גבעתי נ' אלימלך

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מאירוע שהתרחש ביום 25.8.11.

לטענת התובע, הנתבע השיג את גבולו, נכנס לשטחו, ודרש מהקבלן שעבד בשטח, להפסיק את העבודה. לטענת התובע, מיהר לשטח וכשפנה לנתבע לבירור התנהגותו, החל הנתבע להשתולל, לגדף, לאיים ,ואף דחף אותו בחוזקה, תוך הפעלת כוח על גבו הרגיש ממילא של התובע.

התובע טען כי כתוצאה מדחיפתו כאמור, היה באי כושר לעבודה לתקופה של 37 ימים, נאלץ לעבור טיפולי פיזיותרפיה וסבל מכאבים חזקים. התובע צירף אישור משטרה על תלונה שהגיש כנגד הנתבע בגין תקיפה והשגת גבול.

התובע תבע פיצוי בגין: הוצאות לטיפולי פיזיותרפיה, הפסד ימי עבודה, אגרת חדר מיון, עוגמת נפש (הנזק הכספי בגין אי עבודת הקבלן ביום האירוע, נמחק מהתביעה בהיותה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף).

2.הנתבע הכחיש את האירוע, וטען כי מתוקף תפקידו בוועד האגודה ביישוב בו מצוי השטח, ניגש לעובד בשם שופי ( להלן : "שופי") שעבד בשטח, שאל אותו למעשיו, ואף אמר לו שייבחן את עצמו, שכן השטח שייך לאחר בשם זהורי.

לטענת הנתבע, ביציאה מהשטח הבחין בתובע שיצא מביתו והתחיל לקללו ולגדפו, ואולם הנתבע, לטענתו, לא ענה לתובע ויצא מהשטח ללא שדיבר כלל עם התובע וללא שתקף אותו, כנטען.

3.מטעם התובע העיד התובע, וכן העובד שופי. מטעם הנתבע העיד הנתבע.

דיון:

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי בסכום הנמוך בהרבה מהנתבע.

ראשית אציין, כי מאחר שהתובע לא צירף כל ראיה לזכויותיו במקרקעין, אין לקבל את טענתו כי הנתבע ביצע עוולה של השגת גבול.

5.יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובע, על פיה הנתבע תקף אותו, על פני גרסת הנתבע, כאילו לא היו אפילו חילופי דברים בינו לבין התובע.

בתחילה אציין, כי אינני מתעלמת מכך שבהתאם להודעה שצירף הנתבע לתצהירו, החקירה כנגדו במשטרה נסגרה. אולם, כעולה מההודעה, סיבת סגירת התיק הייתה: "לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתך לדין". דא עקא, התביעה שבפניי הינה תביעה בהליך אזרחי. בניגוד להליך הפלילי, בו יש צורך לשכנע את ביהמ"ש ברמה של מעל ספק סביר, די בהליך האזרחי בהרמת נטל הוכחה של מאזן ההסתברויות, ברמה של 51% בלבד. הנה כי כן, גם אם לא נמצאו ראיות מספיקות לצורך העמדה לדין פלילי, אין בכך כדי להביא לקביעה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה, הנמוך בהרבה, הנדרש בהליך האזרחי שבפני.

6.לא מצאתי לתת אמון בגרסת הנתבע, על פיה, לא רק שלא תקף את התובע, אלא אף לא שוחח עימו כלל. לגרסתו של התובע, בניגוד לגרסת הנתבע, נמצאה תמיכה בעדותו של שופי, אשר העיד כי ראה את התובע והנתבע מתווכחים וצועקים וכי הנתבע אף נגע ודחף את התובע. הכחשתו הגורפת של הנתבע, כאילו כלל לא דיבר עם התובע, נמצאה בלתי מהימנה בעייני, כמו גם עדותו כאילו הגיע לשטח רק כדי להזהיר את שופי "שהוא שם כספו על קרן הצבי".עדותו של הנתבע, סותרת כאמור, הן את עדות התובע, והן את עדות שופי, בדבר חילופי הדברים והצעקות שהתקיימו בין הצדדים.

בנוסף, בתעודת חדר מיון, שצירף התובע מיום האירוע, שעה 11:28, נרשם: "לדבריו, לפני שעה מישהו דחף אותו, וחש כאבים בגב....".

המדובר בתעודת חדר מיון מיום האירוע משעות הבוקר, ולא מצאתי כל בסיס לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, כאילו יש להטיל ספק במהימנותה.

ההלכה הינה כי לגרסה הנמסרת מפי התובע סמוך לקרות האירוע יש משקל רב, וזאת גם כאשר היא לחובת התובע וגם כאשר היא לטובתו ( ראה ע"פ 421/71 מימרן נ' מד"י פ"ד כ"ו (1) 281, ע"א (מחוזי ת"א) 3013/99 פרץ נ' פרץ, ע"א (מחוזי ת"א) 2109/00 פרנקל נ. אררט).

אין ספק שבגרסה הנמסרת לרופא הבודק את הנפגע מיד בסמוך לפגיעה, יש כדי לשקף בדרך כלל את הגרסה הנכונה והאוטנטית וזאת מאחר שהנפגע עדיין לא הספיק להתייעץ ביחס להשלכות המשפטיות של פגיעתו.

במקרה דנן, בתיעוד הראשון המצוי ביחס לפניית התובע כאמור, ציין התובע מפורשות כי הכאבים בהם חש ובגינם פנה לבי"ח, החלו כתוצאה מדחיפתו ע"י מישהו.

גם במסמך זה יש כאמור להוות תמיכה בגרסת התובע, והעדפתה על פני גרסת הנתבע.