גבריאלי אורית נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

זהו פס"ד בערעור שהגישה המערערת כנגד החלטת הוועדה הרפאוית לעררים מיום 28/3/09.

תיק זה הוחזר לוועדה מכוח פס"ד שניתן בהסכמה ביום 22/6/09, שם נקבע כי:" בהסכמת הצדדים יחזר עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשקול מתן נכויות זמניות לתקופה החל מיום 10/9/2000, וזאת לאור דברי הוועדה בדבר קיום ותיעוד רפואי הנוגע לכאבים סמוך למועד התאונה. הוועדה תשקול מתן נכות זמנית מהמועד המצויין לעיל ועד לשנת 2006."

הוועדה קבעה כדלקמן:"..הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד לדון בשאלת הנכות מבחינה רפואית (לא משפטית). הוועדה סבורה שהתובעת נפגעה כתוצאה מהתאונה הנדונה בשנת 2000 והכאבים אליהם מתייחס עוה"ד לא יכולים להופיע ואין זה מקובל שיופיע כאבים שש שנים אחרי הפגיעה(מבחינה רפואית). מאחר שהתובעת קושרת את הכאבים לתאונה הנדונה ומאחר ובתיקה הרפואי קיימים דיווחים על כאבי גב בסמוך לתאונה, אין זה מקובל מבחינה רפואית שכאבים יופיעו יותר מ-3-4 שבועות לאחר התאונה. הוועדה חוזרת על קביעתה שתחולת הנכות הינה בסמוך לתאונה".

לטענת ב"כ המערערת – החלטה זו אינה מנומקת דיה. לדבריו הוועדה לא נימקה כיצד זה ניתנה לתובעת נכות צמיתה, ולא ניתנה לה נכות זמנית, כפי שמקובל בד"כ, ולא התייחסה לתיעוד הרפואי על הכאבים שהיה לאחר התאונה.מנגד טוען ב"כ המשיב כי ההחלטה מנומקת ומוסברת כנדרש, כי הוועדה עשתה את המוטל עליה לפי פסה"ד וכי אין מצב בו חייבים לתת נכות זמנית.

דיון:

לאחר עיון בפסה"ד ובהחלטת הוועדה – אינני מוצאת לנכון לקבל ערעור זה. הוועדה לא מתעלמת מהתיעוד הרפואי, וכותבת כי בתיקה הרפואי של המערערת קיימים דיווחים של כאבי גב סמוך לתאונה. אלא שלדברי הוועדה הנכות הצמיתה תואמת את המצב הרפואי והנכות שקיבלה , ואין זה סביר, מבחינה רפואית, כי הכאבים יחלו רק 3-4 שבועות מיום התאונה.

עוד יובהר כי אין חובה לתת נכות זמנית, והשיקול אם יש מקום לתת נכות זמנית אם לאו – הינה שיקול רפואי מקצועי של הוועדה ובית הדין אינו מתערב בה.

בדיון שקויים בוועדה, היה נוכח גם עו"ד מטעמה, והוא הסביר כי, אחרי התאונה היתה תקופה שבה היו קשיים רפואיים, אבל הם חלפו עד לסוף שנת 2005 או תחילת 2006 ולא היו לתובעת מגבלות, ולכן לא הייתה לה נכות. לפיכך ביקש כי הוועדה תפעיל שיקול דעת רפואי ותקבע ממתי החלה הנכות שנקבעה, זאת בהתחשב בכך שהתלונות שהיו לה בשנת 2000 היו דלות. למעשה – וכך ניתן להבין מתוך הדברים שנאמרו לוועדה וכן בבית הדין, מבקשת המערערת לקבוע כי בגין כאבים דלים שהיו למערערת בשנת 2000 היא צריכה לקבל נכות זמנית, ובגין כאבים חזקים ומשמעותים יותר משנת 2006 – היה עליה לקבל את הנכות הצמיתה (ואין חולק שקיבלה נכות צמיתה אלא שלא הייתה זכאית לקבל את שהגיע לה בגלל האיחור בהגשת התביעה). אלא שהוועדה אינה מקבלת את טענת המערערת מבחינה רפואית, ועל כן לא פסקה לה נכות זמנית.

כאמור, הוועדה קבעה גם כי לא יתכן מבחינה רפואית שיופיעו כאבים שש שנים אחרי הפגיעה, ושיהיו קשורים לתאונה, ומאידך "אין זה מקובל מבחינה רפואית שכאבים יופיעו יותר מ-3-4 שבועות לאחר התאונה". הוועדה חזרה על קביעתה שתחולת הנכות הינה בסמוך לתאונה, וכי התיאור שתארה המערערת לעניין הכאבים - אינו מתקבל מבחינה רפואית כתיאור נכון. משהוועדה אינה מקבלת את תיאוריה של התובעת כמתקבלים על הדעת מבחינה רפואית – אינה יכולה לפסוק לה נכויות זמניות.

לאור זאת - אין מקום להחזיר את התיק לוועדה הרפואית, והערעור נדחה.

סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"א, 10 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.