גוילי נ' תותים גדול ושווק בע'מ ואח'

פסק דין

תביעה זו עניינה שאלת תנאיי התקשרותם של הצדדים בהסכם למכירת ורכישתו של רכב, כמו גם מעשיו ומחדליו של כל צד לאחר עריכתו של אותו הסכם.

לטענת התובע (והנתבע שכנגד), הצדדים התקשרו ביום 24.2.2008 בהסכם לרכישת רכב מסוג מרצדס (דיימלר קרייזלר) שנת ייצור 2005 מ.ר. 3778759 (להלן: "הרכב") בתמורה לתשלום בסך של 115,000 ₪ בתוספת מע"מ.

במועד ההתקשרות שולם על ידי התובע סך של 87,000 ₪, והוא קיבל לידיו את החזקה ברכב. לטענת התובע הוא אמור היה לשלם את המע"מ ביחס לסכום זה, ויתרת התשלום אמורה היתה להשתלם לידי הנתבעים או מי מהם לאחר הסרת השיעבוד והעיקול שהיו מוטלים על הרכב בעת רכישתו.

בכתב התביעה נטען כי על אף פניות חוזרות ונישנות של התובע לנתבעים, לא הוסר השיעבוד ובכל פעם הובטח כי הנושא יטופל בתוך מספר ימים. התובע שהחל בהסבת הרכב לשמש כאוטובוס זעיר, חדל בעבור תקופה מסוימת מפעולותיו אלו עקב אי הסרת השיעבוד והעיקול תוך שנגרם לו לשיטתו נזק רב.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי ההתקשרות של התובע היתה מול הנתבעת 1, החברה בלבד ובתמורה לתשלום סך של 117,000 ₪. לשיטת הנתבעים היה על התובע להשלים את תשלום כל התמורה קודם שיוסר השיעבוד המוטל על הרכב ובמקום שבו כשל ולא שילם את יתרת המחיר שהרי לא היה מקום להסרת השיעבוד או העברת הרישום על שמו.

בהמשך, הוגשה על ידי הנתבעים תביעה שכנגד במסגרתה עתרו לתשלום יתרת התמורה בגין הרכב לצורך השלמת העסקה כמו גם פיצוי בגין נזקים שמקורם בעיכוב התשלום.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ודין התביעה שכנגד להידחות. להלן טעמיי.

המחלוקות בקליפת אגוז:

מי מן הצדדים הינו המפר של ההסכם.

ביטול ההסכם.

קיומה של הסכמה דיונית ושינוייה.

אחריותו האישית של הנתבע.

גובה הנזק, ביטול והשבה.

הפרת ההסכם

אין חולק כי הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם לרכישת/מכירת הרכב. כן אין חולק כי בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב.

הצדדים אומנם חלוקים ביחס לשווי העסקה (קיים פער של 2,000 ₪ בין הסכומים), ואולם דומה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם היה על הנתבעים להסיר את השיעבוד ואת העיקולים קודם לביצוע תשלום יתרת התמורה, אם לאו.

מן התשובה לשאלה זו, תגזרנה באופן מהותי שאלת זכותם של הצדדים לקבלת הסעדים השונים שנתבעו על ידם בהליכים אלו שבפני.

במקום שבו עורכים צדדים הסכם בכתב שהרי האמור בו מחייבם. במקום שבו לא קיים הסכם בכתב , על בית המשפט לנסות ולהתחקות אחר כוונת הצדדים, על בסיס עדויותיהם בפניו, ראיות ועדויות חיצוניות כמו גם בחינת סבירות התנהלותם תוך מתן הדעת גם להתנהלותו של האדם הסביר בנסיבות דומות.

התחקות זו דומה לנטילת חלקים שונים בתוך מסגרת והצבתם במקום ובדרך בה תתקבל תמונה המשקפת נכונה את האירועים ושהינה שלמה וסבירה.