גובה חיוב מזונות כאשר אין לאב בכדי לספק צרכי הקטינים

בדין שלפנינו נפסקו דמי המזונות בהסכמה לאחר שמיעת דברי הצדדים וקיום שיח נפרד עם כל אחד מהם.

גובה דמי המזונות הוא בסך נמוך מהמקובל, שאין ספק כי אינו מספיק לצרכי הילדים. האם הסכימה להורדת דמי המזונות משום שהגיעה לכלל הבנה שהאב מתקשה להתפרנס בגלל בעיות אובייקטיביות, שעיקרן נכות על רקע נפשי. ב"כ האם אמרה בדיון כי לדעתה המקצועית והמצפונית אין כל מקום לפשרות בעניין זה, ויש לפסוק מזונות ריאליים בלא קשר ליכולתו של האב. בית הדין החליט על אף דעת ב"כ האם לקבל את עמדת מרשתה, ולפסוק מזונות נמוכים כנ"ל. טעמנו ונימוקנו הוא כי אכן, לפי הדין, לא ניתן לחייב אב שאין פרנסתו מספקת לו.

בלא להכנס לפרטי נדון דידן, יובאו כאן מקורות מורחבים בעניין זה. כמובן, שכל האמור כאן נכון כאשר הנתונים הם אמת לאמתה, ושכר עבודתו של האב באמת אינו מאפשר לו לשלם את מלוא דמי מזונות ילדיו.

• מקור הדין שאין צריך לבזבז הון רב גם למצוה עוברת

כתב הרמ"א (או"ח סימן תרנו סעיף א):

 "ומי שאין לו אתרוג, או שאר מצוה עוברת, א"צ לבזבז עליה הון רב, וכמו שאמרו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, אפילו מצוה עוברת (הרא"ש ורבינו ירוחם נ"י ח"ב); ודוקא מצות עשה אבל לא תעשה יתן ממונו קודם שיעבור."

הובאו דברים אלו שאין צריך לבזבז הון רב עבור מצות עשה גם בבית יוסף (שם) בלא חולק. כן פסק הש"ך (יו"ד סי' קנז סק"ג), והוסיף שגם בסכנת אבר יש להקל. עי' בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה סימן מג אות) שכתב שהשלחן ערוך לא הביא דין זה שלא יבזבז יותר מחומש בשום מקום אף שהביאו בבית יוסף.

השמטת הדברים מהשלחן ערוך אינה ראיה לכך שאינם להלכה. בשו"ת יוסף אומץ (סימן כט) כתב הרחיד"א, וז"ל:

"שמענה ואתה דע לך דכמה דינין מוסכמים השמיטם בש"ע, וכ"כ הרב הגדול מהר"ר גבריאל איספרנסה זלה"ה בתשובה כ"י דאין הכרע מהש"ע שהשמיט דין אחד, דכמה דינים מוסכמים אין הרב כותבם וסמיך ליה במה שכתבם בבית יוסף עכ"ל. ואני הדל כתבתי עליו בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ש"ב מה זו סמיכה בדינים ההם על הב"י יותר מכל הדינים שכתבם בש"ע ע"ש, ועתה נראה דודאי כונת הרב הנז' הוא שדיני הגמרא והרמב"ם וכיוצא מביאם בש"ע, אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז"ל משמיט מהם, ונראה דזה דבר השמיטה תחת שלש, או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא מציאות רחוק, או שהוא פשוט, או שהוא כלול ונלמד מעיקר הדין שכתב בש"ע."

גם כאן יש לומר שהושמט מפני פשטותו שהוא מסוגיה ערוכה, כפי שיובא לקמן.

ע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבן העזר סימן יב אות ו) שכתב, וז"ל:

"ומשמע שבדין שיש בו מחלוקת שפיר י"ל שהשמיטו מהש"ע מפני שאין דעתו לפסוק כמ"ש בב"י. וכן ראיתי להגאון רבי משה פארדו בתשובה שהובאה בשו"ת שערי רחמים ח"א (אבן העזר סי' יג, דף כב ע"ד) שכתב שכל זה בדבר שאין בו מחלוקת, אבל בדבר שנחלקו בו פוסקים, שפיר יש לנו לומר בפשיטות שחזר בו מרן ממ"ש בב"י, ולכן השמיט הדין ההוא מהש"ע. ע"ש."

עוד הביא הראש"ל כללים אלו במקומות רבים בספריו. אם כן, לדינא נראה שאם הדבר פשוט יש לבאר שכן דעת מר"ן.

מקור הדברים בגמרא בבא קמא (דף ט ע"א-ב):

"א"ר זירא אמר רב הונא במצוה עד שליש. מאי שליש אילימא שליש ביתו, אלא מעתה, אי איתרמי ליה תלתא מצותא, ליתיב לכוליה ביתא?! אלא אמר ר' זירא: בהידור מצוה - עד שליש במצוה."

התוספות (ד"ה אילימא) כתבו:

"משמע דאין צריך לבזבז כל ממונו לקנות אתרוג אפילו לא ימצא בפחות והויא מצוה עוברת, ואפילו שליש ביתו משמע דלא מחייב, ואמרינן נמי (כתובות דף נ.) המבזבז אל יבזבז יותר מחומ , ובסוכה (דף מא:) חשיב ליה רבותא דר"ג שקנה אתרוג באלף זוז."

בדברי תוספות ארבעה שלבים: שאין צריך לבזבז כל ממונו, הוסיפו שאפילו שליש לא, הביאו מהסוגיה בכתובות שאפילו חומש לא יבזבז, ועוד הוסיפו להביא מהסוגיה בסוכה את הרבותא דרבן גמליאל.