מבוא
:
(א) כנגד שמעון עמר (להלן - "
הנאשם"), הוגש כתב אישום על פיו מיוחסות לנאשם העבירות הבאות:
(1) תקיפה בנסיבות מחמירות, - עבירה לפי סעיף 380 + 330 (ב)(1) ו-(ג) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן - "
החוק").
(2) הפרת הוראה חוקית בנסיבות מחמירות, - עבירה לעל פי סעיף 287 (א)(ב) לחוק.
(3) איומים, - עבירה לפי סעיף 192 לחוק.
(4) הפקר לאחר פגיעה, - עבירה לפי סעיף 64 א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961.
מעובדות כתב האישום עולה כי, המתלוננת הינה גרושתו של הנאשם מזה כשלוש שנים. לנאשם ולמתלוננת שתי בנות בגיל הגן. המתלוננת ובנותיה מתגוררות בצפת ברחוב רמז 19/3 (להלן - "
הדירה"), ואילו הנאשם מתגורר בחצור הגלילית.
במהלך התקופה הרלוונטית הטריד הנאשם את המתלוננת במספר רב של הזדמנויות, הפחידה, איים עליה, בין היתר איים כי אם תתלונן על מעשיו, ישתחרר וירצח אותה. למרות שהמתלוננת חזרה וביקשה מהנאשם לחדול מרדיפתו אחריה, ואחרי הבנות ויניח לה, לא חדל הנאשם ממעשיו ואף הגבירם, עד כדי כך שהתנהגותו המתוארת הגיע לתדירות של יום יום.
בתאריך 30/11/04, ניתן בבית משפט השלום בקריית שמונה, צו לפיו, נאסר על הנאשם להיכנס לבית מגוריה של המתלוננת, ו/או ליצור עימה קשר טלפוני או אחר, אם ישירות ו/או באמצעות צד שלישי. כן אסרה כב' השופטת בוהדנה, באותו צו, על קיום קשר בין הנאשם לבנותיו, למעט מפגשים שיערכו אחת לשבוע, בפיקוח עו"ס (להלן - "
הצו").
ביום 30/6/05, היה הצו הנ"ל בתוקף. בסמוך לשעה 13:30, הגיע הנאשם לדירת המתלוננת, תוך הפרת הצו. באותה עת היו בדירה הבנות ועימן שמרטפית - נערה. הנאשם נקש בדלת והשמרטפית פתחה את הדלת, הנאשם ביקש לפגוש את הבנות. השמרטפית אשר תודרכה בנושא זה, השיבה בשלילה. באותה עת התקשרה המתלוננת למכשיר הפלפ' הנייד של השמרטפית, וזו עדכנה אותה. הנאשם נטל מן השמרטפית את הטלפון והמשיך בשיחה עם המתלוננת, גם זאת בניגוד לצו. הנאשם צעק כי, הוא רוצה את הבנות שלו. המתלוננת ביקשה שיעזוב את המקום שאם לא כך תזמין משטרה, הנאשם קילל אותה. המתלוננת ניתקה את השיחה והתקשרה שוב למכשיר הפלפ' של השמרטפית, ושוב נענתה על ידי הנאשם, הוא קילל וכינה אותה "זונה, שרמוטה", ואיים עליה "חכי תראי מה אני אעשה לך", המתלוננת התקשרה למשטרה וביקשה שתשלח ניידת' היא עצמה יצאה ממקום עבודתה בדרכה לביתה.
הנאשם נהג ברכב סוזוקי בלנו מס' 9120527 (להלן - "
הרכב"), סמוך למקום עבודתה של המתלוננת, במרכז רסקו בצפת והמתין שם/ כאשר הלכה המתלוננת ממקום עבודתה לעבר ביתה, הבחינה במהלך הדרך כי, הנאשם נסע אחריה ברכב. המתלוננת הלכה על המדרכה והנאשם נסע בכביש, במקביל אליה ובצמוד לה, במהירות הליכתה. תוך כדי כך, אמר לה הנאשם "אני רוצה את הבנות", ואיים כי לא תקבל מזונות. המתלוננת התעלמה מדבריו והמשיכה בהליכתה.
בהגיעה למקום בו היה עליה לחצות את הכביש, ירדה המתלוננת מן המדרכה וחצתה את הכביש. כשהיתה במרכז הכביש, פגע הנאשם עם רכבו בירכה השמאלית של המתלוננת. מעוצמת המכה התגלגלה המתלוננת על הרכב, נפלה ארצה ונחבלה. הנאשם עזב את המקום בנסיעה והמתלוננת טופלה על ידי אנשים שעברו במקום, הועברה לבית החולים שם אושפזה.
(ב) תחילה כפר הנאשם בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי ונקבעה ישיבה לשמיעת הראיות. אולם, בטרם הוחל בשמיעת הראיות, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האשיום המקורי, ממנו נמחקה העבירה החמורה. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן, כפי שהובא בפתח גזר הדין.
הנאשם הרשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, ואף ביקש לצרף שני כתבי אישום נוספים. האחד אישום שבתיק פלילי - 2016/04, בבית משפט השלום בצפת (פ.א. 2254/04 של תחנת צפת), וכן תיק פלילי - 2613/03, בבית משפט השלום בנצרת (פ.א. 1103/02 של תחנת מגדל העמק), לאחר שהודה בשני כתבי אישום אלה. יצויין ויודגש כי בשני כתבי אישום אלה, מיוחסות לנאשם עבירות איומים והטרדה כלפי אשתו שהינה כיום גרושתו, - המתלוננת בכתב אישום זה.
(ג) עוד יודגש כי, המתלוננת העידה בפני במסגרת ראיות המאשימה לעונש וטענה כי, כתוצאה מפגיעת הרכב של הנאשם בה:
"ת. קיבלתי מכות יבשות, איבדתי את ההכרה, זה לפי הדוח הרפואי.
ש. לכמה זמן איבדת את ההכרה.