הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירות לפי
סעיפים 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, תקנה 26(1)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 + סעיף
68(1)(2) לפקודת התעבורה, תקנה 33(א) ותקנה 168 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.
העבירה העיקרית והחמורה בה הורשע הנאשם הינה עבירת גרימת מוות ברשלנות.
על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, הנאשם שהועסק כנהג משאית בחברת הובלות החל את עבודתו אור ליום
14.12.04 בשעה 03:39, בנסיעה במשאית וגרור (להלן :
"פולטריילר") מביתו בעכו לאשדוד. מאשדוד נהג הנאשם לרמת חובב ומשם דרך קרית גת נהג לחדרה.
בשעות אחר הצהריים, לאחר כ-14 שעות עבודה ונהיגה, נהג הנאשם ב
"פולטריילר" בכביש מס' 70 מכיוון דרום לצפון (להלן:
"הכביש").
במועד לעיל, בשעה 17:23 לערך, בקילומטר ה-38.9 בכביש מול הבסיס הצבאי ג'למי, עמד בשול הדרך מימין, לכיוון נסיעת הנאשם, רכב מסחרי מסוג "ניסאן לרגו" כשפנסיו דולקים, בו ישב מלפנים תומר שוקרון. יהודית שוקרון (להלן:
"המנוחה"), מתן וזוהר שוקרון וכן עבדן אלין ישבו בספסלי הרכב מאחור. נהג ה"ניסאן", יעקב שוקרון, העמיד את רכבו במקום על מנת להטיב את חגורת הבטיחות בה נתפסה רגלו של בנו המוגבל תומר שישב לצידו ברכב.
עוד נטען בכתב האישום כי לאחר רגעים מספר בהם נמצא ה"ניסאן" בשול הדרך כמתואר לעיל, סטה רכבו של הנאשם ימינה, נסע כברת דרך בשול הדרך והתנגש ב"ניסאן" בחזית מאחור (להלן:
"התאונה"). ה"ניסאן" נהדף לפנים והתנגש בשני עמודי תמרורים המוצבים על שול הדרך עליו אירעה התאונה.
כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוחה חבלות בראש ובאיברים נוספים שהביאו למותה המיידי. כמו כן נפצעו ונחבלו בתאונה הנאשם עצמו ונוסע ה"ניסאן".
בסייפא שבכתב האישום צויין כי התאונה, מות המנוחה וחבלותיהם של האחרים, כמתואר לעיל, נגרמו כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנאשם שבאה לידי ביטוי מסטיית הרכב ממסלול נסיעתו, נסיעה בשול הדרך, וכי לא הבחין ברכב המצוי בשול הדרך, נהג ברכב כשאינו במלוא חושיו, עייף ומספר שעות העולות על המותר על פי חוק, ללא שעות מנוחה מספיקות ונהיגה ברכב ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו.
יצויין כי, כחלק מהסדר הגשת כתב האישום המתוקן, קדמה להודיית הנאשם הצהרה שנרשמה מפי בא כוחו כי
"מוסכם שרשלנות הנאשם היא רשלנות חמורה מאוד".
נעתרתי לבקשת ב"כ הנאשם, והוריתי לשירות המבחן להכין תסקיר בענינו.
קצינת המבחן למבוגרים, גב' מעיין פנירי, בתסקיר מיום
03.10.06, פירטה בהרחבה את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם.
עוד ציינה קצינת המבחן בתסקירה כי, הנאשם, נשוי ואב לארבעה ילדים בטווח הגילאים 29-18, אינו עובד מאז אירוע התאונה ובשיחה עימה התקשה לשתפה בפרטים אינפורמטיביים אודות חייו והתמקד בתאונה. על פי התרשמותה, הנאשם סובל מתסמינים פוסט-טראומתיים כתוצאה מגרימת המוות ברשלנות.
כעולה מן האמור בתסקיר, הנאשם איבד את מקור פרנסתו וכיום, בגילו, אינו מוצא עבודה אחרת וכתוצאה מכך, משפחתו נמצאת על סף עוני.
הנאשם, בהתיחסות לתאונה, הביע "צער ויגון" וציין בפני קצינת המבחן כי, הוא סובל מנדודי שינה, כאבי ראש ורואה תכופות את מראות התאונה לנגד עיניו, וכי הוא מתקשה להתמודד עם אירוע התאונה ולו מחשבות אובדניות.
נעתרתי לבקשת הדחייה אותה ביקשה קצינת המבחן, אשר סברה כי, הנאשם זקוק להתערבות טיפולית במהלכה תנסה להפנותו לאיבחון בבריאות הנפש.
בתסקיר משלים מיום
06.11.06, ציינה קצינת המבחן כי, מביקור בית שקיימה בבית הנאשם, התרשמה כי בני המשפחה שרויים בעוני קשה, מערכת יחסיו עם רעייתו הינה במצב משברי על סף גירושין, דבר המעצים את המצוקה הנפשית בה הוא מצוי, עד כי להגדרתה, הנאשם
"נמצא כיום במצב מצוקה אקוטי" ושב והעלה בפניה מחשבות אובדניות.
בסייפא של תסקירה הנ"ל, ביקשה קצינת המבחן להפנותו לבדיקה במסגרת בריאות הנפש עוד לפני תום ההליך המשפטי, על מנת שתובא הערכת בריאות הנפש בתחום זה בפני ביהמ"ש לפני גזר הדין.
למרות התנגדות ב"כ המאשימה, נעתרתי לבקשה וביקשתי מהפסיכיאטר המחוזי כי ידאג לזמן את הנאשם לבדיקה. אולם, בהודעה מטעם שירות המבחן מיום
20.12.06 צויין כי בשל חוסר נכונותו של הנאשם לפנות לבריאות הנפש בעצמו, אין השירות יכול להוסיף מידע נוסף מעבר לאמור בתסקירים הקודמים.