גוזמן נ' עיריית חיפה

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן) מיום 24/6/12 בתיק 02-12282-93-7, לפיה נקבע כי המבקש ישלם תשלום ראשוני בסך של 2,000 ₪ עד ליום 28.7.2012 וכן קובעת צו חיוב בתשלומים ע"ס 1,000 ₪ החל מיום 28/8/12 בכל 28 חודש שלאחריו עד לסילוק החוב בתיק.

המבקש הגיש בקשתו לקביעת צו חיוב בתשלומים והציע לשלם בכל חודש את הסך של 150 ₪

המבקש ציין בבקשתו את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי וכן הגיש פירוט הוצאותיו.

לאחר עיון במסמכים אשר הוגשו בפניה, ניתנה החלטת הרשמת הנכבדה לפיה כאמור נקבע כי המבקש ישלם תשלום ראשוני בסך של 2,000 ₪ וכן צו חיוב בתשלומים ע"ס 1,000 ₪ , עד לסילוק החוב בתיק.

לטענת המבקש, טענתה כבוד הרשמת עת קבעה בהקשר להלוואות אותן נטלו המבקש ואשתו, כי תקנת הציבור מחייבת העדפת פירעון חובות פסוקים על פני חובות כלפי נושים שלא נקטו הליכי משפט והוצאה לפועל. המבקש מציין כי שתי ההלוואות הן לצרכי מחייה ובמידה ולא יעמוד בהחזרי ההלוואות במועדן, יינקטו כנגדו הליכים משפטיים. לטענתו מאחר וגובה ההוצאות החודשיות השוטפות עולה על גובה הכנסת התא המשפחתי, נזקקים המבקש ואשתו לסיוע מבני המשפחה בכדי לסיים את החודש. לטענתו החלטת כבוד הרשמת הנה שרירותית, בטעות יסודה וניתנה ללא כל ביסוס עובדתי וללא כל נימוק מוצדק. המבקש מציין כי הוא ואשתו הנם אנשים מבוגרים המתקיימים מגמלאות המוסד לביטוח לאומי בלבד. כי המבקש איבד 75% מכושר עבודתו ואשתו בגיל בו היא אינה יכולה לשוב למעגל העבודה. לטענתו, משמעות החלטתה הרשמת היא דחיית בקשתו.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיבה.

מעיון בהחלטת הרשמת הנכבדה, נשוא בקשת רשות הערעור דנן עולה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת עיינה במסמכים אותם הגיש לעיונה המבקש וכי החלטתה בהתחשב באותם מסמכים אשר הומצאו לעיונה סבירה, מפורטת ומנומקת ואין להתערב בה.

נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותיעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12)

ההחלטה דנן מבוססת על המסמכים אותם המציא המבקש עצמו בפני הרשמת הנכבדה ואין מקום להתערב בה.

המבקש מלין בעיקר על מצבו הכלכלי אשר אינו מאפשר לו לטענתו לעמוד בתשלום הראשוני ובצו התשלומים כפי שנקבעו.

אלא שמעיון בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נשוא הבקשה עולה כי טענה זו אין על מה שתסמוך.

הרשמת הנכבדה מציינת בהחלטתה את הכנסותיהם של המבקש ואשתו בסך כולל של 4,395 ₪. כי המבקש ואשתו מקבלים סיוע ממשפחת אשתו, ללא שציין באיזה סכום מדובר. כי בהוצאותיו של המבקש נמצאו הוצאות חריגות כגון הוצאות טלפון, כבלים ואינטרנט בסך כולל של 545 ₪, הוצאות דיור בסך של 655 ₪ כאשר צורפה אסמכתא חלקי בלבד להוצאה זו, החזר הלוואות בסך של 1950 ₪ וכן סך של 500 ₪ בגין הפקדה חודשית לתוכנית חיסכון.

כן מציינת כבוד הרשמת כי מאז מסירת האזהרה ליד המבקש ביום 13.6.1995 ועד להגשת הבקשה, לא שילם המערער דבר ע"ח החוב עובדה שניתן לה ביטוי בעת פסיקת הסכום הראשוני.

מכאן, שההחלטה דנן מבוססת על המסמכים אותם המציא המבקש עצמו בפני הרשמת הנכבדה ואין מקום להתערב בה.

אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה בדבר תשלום סכום ראשוני וצו התשלומים, הנה סבירה נוכח גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל והעובדה כי מאז מועד מסירת האזהרה בשנת 1995 לא שילם המבקש מאום על חשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל.

באשר לקביעת כבוד הרשמת בהחלטתה כי יש להעדיף פרעון חובות פסוקים על פני פירעון חובות כלפי נושים שלא נקטו הליכי משפט והוצאה לפועל, הרי שיש מקום בהחלט לקביעה זו. אין מקום לכך כי המבקש יעמוד בתשלומי ההלוואות כסדרם ואף יפקיד כספים לתוכנית חסכון בעוד הוא משתמט מתשלום חובותיו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. לעניין זה אין לי אלא לשוב ולהפנות לפסקי הדין המנחים לעניין זה כפי שצוינו בהחלטת הרשמת הנכבדה.