גבריאל נ' זאביחי ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד על למתן פס"ד בבקשה לביטול הסכם הפשרה.

התיק שהסתיים בהסכם פשרה היה תיק שכלל מספר תביעות הדדיות, הנוגעות לנכס שהוחזק על ידי התובע כאן.

התובע נכח בפועל בכל הדיונים, ולכן לא ברור לביהמ"ש על יסוד מה מועלות הטענות כעת בנוגע להסכם הפשרה, כאשר חלק ניכר מהדיונים הופנה לנושא זה, והייתה הסכמה לפינוי שניתנה על ידי התובע כאן, אחד הנתבעים שם.

במשך למעלה משנה, נוהל משא ומתן והתקיימו מספר ישיבות שבכולן חזר הסכום של 600,000 ₪ שעמד על השולחן.

ביהמ"ש קיבל מסמכים החתומים על ידי הנתבע על פי הם הוא מאשר כי הוא מבין את משמעות הסכם הפשרה.

כעת טוען, הנתבע כי הוטעה, וביהמ"ש בכל הכבוד לכתב התביעה שהוגש, לא יורד לסוף דעתו ביחס למה הוטעה.

לא היה כל ספק באשר להסכמה לפינוי.

לא היה כל מחלוקת ביחס לסכום שישולם על ידי העירייה, לשני הצדדים.

הייתה הסכמה, שביהמ"ש יפסוק ביחס לחלוקה של הסכום בין שני הניצים, התובע כאן ומשפחת זאביחי מאידך, וכך היה.

כל זאת, לא לפני שניתנה במה רחבה, ואשר עו"ד סעדיה בכישרון רב, הצליח לשכנע את ביהמ"ש כי התובע כאן, זכאי לקבלת פיצוי מסוים, בהתחשב בנסיבות הפיצוי שנפסק הינו גבוה ביותר.

בנוסף טוען התובע, כי הוטעה על ידי עו"ד סעדיה, וכי לא ניתנה לו הזדמנות להביע את עמדתו בטרם ביהמ"ש נתן את החלטתו בעניי שכר טרחת עו"ד סעדיה.

ביהמ"ש קיבל הסכם שעליו חתום הנתבע בו הוא מקנה לביהמ"ש שיקול דעת בנושא, ואם על מסמך זה יצא הקצף, הרי בוודאי שעו"ד סעדיה יוכל להשיב לתובע את הסכום שנפסק לטובתו כשר טרחה, אם יידרש לעשות כן על ידי ביהמ"ש.

המדובר בתיק שהסתיים בפשרה, כאשר המשא ומתן לא התפרש על פני יום אחד אלא על פני מספר רב של ישיבות, וגם הקביעה ביחס לחלוקה של הסכום לא היה לאחר ישיבה אחת אלא שתיים, לאור בקשתו של עו"ד סעדיה, לה נעתרתי לזמן עדים שנשמעו.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין כל מקום לעיכוב ההליכים ויש לקיים את הסכם הפשרה. אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תש"ע, 06 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.