במהלך ביצוע תפקידה היא זכתה להערכה מהלקוחות, ואלה הפקידו בידיה ניהול חשבונותיהם תוך אמון מוחלט שתפעל לטובתם. במהלך השנים 1994-2003 בעשרות הזדמנויות שונות, מעלה הנאשמת באמון שניתן בה וגנבה מכספי לקוחותיה שהופקדו בחשבונות בסניף סך של 3,500,000 ש"ח.
בפרט האישום הראשון, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר ושימוש במסמך מזוייף, זאת בקשר לניהול חשבונו של אייל רובין בשנים 1994-2003. בשנים אלה שלחה הנאשמת ידה בכספים שהחזיק רובין בחשבונותיו בסניף וגנבה מהם סך של 730,000 ש"ח, כאשר רובין העביר לנאשמת הוראות טלפוניות לקניה ומכירת ניירות ערך שונים, אולם הנאשמת לא ביצעה את הוראותיו, ומסרה לו דיווחים כוזבים אודות מצב חשבונו. כדי להטעותו ולהסתיר את גניבת הכספים מחשבונו, זייפה הנאשמת מסמכים שנחזים להראות כרשומה בנקאית ומהמסמכים עלה כאילו ביצעה הנאשמת את הוראותיו של רובין באופן שהצטברו בחשבונותיו 93,000,000 ש"ח כאשר למעשה היו חשבונות ביתרת חובה.
הנאשמת העבירה את המסמכים המזוייפים לרובין וגרמה לו לחשוב שאכן הרוויח סכומי עתק בהשקעות וכתוצאה מכך הסתמך על חשבונו ורכש נחלה בשווי 2 מליון דולר. כאשר הסתבר כי הסכום אינו נמצא בחשבונו, התגלו מעשיה של הנאשמת.
כמו כן אחיו של רובין פתח חשבון בבנק והנאשמת נטלה מחשבונו סכום של 541,000 ש"ח ע"מ להעבירו לחשבונו של רובין כדי להסתיר את גניבת הכספים מהחשבון.
כמו כן שלחה הנאשמת יד בחשבונו של דהאן יוסף תושב צרפת ונטלה ממנו 140,000 $.
הנאשמת הפקידה את הכספים שנטלה בחשבונו של רובין כדי לכסות את דבר הגניבה מהחשבון.
בפרט האישום השני, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה ב- 26 עבירות של גניבה בידי מורשה, ו- 26 עבירות של הפרת אמונים בתאגיד. פרט זה מתייחס לחשבונות יואב היזמי שהוא אחי בעלה של הנאשמת, וזכריה היזמי שהוא דודו של הבעל, שהחזיקו בסניף חשבון משותף. השניים האמינו לנאשמת והפקידו בידיה את ניהול חשבונם, והנאשמת שלחה ידה בכספים שהחזיקו וגנבה מהם סך של 510,000 ש"ח.
לשם הסתרת חלק מכספי הגניבה, העבירה הנאשמת סך 182,000 ש"ח מהכספים שגנבה מהחשבון לחשבון בנק אחר בסניף שבו שימשה הנאשמת כמיופת כח וממנו משכה כספים לשימושה.
בפרט השלישי, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירה של גניבה בידי מורשה, והפרת אמונים בתאגיד זאת בקשר לחשבונו של עוז צדוק שהוא בעל מוסך, והתפתחו בינו לבין הנאשמת יחסי ידידות, עקב כך פתחו עוז ואשתו חשבון בנק בסניף והפקידוהו בידי הנאשמת, והנאשמת נטלה מחשבונם סך של 335,000 ש"ח.
בפרט הרביעי, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירות של גניבה בידי מורשה, והפרת אמונים בתאגיד, זאת בקשר לניהול חשבונו של יאיר לוי שממנו נטלה הנאשמת 1,742,000 ש"ח, לשם הסתרת חלק מכספי הגניבה, העבירה סך של 90,000 ש"ח מהכספים שגנבה מהחשבון לחשבונות בנק השייכים לאמה וגיסה ומהם משכה כספים לשימושה.
בפרט האישום החמישי, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירות של גניבה בידי מורשה, והפרת אמונים בתאגיד זאת בקשר לניהול חשבונה של יפעת כהן שהיא חברת ילדות של הנאשמת, היא ובעלה החזיקו שני חשבונות בסניף הבנק, הנאשמת נטלה מהם סך של 151,500 ש"ח.
הנאשמת הורשעה על פי הסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום כפי שפורט קודם, וההסדר הוא שהנאשמת תעביר לבנק פיצוי בסך 1,600,000 ש"ח, ובכפוף לכך תעתור התביעה להטלת עונש של 5 שנות מאסר בפועל כאשר הסניגור רשאי לטעון לעונש של 3 שנים.
מסתבר כי כל הכספים שגנבה הנאשמת בסך 3,5 מליון ש"ח, בוזבזו ללא הסבר ואין בידי הנאשמת סכום זה.
עוד יש להדגיש כי בזמנו היתה הנאשמת מוכנה לשלם לבנק 2 מליון ש"ח במזומן, וכן להעמיד לרשותו 3 דירות שעליהן הוטלו עיקולים מטעם הבנק, אולם הבנק דרש סכום כפול, ולכן הפיצוי לא ניתן, בינתיים כאמור כל הכסף הלך לטמיון ע"י בזבוזים שונים ומשונים.
למרות ההסדר, פיצתה הנאשמת את הבנק בסכום של 275,000 ש"ח בלבד.
לתשלום פיצוי יש חשיבות מרובה בשיקולי הענישה, ואילו שילמה הנאשמת את הפיצוי המוסכם של 1,600,000 ש"ח, הייתי רואה בכך משום הבעת חרטה כנה ולא רק מילולית כלפי חוץ, ובמסגרת הסדר הטיעון היתה הכף נוטה לכיוון העונש המקל יותר ולא המחמיר שדרשה התביעה, והיה מקום לגזור על הנאשמת, אילו שילמה כאמור את הפיצוי המוסכם, עונש מאסר בפועל לתקופה של 3.5 שנים.
הנאשמת לא עמדה בהסדר, ושילמה חלק קטן בלבד מהפיצוי המוסכם, באופן שנותר סכום של מעל 1,300,000 ש"ח שלא שולם, סכום זה הינו משמעותי ועקב אי תשלומו, חייבת הכף לנטות לכיוון הקצה המחמיר של הענישה כפי שדרשה התביעה.
כנגד חומרת המעשים שאין מקום להכביר עליה מילים, כאשר הנאשמת מעלה באמון שניתן בה ושלחה ידה בחשבונות אנשים שסמכו עליה ובטחו בה, אין להתעלם מהודאתה באשמה, משיתוף הפעולה שלה עם המשטרה כאשר מיד התוודתה על מעשיה, ומהעובדה שכתב האישום הוגש רק כעבור 3 שנים כאשר עם מעצרה של הנאשמת היו בני משפחתה נכונים לסייע לה ולעזור לה בתשלום הפיצוי כהחזרת חלק לפחות מהכספים שנגנבו על ידה, ואילו עתה אחרי 3 שנים, אין הם מוכנים עוד לכך, כמו כן יש להתחשב בעובדה שהיא נשואה ואם לשלושה ילדים צעירים בגילאי 11 9 ו- 4, כאשר הבן הקטן נולד בעת שהנאשמת היתה במעצר.
הפער הגדול של הפיצוי שהנאשמת היתה אמורה לשלם במסגרת הסדר הטיעון לבין הסכום ששולם בפועל מחייב להעלות את הרכיב של עונש המאסר בפועל, עד לרף שבקשה התביעה, שגם הוא כשלעצמו אינו גבוה מידי - באשר רף זה התייחס לתשלום מלוא הפצוי בסך 1.6 מליון ש"ח. סיכומו של דבר, אני גוזר על הנאשמת עונש של 5 שנות מאסר בפועל, מתקופה זו יש לנכות 21 הימים בהם היתה במעצר עקב החקירה בתיק, כמו כן אני גוזר עליה שנה מאסר ע"ת שלא תעבור תוך 3 שנים אחת העבירות בהן הורשעה בתיק זה.