גבאי נ' שמואלי

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 25/5/10.

1. לטענת התובע, עת נסע בנסיעה איטית בנתיבי איילון, עקב פקק , פגע ברכבו מאחור אופנוע רכוב על ידי הנתבע בעת שניסה לעוקפו מצד ימין. לטענת התובע,בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע אשר פגע ברכבו . לטענת התובע כפועל יוצא מהתאונה נגרמו לרכבו הנזקים כמתואר בחוות דעת השמאית אותם יש להשית על הנתבע.

2. לטענת הנתבע, התובע בלם את רכבו בפתאומיות והנתבע עצר את אופנועו מאחוריו ועל מנת לייצב את האופנוע, הוריד את רגליו לקרקע. לטענתו, עת הוריד את רגלו השמאלית, פגעה ברכו ברכב התובע, הוא איבד את שווי המשקל והוא והאופנוע נפלו לארץ . לטענת הנתבע, האופנוע כלל לא פגע ברכב התובע , אלא רגלו והפגיעה עליה מצביע התובע מקורה בתאונה ישנה .

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע והנזק לאופנוע של הנתבע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני לרבות חוות דעת שמאי אשר בדק את רכבו של התובע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות באשר התובע טוען כי האופנוע של הנתבע פגע ברכבו וגרם לפגיעה נשוא חוות הדעת השמאית ואילו הנתבע טוען כי האופנוע כלל לא פגע ברכב וכי מדובר בפגיעה ישנה.

תחילה - במהלך הדיון בפני, התברר כי התובע מודה כי אמנם החלק הארי של הפגיעה בפגוש האחורי של רכבו, מקורה בתאונה קודמת ואולם, לטענתו, כפועל יוצא מהתאונה הנוכחית נגרם גם שבר בפגוש האחורי אשר חייב את החלפת כל הפגוש האחורי (ראה עמ' 1 שורות 19-25).התובע לא הפריד בין הנזקים השונים וחוות דעת השמאי מטעמו מתייחסת לכלל הנזקים בלא כל הפרדה בין שתי התאונות.

יתרה מכך, במיוחד הואיל ואין מחלוקת כי ברכב היתה פגיעה ישנה, היה על התובע לתמוך טענתו ולפיה הפגיעה הנוספת עליה הוא מצביע הינה פרי התאונה הזו ולא היתה קיימת עוד קודם לכן, לאור התאונה הקודמת. בידי התובע לא היתה כל ראייה בכדי לתמוך בטענתו זו וטענתו זו הינה בניגוד לטענתו הנגדית של הנתבע ולפיה לא נגרם לרכבו של התובע כל נזק נוסף כפועל יוצא מהתאונה. בהקשר זה אוסיף ואציין כי הפגיעה הישנה הינה באותו מיקום של הפגיעה הנטענת כחדשה ומשכך, בהחלט יתכן כי יש ממש בטענה ולפיה, מדובר בשני נזקים שהם פרי אותה תאונה ישנה קודמת.

כיוון שכך, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי אמנם בתאונה הנוכחית אירע לו הנזק הנוסף עליו הצביע. זאת ועוד , למעלה מן הצורך אציין כאמור לעיל, כי ממילא לא הפריד התובע בין הנזקים כפועל יוצא משתי התאונות אלא תבע את כלל הנזקים לרכבו מאת הנתבע.

8.סוף דבר – התביעה נדחית. לאחר ששקלתי לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

9.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .