גבעתי נ' אלימלך

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פס"ד מיום 28.2.13, על פיו התקבלה התביעה כנגד הנתבע בהעדר התייצבותו לדיון.

לטענת הנתבע, בתקופה הרלוונטית שהה במעצר בית בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת במסגרת תיק מ"ת 38379-09-12. המבקש הודה כי קיבל את החלטת ביהמ"ש מיום 6.1.13, אשר ניתנה בעקבות בקשתו לדחיית מועד דיון ועל פיה נקבע כי עליו לפנות לביהמ"ש שהורה על מעצרו, לקבל הוראות כיצד ובאלו תנאים, אם בכלל, יוכל להתייצב לדיון.

לטענת הנתבע, בשל מעצר הבית לא הצליח לצאת להתייעץ עם עו"ד. עוד טען הנתבע כי לא קיבל את החלטת ביהמ"ש מיום 27.1.13 בה הובהר כי ככל שלא יפעל כאמור בהחלטה מיום 6.1.13, יהיה זכאי התובע לבקש מביהמ"ש לפעול בהתאם לתקנות לעניין העדר התייצבות בעל דין.

הנתבע טען כי מאחר שלא קיבל את ההחלטה, אף לא ידע על מועד הדיון שנקבע ליום 28.2.13.

2.התובע התנגד לבקשה וטען כי התנהלות הנתבע מצביעה על זלזולו בביהמ"ש ובסדרי הדין. התובע פירט את בקשות הדחיה הרבות שהוגשו מטעמו של הנתבע ואף את העובדה שבקשה זו הוגשה רק לאחר שנפתח נגד הנתבע תיק הוצל"פ, ואף חלפו ימי האזהרה בתיק זה.

התובע טען כי בנוסף להתנהלותו המזלזלת של הנתבע, הרי שגם לא הצביע בבקשתו על סיכוי הגנתו ולפיכך יש לדחות הבקשה.

דיון:

3.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

ראה בנוסף, לעניין זה :

ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

8.במקרה דנן,לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה מחמת הצדק. גם אם את ההחלטה מיום 27.1.13 לא קיבל הנתבע, אין חולק שאת ההחלטה מיום 6.1.13 בה נקבע כי על הנתבע לפנות לאלתר לביהמ"ש שהורה על מעצרו ולקבל הוראות כיצד ואם ניתן לקיים דיון בביהמ"ש האזרחי דנן, קיבל הנתבע. הנתבע, אשר קיבל החלטה זו, לא הגיש כל הודעה לתיק בעקבותיה ובבקשתו טען רק כי לא יכל "לצאת" להתייעץ עם עו"ד. ברי כי "התייעצות" עם עו"ד ניתן לערוך גם בטלפון ומכל מקום ההחלטה הייתה ברורה ולא היתה מניעה כי הנתבע יפעל על פיה, או לכל הפחות יגיש הודעה כלשהיא לתיק ביהמ"ש בעקבות אותה החלטה. למרות האמור, בחר הנתבע להתעלם מההחלטה. לא מצאתי כי הנתבע טען שהתייצב לדיון שנקבע ליום 21.1.13, או כי טרח לברר האם למרות שלא פעל בהתאם להוראה מיום 6.1.13 נדחה הדיון שנקבע ולאיזה תאריך.