החלטה
א.רקע
1.בפני בקשה לביטול פסק-דין, ובקשה להארכת מועד להגשתה. התביעה הוגשה ביום 5.6.2008, פסק-הדין ניתן ביום 21.1.2009, והבקשות הוגשו ביום 19.1.2012 – כמעט בדיוק 3 שנים לאחר מתן פסק-הדין.
2.למען הדיוק, ומאחר שלדברים נודעת חשיבות לאופן התפתחות ההליך, כפי שנראה, אציין כי ביום 21.1.2009 ניתנו 2 החלטות ע"י כב' הרשם (כתוארו אז) ב' יזרעאלי: (א) ע"ג הבקשה למתן פסק-דין ניתנה החלטה בזו הלשון, בכתב יד: "ניתן פס"ד כמבוקש. פסיקתא נחתמה בתיק", ובמקביל, (ב) נחתם טופס "פסיקתא" שהוגש לחתימה, בחותמתו ובחתימת ידו של כב' הרשם. בטופס זה נפלה שגגה, ובכותרתו נכתב, כי הוא ניתן "בבית משפט השלום בתל אביב-יפו"; בחותמת, אגב, מזוהה בית המשפט הנכון.
3.במקביל, במערכת "מנ"ת-נט", ששימשה אז בבואה ממוחשבת של תיק הנייר במערכת בתי המשפט, נקלט כי ביום 22.1.2009 (יום לאחר חתימת הפסיקתה) ניתן פסק-דין בזו הלשון "ניתן פס"ד כמבוקש. פסיקתא נחתמה בתיק" על ידי כב' השופט ד' גדול.
4.כפי שציינתי בהחלטתי שניתנה במהלך הדיון מיום 14.11.2012, אין ספק כי מדובר בטעות הקלדה שנפלה בעבודת המזכירות, שכן בפועל ההחלטה המהווה פסק-דין נחתמה על ידי כב' הרשם יזרעאלי, כאמור לעיל.
ב.התביעה ומתן פסק-הדין
5.סכום התביעה היה 2,500,000 ₪, והיא הוגשה לפי סדר דין מקוצר. כתב התביעה גולל סדרת הלוואות בריבית שניתנו על ידי התובעת (להלן – "המשיבה"), הגב' שולמית גדסי, לנתבע (להלן – "המנוח"), מר פנחס לוי (שבינתיים נפטר לבית עולמו), במהלך השנים 1994-1998, שהסתכמו (קרן וריבית) בסך של 7,267,268 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, שעה שכל ההחזרים (לרבות סכום החוב בתיק הוצאה לפועל המתנהל במקביל, שם הוגש לביצוע שיק של המנוח) מסתכמים בכ-4,007,128 ₪. יתרת החוב, איפוא, גבוהה מ-3,000,000 ₪, אולם משיקולי סמכות עניינית הועמד סכום התביעה, כאמור, על סך 2,500,000 ₪.
6.פסק-הדין ניתן על סמך אישור מסירה, המעיד על 3 נסיונות לבצע מסירה אישית בכתובתו של המנוח (כולם במהלך חודש אוקטובר 2008), אשר כשלו, עד שכתב התביעה וההזמנה לדין הודבקו על דלת הדירה.
7.המנוח נפטר לבית עולמו ביום 5.2.2009, כשבועיים-ימים לאחר מתן פסק-הדין, וכ-100 יום לאחר נסיונות המסירה שלא צלחו. יוער, כי נסיונות המסירה עצמם נעשו כ-4 חודשים לאחר הגשת התביעה (אם כי על פי חותמת הדואר הדהויה שע"ג אישור המסירה נראה, כי נעשה ניסיון כושל למסור את כתב התביעה באמצעות הדואר, כבר בחודש יולי 2008).
ג.הבקשה
8.כאמור, הבקשה הוגשה ביום 19.1.2012. קדמה לאותה בקשה פנייה בדרך מכתב, מאת עוה"ד דב אבן-אור (להלן – "עו"ד אבן-אור"), מיום 18.3.2010, אשר כתב לכב' השופט (כתוארו אז) א' גולדס, שכיהן אותה שעה כסגן-נשיאה בבית משפט זה, אשר תמציתו מובאת להלן:
"...למרות האמור לעיל, אני פונה לכבודו... לאור התנהלות חריגה מצד רשמי ההוצל"פ שהיה להם קשר לתיק זה.
לגופו של עניין: לפנינו פסיקתא מזויפת שבגינה נפתח תיק זה (דהיינו: מעולם לא ניתן פס"ד כנגד המנוח פנחס לוי, בבימ"ש השלום בת"א, שבו "הזוכה" [המשיבה – צ.ל.] היתה התובעת; למרות זאת, הרשם ב. יזרעאלי אישר בחתימתו כי הפסיקתא הנ"ל הינה בהתאם לפס"ד שניתן בבימ"ש השלום בת"א ב-ת.א. 3237/08.
בעקבות בקשה מיוחדת שהוגשה מטעם יורשי המנוח, לבימ"ש מחוזי-מרכז, ב"כ הזוכה... נדרש להמציא עותק מאושר של פסה"ד... ב"כ הזוכה נמנע מלקיים החלטה זו.
לאור האמור... רשמת הוצל"פ... נתבקשה לסגור תיק הוצל"פ זה; תחילה ניתנה החלטה לפיה על ב"כ הזוכה להמציא את פסה"ד... אולם גם החלטה זו לא בוצעה.
בחלוף חודש, הגשתי דרישה לסגור את התיק... אולם גם בשלב זה הרשמת... לא שינתה החלטתה...
אין ספק כי משהו מוזר וחריג... נעשה בתיק זה; לפיכך... מצאתי לנכון לפנות לכבודו, ע"מ שיבדוק את הדבר..."
9.בחרתי להביא את הדברים בלשונם (תוך השמטת קטעים שאינם רלבנטיים), מחמת החשיבות שיש למכתב זה על הבנת הטעות שנפלה בחלקם של המבקשים או מי-מהם, ע"י עו"ד אבן-אור, בא-כוחם דאז; ועל הבנת הנטען כלפי ב"כ המשיבה, כי נמנע מלהעביר עותק מפסק-הדין שניתן בתיק, חרף הוראות לעשות כן. יוער, במאמר מוסגר וכהערת אגב בלבד, כי להבנתי, טעה ב"כ המשיבה לסבור, כי אותה "פסיקתא" היא פסק-הדין, ולפיכך יכול ולא ירד לסוף דעת עו"ד אבן-אור, אשר כבר אחז בידו עותק מהפסיקתה.
10.עם זאת, כבר עתה יש לומר, כי טעות זו של עו"ד אבן-אור – לא ברור לי טיבה וטבעה; אכן, נפלה שגגה בכותרת הפסיקתה, אולם בירור קל שבקלים, אף בלא עיון מדוקדק בחותמת הרשם על גבי הפסיקתה, היה מגלה היכן ומתי נחתמה זו, ולא היתה כל מניעה להגיש בקשה לביטול פסק-הדין, גם אם לטעמו של עו"ד אבן-אור יורדת הטעות לשורשו של פסק-הדין.