גבראי נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה מתוקנת זו תוקפת את החלטת המשיב מיום 3.4.12 לפיה לא הכיר המשיב בעותר כאריתראי אך קבע כי הוא אתיופי.

2.העותר הסתנן מישראל במחצית שנת 2009, נערך לו ראיון זיהוי ושם הוא טען שהוא משתייך לשבט טגריניה וכן טען שהוא נולד והתגורר כל חייו בכפר ארומו. עוד טען העותר כי בשנת 2006 עבר לאתיופיה כדי להימלט מן הגיוס לצבא האריתראי ושהה שם 3 שנים. בשנת 2009 עזב את אתיופיה והחל בדרכו לישראל. עוד סיפר העותר כי כל בני משפחתו מתגוררים בארומו וכי למד שלוש שנים בבית הספר וכי שם מנהל בית הספר הוא דסטה טספאי. בסופו של הראיון נקבע שהעותר הוא אתיופי.

ביום 26.8.09 נערך לעותר שימוע נוסף שם הוא ציין בנוסף כי הוא רועה צאן ולמד שלוש שנים וכי הוא משתייך לשבט הסוהו.

בדיונים בבית הדין אמר העותר כי אינו יכול להשיג מסמכים שיעידו על נתינותו האריתראית.

3.לאחר שחרורו מן המשמורת הוגשה העתירה המקורית. בדיון הראשון הוריתי לערוך לעותר ראיון זיהוי נוסף. ראיון כזה נערך ביום 2.4.12 ולמחרת ניתנה ההחלטה הנתקפת.

4.בראיון האחרון שנערך לו, שהיה ראיון ארוך ומקיף ציין העותר כי שם מנהל בית הספר בו למד הוא היילה בניגוד לשם אותו מסר בראיון קודם.

העותר סיפר כי ביקר בעיר סנעפה מספר פעמים. לעותר הוצגו תמונות מהעיר סנעפה אך הוא לא זיהה אותן. העותר נשאל מהו מכיר בסנעפה והוא השיב שיש מבנה "שזה מקום של האיטלקים". לאחר מכן הוצג לו תצלום של אותו מבנה אך העותר טען שהמבנה הוא בכפר מולדתו ארומו.

לעותר הוצגה תמונה נוספת מן הכפר וגם אותה לא ידע לזהות. עוד הוצגה לעותר תמונה של נשים בלבוש שבטי מסורתי משבט טגריניה אך העותר לא זיהה את השייכות השבטית. לעומת זאת העותר ידע לציין שמות של מחוזות ותתי מחוזות אך לא ידע את מילות ההמנון הלאומי, מועד יום העצמאות, ערי נמל, שמות בתי חולים ועוד. יצוין כי העותר הגה מונחים ושמות מסוימים בדרך שגויה.

5.עיקר המחלוקת בעתירה זו הוא בדבר נתינותו של העותר.

לצורך זה, ולצורך קביעת יעד פוטנציאלי להרחקת העותר, עושה המשיב, בדרך כלל, שימוש במבחן מירב הזיקות.

לצורך זה, ערך המשיב ראיונות לעותר ולאחר מכן קבע, כי מירב הזיקות שלו הן למדינה מסוימת.

יובהר, כי אין בהכרח זהות בין המדינה אליה יש לעותר את מירב הזיקות לבין מדינת אזרחותו האמיתית.

כאשר לא קיימת זהות כזו, המשמעות היא שניתן להרחיק את העותר לאותה מדינה אליה יש לו את מירב הזיקות, בכפוף לפסיקה הרחבה של בית המשפט העליון ולתנאים שנקבעו, בין השאר, בהלכת אלטאי.

העותר תוקף את קביעת המשיב, ולטענתו קביעת המשיב בדבר מירב הזיקות שלו אינה סבירה וכי הוא, העותר, הוכיח כי מירב הזיקות שלו הן למדינה אחרת, שאזרחיה נהנים בישראל ממדיניות אי ההרחקה.

לצורך הכרעה בשאלה האם החלטת המשיב בדבר מירב הזיקות של העותר היא סבירה, יש תחילה לקבוע את אמות המידה שעל המשיב לעשות בהן שימוש לצורך קביעת מירב הזיקות של העותר.

כלומר, יש לבחון את רמת ההוכחה הנדרשת מן העותר ומאחרים שכמותו, לצורך הוכחת נתינותו או מירב הזיקות שלו למדינה לה הוא טוען.

בעניין זה תיתכנה שלוש אפשרויות:

על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת במשפט הפלילי, כלומר מעבר לכל ספק סביר.

על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת במשפט האזרחי, כלומר במאזן ההסתברויות.