1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים. מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 02.06.04 תקף הנאשם את ד"ר שלמה בלייברג במרפאתו בבאר שבע, בכך שנתן לו מכת אגרוף באזור עין שמאל. כתוצאה מכך נזקק ד"ר בלייברג לטיפול רפואי בבית החולים. בנוסף לכך איים הנאשם על ד"ר בלייברג, בכך שאמר לו שיפגע בו ובמשפחתו וישרוף את ביתו.
לכתב אישום זה צורף כתב אישום נוסף, אשר גם בו הורשע הנאשם על פי הודאתו בשתי עבירות של איומים:
מת.פ 4545/04 עולה, כי בתאריך 18.05.04 הנאשם איים על גרושתו בכך שאמר לה "את עוד תסבלי". בנוסף בתאריך 19.05.04, איים הנאשם על גרושתו במקום עבודתה, בכך שאמר לה "שלא תזכה לראות את בר המצווה של בניה".
2. בעניינו של הנאשם גובשו מספר תסקירים. מהתסקיר מיום 05.02.06 עולה, כי הנאשם הופנה בעבר לשירות המבחן בגין עבירות אלימות כלפי אשתו מנישואיו השניים, לדבריו הדבר נבע בשל הקושי שלו להתמודד מהפרידה מגרושתו.
באשר לשימוש בסמים, הנאשם מסר לשירות שהחל לצרוך סמים בגיל 14 ומאז הוא משתמש לסירוגין בסם. לטענתו, בעת שירותו הצבאי הפסיק את השימוש, אך חזר להשתמש בגיל 22. מבדיקת השירות עולה שהנאשם מוכר ליחידה לנפגעי הסמים החל מיולי 1997. בכל הפעמים שבהם הופנה לטיפול הוא הגיע למספר חודשים ונשר מהטיפול. השירות התרשם שבעת השיחה שערך עימו, הנאשם היה תחת השפעת סמים.
באשר לעבירה נשוא כתב האישום בת.פ 2825/04, הנאשם אינו לוקח אחריות, לטענתו הויכוח עם הרופא הוביל לאלימות מילולית. הנאשם שלל שימוש באלימות פיזית ואיומים. באשר לת.פ 4545/04 מסר הנאשם לשירות שדובר באלימות מילולית על רקע ויכוח עם גרושתו, לטענתו כיום הוא מסתדר איתה ואין מתחים בינהם.
השירות התרשם שמדובר באדם המכור לסמים שנים רבות, אשר נוהג להכחיש את בעיית הסמים ולצמצם בתדירות השימוש ובסוג החומר שמשתמש. בנוסף לדעת השירות, הנאשם נמצא בשלב בו הוא עדיין מפיק הנאה ורווחים מהשימוש ומתקשה לנהל את חייו ללא סמים. השירות סבור שההליך המשפטי יכול להוות עיתוי מתאים ומדרבן עבור הנאשם על מנת לעבור טיפול בתחום הסמים. הנאשם שולב על ידי השירות בקבוצת הכנה לגמילה על מנת שיוכלו לבנות עבורו תוכנית טיפולית מתאימה. שירות המבחן ביקש לדחות את הדיון בחמישה חודשים לקבלת תסקיר משלים.
בית המשפט קיבל שני תסקירים משלימים בעניינו של הנאשם ב-02.07.06 וב-25.12.06, משניהם עולה שהנאשם החל להשתמש בתחליף הסם מתדון לסירוגין. כמו כן עולה שהנאשם על אף המלצת השירות אינו מעוניין להשתלב במסגרת מרכז יום ביחידה לנפגעי סמים. בדיקות השתן מעידות על ניקיונו מסמים, פרט לשתי בדיקות, שבאחת היו עקבות אופיאטים והשנייה שתוצאתה לא הייתה ברורה. השירות מציין שהנאשם אינו נמצא בקשר טיפולי עמם ומגיע רק לעיתים לפגישות מעקב.
משיחה שהשירות ערך עם הנאשם עולה, כי בחודשים האחרונים מצא עבודה בעיריית באר שבע.
להתרשמות השירות הנאשם משקיע כיום מאמץ לשמור על ניקיונו מסמי רחוב ולאור חוות הדעת החיובית בעניינו, סבור השירות שיש לאפשר המשך מעורבות טיפולית במסגרת העמדת הנאשם במבחן השירות למשך שנה. במהלך הפיקוח הנאשם ימשיך את הקשר עם התחנה לחלוקת סם מתדון וכן ימשיך להגיע לקבוצות מעקב שמתקיימות מדי חודש על ידי קצינת המבחן המטפלת. בנוסף ממליץ השירות להאריך את המאסר על תנאי העומד ותלוי נגדו.
3. ב"כ המאשימה עתר לבית המשפט להפעיל את המאסר המותנה בן 8 החודשים מת.פ 3957/03, בית משפט השלום באר שבע, מיום 08.03.04, במצטבר לעונש מאסר נוסף, מאסר על תנאי והפעלת ההתחייבות בסך 1000 ש"ח. לטענת ב"כ המאשימה המלצת שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם גוף התסקיר, שכן הנאשם לא סיים טיפול, אינו מגיע בקביעות למפגשים ובאחת מבדיקות השתן שעבר נמצאו עקבות סם. באשר להמלצת השירות להארכת המאסר המותנה, טוען ב"כ המאשימה שלא ניתן לקבלה שכן הנאשם אינו עומד בדרישות סעיף 85א לחוק העונשין, מכיוון שלא עבר או סיים טיפול לגמילה מהסם באופן מוחלט. בנוסף מבקש ב"כ המאשימה שלא לשקול לקולא, את חלוף הזמן מאחר וההליכים בתיק הותלו בשל אי התייצבות הנאשם. ב"כ המאשימה הדגיש שיש למצות את הדין עם הנאשם אשר תקף רופא שעשה את עבודתו נאמנה. לטענתו אין להקל ראש עם תקיפת שליחי ציבור העושים מלאכתם נאמנה כתימוכין לגישתו הפנה לע"פ 520/85.
מנגד, ב"כ הנאשם מבקשת שלא למצות את הדין עם הנאשם ולאמץ את המלצת שירות המבחן. לטענתה יש לנקוט במקרה זה בגישה השיקומית טיפולית שכן היא המתאימה ביותר הן עבור הנאשם והן למען התועלת החברתית. עוד הוסיפה ב"כ הנאשם, שבשיקולי בית המשפט לקולא, יש לייחס משקל לעובדה שתקיפת הרופא הייתה על רקע השימוש בסמים, כמו גם כול עברו הפלילי. לטענתה בניגוד לדברי ב"כ המאשימה, הנאשם משתתף בקבוצות מעקב בשירות המבחן וכן מטופל בתחנה לנפגעי הסמים באמצעות תחליף הסם מתדון ועל כן על פי עניות דעתה, הנאשם עונה על דרישות סעיף 85א לחוק העונשין. כמו כן, מבקשת ב"כ הנאשם לייחס משקל לעובדה שהנאשם כיום עובד ומפרנס את עצמו. כתימוכין לגישתה, הפנתה ב"כ הנאשם לע"פ 8092/04.
דבר הנאשם
לטענתו מאז ששירות המבחן שלח אותו לטיפול ב"אדולן", הוא מתייצב שם יום יום. כמו כן, הנאשם ציין בפני בית המשפט שהוא החל לעבוד, שלא ביצע שום עבירה מאז שליחתו לטיפול ושהוא נמצא כיום בקשר עם ילדיו. הנאשם ביקש מבית המשפט להתחשב בו שכן הוא עושה צעד בכיוון חיובי ומשתף פעולה עם שירות המבחן.
4. אין מחלוקת באשר לחומרת העבירות שהורשע בהן הנאשם וגם אין להשלים עם שימוש בכוח כנגד עובדי ציבור, ובמיוחד כנגד רופאים המנסים להציל חיי אדם.
גם במקרה זה כל הדרישה מהנאשם שישמור על שקט או על פי גרסתו של הנאשם שמעשי האלימות התרחשו כשאחר נכנס במקומו לרופא .
על דברים אלה כבר נאמר בע.פ. 3036/92 3105/92 ג'מאל בן אברהים חמודה נ. מ.י. דינים עליון כ"ז 599:
"תקיפתו של רופא בתוך חדר מיון בזמן שהרופא מבצע את תפקידו ומנסה להציל חיי אדם הוא דבר שאין להשלים עימו ואין על כן מקום לגזירת עונש מקל. סיכון בריאותו ושלומו של רופא הניצב על משמרתו וממלא תפקידו הוא מעשה הפוגע לא רק ברופא המותקף אלא בשלומם של החולים והנפגעים.
בית המשפט הקל לדעתנו במידה רבה כאשר הטיל על המערער ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ענישה של מעשה חמור כגון זה שבפנינו חייבת להבהיר היטב כי אל לאיש להעז ולפגוע ברופא בעת מלוי תפקידו".
דברים אלה מדברים בעד עצמם וגם כאשר במקרה שבפנינו אין מדובר בחדר מיון הרי מדובר בתקיפת רופא תוך כדי עבודתו במרפאה.