שהוא יועץ מס שעוסק במתן הרצאות, סדנאות וקורסים בשכר לגופים ולמוסדות שונים.
בכתב התביעה התובעים מייחסים לנתבע הפרה של זכות היוצרים שלהם, הפרה של הזכות המוסרית, גזל, גניבת עין, גזל סוד מסחרי, עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה במוניטין וחוסר תום לב. גם ביחס לחשב הכללי נטענת טענה להפרת זכויות היוצרים, להתרשלות ולעשיית עושר. יש לציין כי בסיכומים התמקדו התובעים בעילות מתחום הקניין הרוחני וטענו להפרת זכות היוצרים שלהם ולהפרת הזכות המוסרית.
באשר לנזק טענו התובעים בכתב התביעה, שאותו הגישו בעצמם, כי כל אחד מהשקפים שהועתקו, אשר בנוי ומאוחסן כדף אינטרנט נפרד ועצמאי הוא יצירה נפרדת ולכן מדובר ב- 63 הפרות עצמאיות ונפרדות המזכות על פי דין בפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק עבור כל הפרה וכן פיצוי מכוח עילות התביעה השונות שנטענו. מלכתחילה טענו התובעים לפיצוי בסכום של 1,000,000 ₪ אך בישיבת קדם המשפט ולאחר שנטלו ייצוג משפטי צמצמו את סכום התביעה והעמידו אותו על 400,000 ₪ וטענו כי מדובר בתשע הפרות.
הנתבע טוען כי המצגות שבבסיס התביעה אינן אלא ליקוט של סעיפי חקיקה שאינם, כשלעצמם, ראויים להגנה של זכויות יוצרים. הם לא נכתבו על ידי התובעים אלא הוצמדו למצגת Power Point. לא מתקיימת בהן דרישת המקוריות ואין די בהשקעה של מאמץ, זמן או כשרון כדי להצדיק הגנת זכות יוצרים מקום בו אין מקוריות ויצירתיות. טענות נוספות שמעלה הנתבע הן כי מדובר בהפרה זניחה מבלי שלנתבע צמח רווח מהשימוש במצגת וכי התובע גרם ברשלנותו התורמת להפרה בכך שאפשר את העתקת המצגת. טענות נוספות שמועלות על ידי הנתבע נוגעות לתום הלב של התובעים; לניפוח התביעה; להגדלה מלאכותית של מספר ההפרות ולגרימת נזק לנתבע בשם הפרסום של דבר הגשת התביעה.
במקביל להגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע תביעה שכנגד בסכום של 150,000 ₪ בטענה כי פרסום דבר הגשת התביעה גרם לפגיעה במוניטין שלו והסב לו נזקים.
המדינה מצטרפת לטענות כי אין לתובעים זכויות יוצרים כלשהן ומכל מקום לשיטתה היא עצמה איננה מפרה אלא פרסמה את המצגת שהועברה אליה על ידי הנתבע ולא את המצגת שיצרו התובעים; המדינה טוענת גם לכך שנעשה שימוש הוגן ותם לב במצגת; כי פעלה לפי נוהל 'הודעה והסרה' ופעלה להסרת המצגת מייד לאחר הפנייה אליה על ידי התובעים ומכל מקום אין התובעים זכאים לפיצוי בסכום המבוקש. המדינה הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע. הודעה זו מבוססת על מערכת היחסים בין המדינה לבין הנתבע וכן על תרשומת משיחה שבה אישר הנתבע כי הוא נוטל על עצמו לשאת בכל נזק שיפסק לחובת המדינה.
לאחר שהצדדים הגישו את תצהירי העדות הראשית הם הסכימו לנהל את ההליך באופן מקוצר וויתרו על החקירה הנגדית לעדים. בהמשך לכך סיכמו הצדדים את טענותיהם והגיעה העת למתן פסק הדין.
העובדות העולות מהתצהירים והמסמכים
כאמור, לא התקיימו חקירות נגדיות והתשתית העובדתית נשענת על התצהירים והמסמכים. זו למעשה אינה שנויה במחלוקת והתיאור שלהלן מיועד להניח את המסד העובדתי להכרעה בשאלות המשפטיות.
תצהיר התובע
התובע מתאר בתצהיר את התובעים. הוא מתייחס להשכלתו ולנסיונו המקצועי וכן לחברה. הוא כותב כי לצורך קידום העסקים והפעילות המקצועית של התובעים הושקעו סכומים עבור ייזום ופיתוח אתר אינטרנט עסקי, תדמיתי ודינאמי הכולל מידע ותכנים בתחומי הפעילות שלהם לרבות מאמרים, מצגות מקצועיות ומידע עיוני בתחום המיסוי והפרישה. בין התכנים שיש באתר פורסמו מצגות תוכן מקצועיות המלוות בהסברים אינפורמטיביים ובהם שלוש המצגות שלטענתו הועתקו על ידי הנתבעים: מצגת פרישה ותכנון מס – יום עיון לפורשי צה"ל – 21.8.07,; מצגת פרישה ותכנון מס – האוניברסיטה העברית – 28.4.08,; מצגת תכנוני מס ופרישה – 2008. הוא מצרף לתצהירו את המצגות המלאות.
בתצהיר מפרט התובע כי הוא מעביר את המצגות השונות בימי עיון והרצאות בפני גופים מהגדולים במשק, הוא מעדכן אותן באתר מעת לעת בהתאם למגזר המקצועי המתאים, הקהל הרלוונטי והשינויים בתחום. עוד מבהיר התובע, כפי שניתן לראות גם מהשקפים שצולמו כי על גבי עמוד הפתיחה מופיעים שמו ושמה של התובעת ועל גבי כל עמוד מופיעה שמה של התובעת תוך הבהרה כי זכות היוצרים של התובעת.
לדברי התובע בפיתוח האתר הקפידו התובעים לדאוג לכך שהגולש הסביר לא יוכל לטעון את המצגות המופיעות בו למחשב האישי או להעתיק אותן אלא לצפות בהם וכן כי הוא אינו נוהג למסור למשתתפים בהרצאות תדפיסים של המצגות אלא להפנות אותם לאתר.
באשר להפרות כותב התובע כי במהלך חודש ינואר 2009 התברר לו כי שקפים רבים מהמצגות המקוריות הועתקו כמעט בשלמותם לכדי מצגת מפרה שכותרתה 'יעוץ פרישה – מיסוי ויעוץ' וכי מצגת זו הועמדה לרשות הציבור באתר החשכ"ל. הוברר לו כי עוד קודם לכן הציגו הנתבעים את המצגת המפרה במספר כנסים וימי עיון של החשב הכללי שנערכו בחודש אוגוסט 2008 או בסמוך לכך וכי בימי העיון השתתפו מאות חשבי שכר ומנהלי משאבי אנוש במשרדי הממשלה. את ההרצאות העביר הנתבע תוך ששמם של התובעים מוסר מהמצגת. המצגת הוכללה באתר החשכ"ל באופן שבו ניתן להורידה ללא קושי.
לאחר שנעשתה פנייה לחשב הכללי הודיע האחרון כי המצגת הוסרה מהאתר אך למרות זאת התברר כי לא כך קרה ובהקשה של הביטוי 'מיסוי מענק פרישה' במנוע החיפוש GOOGLE ניתן היה להגיע למצגת למרות שלכאורה הוסרה.
הפרה שניה, שמתוארת על ידי התובע נוגעת לניסיון שעשה חוקר פרטי מטעם התובעים, ששוחח עם הנתבע ולמד ממנו כי הוא משתמש במצגת אחרת, הכוללת העתקה של חלקים מהמצגות של התובעים, בימי עיון שהוא מעביר; מפיץ למשתתפים את המצגת, מחלק אותה ומאפשר להשתמש בה. לבקשת החוקר הפרטי שלח הנתבע את המצגת הנוספת (להלן: "המצגת השנייה") לחוקר בדואר אלקטרוני.