גברמריאם נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה זו תוקפת החלטת המשיב לפיה העותר אינו אריתראי וכי מירב הזיקות שלו הן לאתיופיה.

2.בעניין זה הוגשה עתירה מתוקנת לאחר הראיון האחרון שנערך לעותר ביום 07/03/12. לעותר נערכו מספר ראיונות גם קודם לכן אלא, שלטענת ב"כ העותר, לא ניתן להתחשב בראיונות אלה מכיוון שהם לא תועדו ולא נערכו בדרך הקבועה בנוהל עריכת ראיונות שקבע המשיב.

3.בעניין זה, של עריכת ראיונות על פי הנוהל, דעתי כדעת ב"כ העותר.

אלא שבראיון האחרון שנערך לעותר נאמר על ידי המראיין לעותר שבראיונות קודמים הוא לא ידע דבר על אריתריאה ואילו כעת הוא מגלה בקיאות מפליאה. העותר השיב שבראיונות הקודמים הוא לא היה מרוכז. יש לשים לב שהעותר אינו מכחיש את דבריהם של עורכי הראיונות הקודמים ואינו טוען שגילה בקיאות באשר לאריתריאה בראיונות הקודמים. למעשה העותר מאשר את שעורכי הראיונות הקודמים כתבו אך מתרץ את חוסר הידיעה שגילה באשר לאריתריאה – בחוסר ריכוז.

אמנם אינני יכול להתייחס לתוכנם של אותם ראיונות קודמים אך משהעותר עצמו מאשר שבאותם ראיונות לא ידע דבר על אריתריאה, אין לי אלא לקבל את אמירתו זו.

4.בראיון האחרון שנערך לעותר מיום 07/03/12, אכן גילה העותר ידע נרחב באשר לאריתריאה. אולם העותר מאשר, כפי שפירטתי לעיל, שבראיונות קודמים לא ידע דבר באשר לאריתריאה. ההסבר שנתן העותר לחוסר הידע שהפגין בראיונות הקודמים – חוסר ריכוז – הינו הסבר שאינו מקובל עלי. אדם אינו שוכח את כפר מולדתו, את המנון מולדתו ואת שגרת חייו בשל חוסר ריכוז הנובע לטענתו מהעובדה שזה לא מכבר הסתנן לישראל. לכן טענת העותר אינה יכולה להתקבל ובהעדר כל הסבר ממשי של העותר לחוסר הידע שלו בראיונות הקודמים, מסקנת המשיב לפיה העותר רכש את ידיעותיו בדרך של למידה, היא מסקנה סבירה.

5.עיקר המחלוקת בעתירה זו הוא בדבר נתינותו של העותר.

לצורך זה, ולצורך קביעת יעד פוטנציאלי להרחקת העותר, עושה המשיב, בדרך כלל, שימוש במבחן מירב הזיקות.

לצורך זה, ערך המשיב ראיונות לעותר ולאחר מכן קבע, כי מירב הזיקות שלו הן למדינה מסוימת.

יובהר, כי אין בהכרח זהות בין המדינה אליה יש לעותר את מירב הזיקות לבין מדינת אזרחותו האמיתית.

כאשר לא קיימת זהות כזו, המשמעות היא שניתן להרחיק את העותר לאותה מדינה אליה יש לו את מירב הזיקות, בכפוף לפסיקה הרחבה של בית המשפט העליון ולתנאים שנקבעו, בין השאר, בהלכת אלטאי.

העותר תוקף את קביעת המשיב, ולטענתו קביעת המשיב בדבר מירב הזיקות שלו אינה סבירה וכי הוא, העותר, הוכיח כי מירב הזיקות שלו הן למדינה אחרת, שאזרחיה נהנים בישראל ממדיניות אי ההרחקה.

לצורך הכרעה בשאלה האם החלטת המשיב בדבר מירב הזיקות של העותר היא סבירה, יש תחילה לקבוע את אמות המידה שעל המשיב לעשות בהן שימוש לצורך קביעת מירב הזיקות של העותר.

כלומר, יש לבחון את רמת ההוכחה הנדרשת מן העותר ומאחרים שכמותו, לצורך הוכחת נתינותו או מירב הזיקות שלו למדינה לה הוא טוען.

בעניין זה תיתכנה שלוש אפשרויות:

א.על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת במשפט הפלילי, כלומר מעבר לכל ספק סביר.

ב.על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת במשפט האזרחי, כלומר במאזן ההסתברויות.

ג.על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת בדיני הפליטים, כפי שנקבע בפסיקה זרה אליה הפנה ב"כ העותר, כלומר ברמה הנמוכה מזו המקובלת במשפט האזרחי, ויש האומרים ברמה העולה עד כדי 10%.

ראשית, אני סבור שרמת ההוכחה הנדרשת בענייננו אינה יכולה להיות דומה לרמה הנדרשת בדיני הפליטים.