גזר דין בתיק פ 40316/07

1.         המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

כתב האישום ייחס לו פציעה בנסיבות מחמירות של הנפגע, כאשר הנאשם, הנפגע ואחרים יצאו לבילוי משותף בתל אביב ושתו משקאות אלכוהוליים. לפנות בוקר פרצה קטטה בין הנאשם לנפגע ומי מהאחרים, במהלכה שלף הנאשם אקדח המצוי בבעלותו מסוג גלוק 17, וירה פעמיים לעבר הנפגע; כתוצאה מהיריות חדר כדור אחד לרגלו הימנית של הנפגע, באיזור השוק ופצע אותו. הנפגע הובהל לבית החולים איכילוב בת"א ונזקק לטיפול רפואי ולאשפוז.

2. במסגרת הסדר הטיעון שבין הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התביעה תטען כי עונש הראוי הוא של שנת מאסר בפועל, מאסר על תנאי הרתעתי ושלילת רשיון הנשק של הנאשם ואילו הסניגור חופשי לטעון כרצונו.

3. ב"כ המאשימה חזרה על טענתה כי העונש הראוי הוא שנת מאסר בפועל, וזאת לאור נסיבות האירוע; במסגרת בילוי לילי שתה הנאשם לשוכרה ופרצה קטטה בינו לבין הנפגע, שבמהלכה ירה פעמיים לעבר הנפגע. הפציעה של הנפגע חייבה טיפול רפואי ואשפוז ואך בנס לא נגרם אסון חמור יותר, בין לנפגע עצמו ובין לאחרים שהיו במקום.

עצם השתיה איננה נסיבה מקלה אלא מצביעה על שימוש בנשק ללא שיקול דעת, ויש להרתיע הן את הנאשם והן את הציבור מפני התנהגות כזו.

גם התסקיר אשר התקבל על פי בקשת הסניגור, אינו כולל המלצה טיפולית היות והנאשם לא גילה הבנה למצבו ולא מצא כי הוא נזקק לטיפול בבעיית השתיה, או נזקקות טיפולית אחרת.

ב"כ המאשימה, אף הסתמכה על פסיקה של בית משפט העליון, אשר אישר אף ענישה חמורה יותר בנסיבות דומות, למרות סולחה שנערכה בין הנאשם לנפגע.

4. הסניגור, לעומת זאת, מבקש להסתמך על העדים שהביא לענין גזר הדין, ובהם סגן ראש עירית קלנאסווה, אשר העיד כי הוא מכיר את הנאשם ומשפחתו כל שנותיו. מדובר במשפחה חיובית, אשר הנאשם הוא מרכזה ועמוד התווך שלה. הוא אינו אדם אלים וביחסים טובים עם החברה בכלל.  הוא ציין כי למיטב ידיעתו, הנאשם אינו מכור לשתיה ובכל מקרה, הוא מוכן לסייע לו במידת הצורך בשיקום. מעל לכל, הדגיש ב"כ המערער את עדותו של הנפגע עצמו, אשר בנוסף להסכם הסולחה, טרח והתייצב בעצמו בבית המשפט והעיד כי הוא חברו של הנאשם, לאורך כל דרכם המשותפת. לא היו ביניהם כל סכסוכים, הוא סולח לו על הכל ואינו מאמין שרצה לפגוע בו, ואם הדבר קרה הרי זה רק כתוצאה מהשתיה. הם ממשיכים להיות חברים ואף ילדיהם ממשיכים להיות חברים, והוא אף מוכן להיות ערב אישי שלו.

על רקע זה טוען ב"כ המערער כי יש להתחשב לקולא בנסיבות הענין. לנאשם אין כל עבר פלילי; מדובר במעידה חד פעמית של אדם בן 40, שחייו עד כה מעידים עליו כי הוא אדם חיובי ואכן הוא מטפל ותומך באחותו הנכה נוסף למשפחתו שלו. את העובדה שהתסקיר לא בא בהמלצה טיפולית הוא מסביר בכך, שכנראה לא היתה הבנה מספקת בין הנאשם לבין קצינת המבחן, ויתכן שהנאשם לא הבין היטב את השיחה בעברית והתקשה להתבטא.

זאת ועוד. ב"כ המערער הפנה לשורה של פסקי דין שלדעתו ניתנו בנסיבות דומות, ובהם נדונו נאשמים לעונשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. נסיבות המקרה לדעתו מצדיקות הסתפקות בתקופת מאסר שניתן לרצותה בעבודות שירות.

5. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוגשה לי, ואכן מלאכת גזירת הדין במקרה זה אינה קלה.

התרשמתי כי לא מדובר באישיות עבריינית ואורחות חייו של המערער עד כה, לרבות היעדר כל רישום פלילי מעידות על כך.

יחד עם זאת, פציעה ע"י נשק חם - אקדח - איננה עבירה שניתן להקל בה ראש. העובדה שהנפגע עצמו סלח לנאשם היא במישור היחסים בין שניהם, עדיין נותר האינטרס הציבורי הרחב אותו על בית המשפט לשקול בבואו לגזור את הדין.

נשיאת אקדח ברישיון מטילה על בעל הרשיון אחריות כבדה, דהיינו, הפעלת שיקול דעת לעשות שימוש בנשק, רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן מותר להשתמש בנשק. אין להשלים עם שימוש נמהר בנשק בסכסוכים שגרתיים בין צדדים. אקדח איננו קישוט ואיננו אביזר שמטבע הדברים צריך להיות בן לוויה בעת יציאה לבילוי תמים, מה גם שבמהלך הבילוי הנאשם שתה לשוכרה. שתיית אלכוהול ואחריות לנשק אינם דרים בכפיפה אחת (בדומה לנהיגה ברכב). עצם השתיה לשוכרה איננה נסיבה מקלה, אלא להפך, היא משמשת נסיבה לחומרה.

בתקופה שבידי הציבור נשק רב ברשיון, יש להקפיד ולהרתיע מפני שימוש בלתי מבוקר ובלתי אחראי בנשק זה. ענישה משמעותית בנסיבות הענין היא חיונית, הן לצורך הרתעת הנאשם עצמו והן לשם הרתעת הרבים וקביעת גבולות ברורים וחד משמעיים בסוגיית השימוש בנשק, כמו גם בהתייחסות לשתיה לשכרה ותוצאותיה.

לאחר עיון מדוקדק בפסיקה המגוונת, אשר טווח הענישה בה יכול לתמוך הן בעמדת המאשימה והן בעמדת הסניגור, הגעתי למסקנה כי איזון ראוי בין נסיבותיו האישיות של המערער לבין מדיניות ענישה ראויה, בנסיבות הענין ובהתחשב באינטרס הציבורי, מחייב הטלת מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם מאסר של 9 חודשים  לריצוי בפועל

וכן מאסר על תנאי למשך 18 חודש, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 334 וסעיף 335 (א) (1) למשך שנתיים מהיום.

כמו כן, אני מטילה על הנאשם קנס כספי בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.