ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
18871-11-13
04/04/2016
|
בפני השופטת:
לימור מרגולין-יחידי
|
- נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל - רשות המיסים
לשכה משפטית מח' פלילית
מדור תביעות ת"א עו"ד מורן-חגי
|
הנאשמים:
1. או אם סי ניהול ואחזקות בע"מ 2. אקסטרז בע"מ 3. במרום הפקות 2004 בע"מ 4. שדות פורחים שיווק והפצה בע"מ 5. אוריון גרופ בע"מ 6. איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ 7. גרין דיזיין מארקט בע"מ 8. התיאטרון הרפרטוארי תל אביב בע"מ 9. יניב בן
עו"ד ברקאי
|
|
גזר דין
פתח דבר
הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב האישום. עסקינן בשמונה חברות, שבע מתוכן התאגדו בשנים 2010 – 2011. מנהלן הפעיל של כל החברות הוא נאשם 9, בן אופק.
הנאשמים הורשעו בכך שלא הגישו דו"חות לפקיד שומה על הכנסות החברות לשנים 2011 ו – 2012. יצוין כי מחזורי הפעילות של נאשמות 1, 3 ו-6 עמדו על מיליוני שקלים בשנה, ומחזורי הפעילות של נאשמות 2, 4, 5, 7, 8 עמדו על עשרות אלפי שקלים עד מאות אלפי שקלים בשנה. כמו כן הורשע נאשם 9 באי הגשת דו"ח אישי על הכנסותיו לשנת 2011. בסך הכל הורשע נאשם 9 בשש עשרה עבירות.
ב"כ המאשימה עמדה על הערכים המוגנים הנפגעים, מדיניות הענישה המחמירה בריבוי עבירות, תוך הפנייה לפסיקה, נסיבות החומרה בתיק זה ובעיקר העובדה שמדובר בשמונה חברות שונות ובשתי שנות מס רצופות, כשההרשעה היא בשש עשרה עבירות. היא טענה כי יש לראות בכל אישום ארוע עצמאי, שהמתחם לגביו נע בין 4 – 8 חודשי מאסר, והציעה מתחם כולל של 6 – 12 חודשי מאסר לתיק בכללותו. היא ביקשה למקם את הנאשם בחלק האמצעי של מתחם הענישה בשל ריבוי החברות, כשלגבי הסרת המחדל ציינה כי אין ליתן לה משקל מכריע להקלה בעונש במיוחד כשלא שולם המס בהתאם לשומה העצמית. כן עתרה המאשימה לקנס מרתיע בשל ריבוי העבירות.
הסנגור הדגיש את הזיקה בין החברות הנאשמות, והטיפול בכולן על ידי רו"ח משותף, וביקש לפיכך שלא להתייחס לכתב האישום ככזה הכולל שישה עשר ארועים נפרדים, אלא כאל ארוע אחד. הוא ציין כי העבירות נעברו ביחס לשתי שנות מס בלבד, כשהמאשימה נחפזה להגיש את כתב האישום ביחס לשנת 2012 כחצי שנה בלבד לאחר האיחור לאותה שנה, מבלי לתת שהות להסרת המחדל. הסנגור טען כי לא היה זלזול בחובת הגשת הדוחות ולשיטתו הגשת הדוחות בסופו של דבר אינה באיחור ניכר. הוא עמד על הסרת המחדל המלאה, והתייחס לעיכוב בהסרת המחדל שהיה קשור לכך שספרי חלק מהנאשמות היו תפוסים במשטרה בהקשרה של חקירה אחרת. הסנגור טען למדיניות ענישה המסתפקת בענישה צופה פני עתיד כשמוסר המחדל, הפנה לפסיקה, וביקש שזו תהא התוצאה גם במקרה זה. לעניין הקנס, נטען שהחברות לא פעילות והתבקש קנס נמוך.
הנאשם ציין כי החברות קשורות אחת לשניה, והופרדו משיקולי רגולציה בשנת 2010. לדבריו, לא ניתן היה להגיש דוחות של חלק מהחברות, אלא הדרישה הייתה להגשת כל הדוחות במאוחד. הוא הדגיש כי החומר עדיין תפוס במשטרה, מה שאילץ אותו לפנות לספקים ולקוחות לצורך איתור ושחזור החומרים כדי להגיש את הדוחות ולהסיר את המחדלים. הנאשם עמד על התרסקות כלכלית שחוו כל החברות בשנת 2011, על הצורך להחליף רו"ח בשל המצוקה הכלכלית ועל קשיים נוספים בהגשת הדוחות. הנאשם ציין כי מגיעים לו החזרים בחלק מהחברות, כך שהמדינה לא ניזוקה מבחינה כספית עקב העובדה שלא שילם את המס הנובע מאחד הדוחות שהגיש, בסך 138,000 ₪.
חבות מס והסרת מחדלים
כתב האישום הוגש בשלהי שנת 2013, וניתנו לנאשמים אורכות רבות לשם הסרת המחדל. בסופו של דבר הוגשו כל הדו"חות לפקיד השומה טרם הטיעונים לעונש. לפי הצהרת המאשימה במסגרת דיון הטיעונים לעונש, "כל המחדלים הוסרו", היינו כל הדוחות הוגשו ללא הסתייגות ונקלטו. עם זאת, צוין כי בהתאם לדיווח, השומה העצמית לנאשמת 6 עומדת על 138,000 ₪, וסכום זה לא שולם על ידי הנאשמים. המאשימה הבהירה כי אין בכוונת רשויות המס להכיר בסכום המס שצוין בשומה העצמית ביחס לנאשמת 6, וכי התיק בכללותו טרם טופל במישור האזרחי.
בין הצדדים קיימת מחלוקת משפטית בכל הנוגע לרלבנטיות של סכום המס הנזכר. לסכום המס יש חשיבות הן לעניין מרכיב הנזק בקביעת מתחם הענישה והן בקשר לשאלת הסרת המחדל.