הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"), חברה פרטית מוגבלת במניות, שעיסוקה במתן שירותי אבטחה, ומנהלה, הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"), עומדים לדין בגין עבירה שעניינה אי תשלום מס שנוכה.
בעובדות כתב האישום נאמר כי בתקופה שבין חודש אפריל 2001 לחודש ינואר 2002 ניכו הנאשמים את המס ממשכורות ששולמו לעובדיהם, ובסך הכל 58,636 ש"ח, ולא העבירו את המס שנוכה לפקיד השומה, בלא הצדק סביר.
הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם באי תשלום מס שנוכה, 9 פרטי אישום לפי הסעיפים 219, 164, 166, 117 ו-224א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
בין לבין התקיימו מגעים בין הנאשם 2 לפקיד השומה, בניסיון להסיר את המחדל, ואכן, שולם סך 60,000 ש"ח, שיש בו כדי הסרת המחדל בסכום הקרן. טרם שולמו סכומים שנוצרו מהפרשי הצמדה, רבית וקנסות פיגורים.
בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על חומרת המעשה, ועל חומרת הנסיבות, המתבטאות בעיקר במשך התקופה בה לא הועברו הניכויים לפקיד השומה. מאחר שהמחדלים לא הוסרו עד תום, עתירתה היא לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, שאפשר שירוצה בעבודות שרות, ועל הנאשמים השניים לגזור קנסות כספיים.
בא כוחם של הנאשמים ביקש למתן את הדין ולהימנע מעונש של מאסר בפועל.
בא כוח הנאשמים לא הקל ראש בחומרת העבירות, אולם בשל נסיבות מיוחדות שפרט, בעיקר בהיבט הכלכלי, ביקש למתן את העונש, ולהימנע מהטלת מאסר בפועל על הנאשם.
לזכות הנאשם ציין בא כוחו את מהלך חייו התקין, את שרותו הצבאי הפעיל, ופעילותו ההתנדבותית הענפה. כל חייו, טען הסנגור, הקפיד הנאשם לשמור על החוק, לרבות חוקי המס. ולמעשה ראה ברכה בעמלו ובעסק שהקים, שקשור היה בתחום הביטחוני. העבירות נעבור, כך נטען, לפני שנים אחדות, כאשר חל מפנה לרעה בעסקיו של הנאשם. הניסיונות שערך הנאשם להציל את עסקיו באמצעות הלוואות לא הסתייעו והוא שקע בחובות. אמצעיו הדלים של הנאשם הם שיקול מרכזי בטיעוני הסנגור לעונש. לדבריו, עשה הנאשם כל שאפשר כדי לשלם את סכום הקרן, מתוך אמונה שרשויות המס יסתפקו בתשלום זה, ואט אט הוא מארגן את חייו, החל עובד כשכיר במקום עבודה מסודר, ומסדיר את חובותיו. משקל משמעותי לקולא ביקש הסנגור לייחס להודייתו של הנאשם, ולחסכון בזמנו של ביהמ"ש.
הימנעות הנאשמים מתשלום המס שנוכה מהעובדים מהווה, כשהיא לעצמה, עבירת מס חמורה, וחומרתה גם במשך התקופה בה בוצעה, ובתוצאתה - הנזק שנגרם לאוצר המדינה.
שיקולים הכרוכים במטרות הענישה מורים לגזור לעבריין כמידתו, כמידת החומרה של העבירות שעבר, הנסיבות בהן בוצעו המעשים, השלכותיהם מבחינת האינטרס הציבורי, ותוצאותיהם. המטרה היא להגן על הציבור מפני פגיעתו של עבריין, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית [ראו: ע"פ 624/80
חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל,
פד"י לה(3) 211; ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03,
מדינת ישראל נ' גולן ואח'
; בתי המשפט קובעים באמירות ברורות וחד משמעיות, כי עבירות המס הן רעה חולה שהרשויות מתקשות להילחם בה ולמגרה; על כן, מדיניות הענישה הרצויה וההולמת בעבירות "כלכליות" היא מאסר לריצוי בפועל, גם כאשר מדובר במבצעים שהם אנשים המצטיירים כשומרי חוק בדרך כלל. בתי המשפט לא היססו לגזור על עברייני מס עונשי מאסר ממושכים וקנסות כבדים [ראו: ע"פ 5367/91, 5350/91
נעמי דנון נ' מדינת ישראל, וערעור שכנגד
, תקדין עליון 92(1), 1815; ע"פ 2933/02, 2919/02
אלוני נ' מדינת ישראל, וערעור שכנגד
, תקדין עליון 2002(3), 1865; ע"פ (תל-אביב) 71330/03
יוסי צורי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם)]. באמצעות עונשים מכבידים, נפסק, מביעה החברה את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של עברייני המס, ומוקיעה את התנהגותם, שכמוה כגזל הקופה הציבורית.
על אף עתירתה של התביעה, שיש עמה הצדקה עקרונית, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם שלפניי, וזאת, בעיקר משום שהסיר את המחדל בערך הקרן עוד בטרם ניתנה הכרעת הדין. מעשה זה מלמד, להערכתי, על רצון טוב ועל כנות כוונות. אמנם לא שולמו הפרשי הצמדה ורביות, אולם, איני יכולה להתעלם מן הנסיבות הכלכליות המכבידות שפורטו לפניי, ואשר בעטיין לא הוסר המחדל עד תום.
אני גוזרת אפוא על הנאשמים את העונשים הבאים:
על הנאשמת שאינה פעילה אני גוזרת קנס סמלי בסך 500 ש"ח אשר יופקד בקופת ביהמ"ש תוך 30 יום.
על הנאשם אני גוזרת:
א. 9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מהיום עבירה על פקודת מס הכנסה שהיא עוון או פשע.
ב. קנס כספי בסך 7000 ש"ח, או חודשיים מאסר תמורתם. הקנס יופקד בתקופת ביהמ"ש ב - 7 תשלומים שווים ורצופים, כל אחד מהם בסך 1,000 ש"ח. התשלום הראשון יופקד לא יאוחר מיום 15.1.08 וכל תשלום נוסף ב - 15 לחודש שלאחר מכן.
הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי משך 45 יום מהיום.
ניתן היום י"א בטבת, תשס"ח (20 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים.