1. לאחר שמיעת ראיות הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: סיוע לשימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") בצירוף סעיפים 31 ו-418 לחוק; זיוף מסמך בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק (מספר עבירות); ניסיון לסיוע לאויב - עבירה לפי סעיף 99 בצירוף סעיף 92 לחוק (שתי עבירות).
2. ואלה המעשים: בראשית שנת 2003, פנה אדם המכונה עלי סמארה אל הנאשם וביקש את עזרתו בביצוע עסקאות של מכירת תעודות זהות מזויפות. הנאשם נענה לבקשה והשניים סיכמו, כי תפקידו של הנאשם יהיה בכך שיעביר בין עלי המתגורר באבו דיס ובין זוהיר רג'בי המתגורר בירושלים כסף ותעודות מזויפות. בהתאם למוסכם, העביר הנאשם כסף מזוהיר לעלי וכן תעודה מזויפת מעלי לזוהיר.
בתאריך 16.2.03, יצר הנאשם קשר עם סוכנת משטרתית המכונה סוהא (להלן: "סוהא") והוסכם ביניהם כי הנאשם יזייף בעבורה תעודת זהות תמורת 2,000 ש"ח. הנאשם זייף תעודת זהות, ובתאריך 18.2.03 העביר את תעודת הזהות המזויפת לסוהא, וקיבל התמורה.
בתאריך 6.3.03, קשר הנאשם קשר עם סוהא, לפיו הנאשם יזייף בעבורה תעודת זהות נוספת תמורת 2,000 ש"ח. הנאשם מסר לסוהא התעודה המזויפת ביום 9.3.03, ובתמורה קיבל סך של 1,800 ש"ח. בשיחה בין השניים בעת העברת התעודה, שאל הנאשם את סוהא האם התעודות מיועדות לאנשי חמאס מתפוצצים וסוהא השיבה בחיוב. בתגובה, אמר הנאשם כי מעתה יגבה ממנה סכום של 2,500 ש"ח עבור כל תעודה, וציין כי יש בידו עשר תעודות מוכנות לזיוף, שמונה מהן של גברים ושתיים של נשים.
בתאריך 28.4.03 קשר הנאשם קשר עם סוהא, לפיו יזייף הנאשם בעבורה תעודת זהות נוספת. סוהא העבירה לידי הנאשם תמונה של בחור צעיר ומקדמה בסך 200 ש"ח. בשיחה הבהירה סוהא לנאשם, כי נשלחה על-ידי ארגון הג'יהאד האיסלמי ושהיא זקוקה לתעודה בדחיפות, כיוון שהיא מיועדת למחבל-מתאבד שאמור לבצע פיגוע בטווח הזמן הקרוב, וכי עליה להראות את התעודה שתתקבל לארבעה אנשים אחרים שמעוניינים בתעודות כאלה.
הנאשם זייף תעודת זהות בחושבו שהיא תשמש מחבל-מתאבד, ובתאריך 29.4.03 העביר הנאשם לסוהא תעודת זהות מזויפת הנושאת את התמונה אותה מסרה לו יום קודם לכן על מנת להקל על המחבל המתאבד את הכניסה לשטחי מדינת ישראל. בתמורה העבירה סוהא לנאשם סך נוסף של 1,800 ש"ח.
בתאריך 18.5.03, סיכם הנאשם עם סוהא כי יזייף בעבורה תעודת זהות נוספת, זאת מתוך מחשבה שהתעודה תשמש למפגעים. בפגישה ציינה סוהא בפני הנאשם, כי התעודה הקודמת שהנפיק שימשה מחבל-מתאבד בפיגוע בתל אביב שאירע סמוך לאחר פגישתם הקודמת, ולאחר מכן מסרה לו תמונה של בחור צעיר ומקדמה בסך 200 ש"ח. הנאשם זייף תעודת זהות בחושבו שגם היא תשמש מחבל-מתאבד, ובתאריך 20.5.03 העביר הנאשם לסוהא תעודת זהות מזויפת, הנושאת את התמונה אותה מסרה לו יום קודם לכן ואת פרטיו האישיים, זאת בכדי להקל על מחבל-מתאבד את הכניסה לישראל, ובתמורה קיבל הנאשם מסוהא סך נוסף של 1,800 ש"ח.
3. הנאשם, יליד 1965, נשוי לאישה ממוצא ירדני ואב לחמישה ילדים המטופלים על-ידי הוריו בישראל. עובר למעצרו שהה בירדן בעל כורחו משך תקופה של שישה חודשים, לאחר שנדחתה בקשת אשתו לאישור כניסה לישראל על-ידי הגורמים הרלוונטיים. לנאשם שלוש הרשעות קודמות, אחת מהן בעבירות ביטחון, ואולם משך עשר השנים האחרונות ועד למעורבותו בעבירות דנן ניהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם הנו אדם מניפולטיבי, הגנתי וחשדני, קיים קושי במתן אמון, בהקשבה, ביכולת ההזדהות והאמפטיה כלפי הסובב אותו, ונראה כי נוטה להיות מרוכז בעצמו ובצרכיו. הנאשם התקשה למסור פרטים ביחס לנסיבות חייו, קשייו ובעיות התנהגות, בכלל זה מעשי העבירות. לדברי הנאשם, הוריו נפרדו בהיותו נער בן 15, משפחתו נקלעה למצוקה כלכלית, ועקב כך עזב את לימודיו כדי לעבוד ולהקל על מצבה הכלכלי של משפחתו. הנאשם הסביר ביצוע העבירות על רקע נסיבות חיים קשות ומצוקה כלכלית. לאור מבנה אישיותו של הנאשם ויחסו לעבירות, המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית, מרתיעה, שתדרבן הפקת לקחים והפנמת משמעות וחומרת מעשיו.
4. באת-כוח המאשימה טענה, כי כתב האישום מלמד שהנאשם הפך לו לעיסוק מכירה של תעודות זהות מזויפות, והמשיך בכך גם כשנודע לו שתעודות אלו אמורות לשמש מפגעים ומחבלים. החומרה המיוחדת של עבירת הזיוף טמונה בפוטנציאל הסכנה בשימוש במסמך מזויף, ובמקרה זה הסכנה חמורה במיוחד בשל האפשרות של כניסת מפגעים לישראל באמצעות תעודות זהות מזויפות. מהתסקיר עולה, כי הנאשם אינו מבין עד היום את חומרת מעשיו ולכן באה המלצה יוצאת דופן בדבר ענישה מרתיעה. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה של בית משפט זה, שבה נגזרו בין שבע לשמונה שנות מאסר על נאשמים שנטלו חלק בשרשרת הטרור.
5. בא-כוח הנאשם טען, כי אין לראות במעשיו של הנאשם כמי שעשה לעצמו עסק בזיוף תעודות זהות, שכן המדינה ידעה כבר מהמקרה הראשון כי הנאשם מבצע עבירה של זיוף תעודת זהות, וניצלה את הצורך של הנאשם לכסף ולסמים כדי לשפר את עמדתה במשא ומתן עמו לגיוסו כסייען. לעמדתו, דרגת העבירה של סיוע לאויב במלחמה בנסיבות המקרה דנן היא נמוכה ביותר, מאחר שאין מדובר בסיוע שהמחוקק התכוון אליו בסעיף 99 לחוק. בא-כוח הנאשם ציין כי הנאשם חי בסביבה קשה וסבל מסכנה מוחשית לחייו כמשתף פעולה, והוסיף שקצין המבחן בהמלצתו חרג במידה מסוימת מסמכותו, שכן העברת מסר לגבי אחריות הנאשם לביצוע העבירה היא מסמכותו של בית המשפט ולא של קצין מבחן. כמו-כן, ביקש לאבחן את פסקי הדין אליהם הפנתה באת-כוח המדינה מהמקרה שלפנינו, שכן באותם מקרים דובר בפיגוע שיצא לפועל והיתה ידיעה ממשית לגביו, או ניסיון שהיה יכול להיות צליח אך לא צלח בשל נסיבות אחרות, ולפיכך סבר כי יש להסתפק בתקופת מעצרו בלבד.
הנאשם הביע בפני בית המשפט הכרה בטעותו בביצוע העבירות, וביקש רחמים והקלה בעונשו למענו ולמען ילדיו הזקוקים לו.
6. ההתאמה בין חומרת העבירה לחומרת העונש מהווה עקרון מרכזי בהליך הפלילי ושיקול משיקולי הענישה, והיא נשענת על תפיסה ערכית של שכר ועונש הכוללת גם יסוד של גמול, שלפיה על העונש לשקף את החומרה המוסרית שבמעשה העבריין, שכן "הדרישה להתאמה בין חומרת העבירה לחומרת העונש נובעת מעקרונות בסיסיים של צדק..." (ר' קנאי "היחס בין מטרות הענישה ושיקולי הענישה לשיקול הדעת של השופט בקביעת עונש" מחקרי משפט י (תשנ"ג) 39, 43).
העבירות אותן עבר הנאשם הנן חמורות. במעשיו של הנאשם גלום סיכון ממשי ומוחשי לחיי אדם וערעור מהלך החיים התקין והסדר הציבורי. עבירות זיוף ומרמה כשלעצמן פוגעות בסדרי חברה תקינים, כל שכן במקרה בו מדובר בזיוף תעודות זהות, שבאמצעותן מתאפשרת כניסת שוהים בלתי חוקיים לשטח מדינת ישראל. אף שאין זו השתתפות פעילה ומסודרת בהליך של ביצוע פיגוע, יש במעשיו של הנאשם חומרה רבה בשל החשיבות של תעודות מזויפות למחבלים הנכנסים לישראל. עבירת זיוף יוצרת מצג שווא שיש בו סיכון ממשי בחברה מתוקנת. לזיוף תעודות זהות נודעת דרגת חומרה יתרה בשל חשיבות המסמך והיכולת של מקבל התעודה לעשות בו שימושים מגוונים. זיוף תעודת זיהוי תוך מודעות כי זו תשמש מחבלים מתאבדים ומפגעים אחרים, מעלה את רף החומרה מעלה מעלה בשל פוטנציאל הנזק הרב הגלום בה. בעבירות כאלו הופך הנאשם לחוליה חשובה בשרשרת הטרור, אשר יש להדבירה גם על-ידי נקיטת מדיניות ענישה המושתתת בעיקרה על שיקולי הרתעה, תוך צמצום המשקל הניתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם. במקרה שלפנינו מדובר על מספר תעודות מזויפות ונכונות של הנאשם לספק עוד ועוד תעודות כאלו, חרף הידיעה על השימוש החבלני שאפשר וייעשה בהן.
7. תסקיר שירות המבחן מצייר תמונה לא מחמיאה אודות אישיותו המניפולטיבית של הנאשם ויחסו לעבירות אותן ביצע. לפיכך, למרות שהנאשם הודה לפנינו בטעותו והביע צער, ספק אם הפנים את חומרת מעשיו ואם הוא נוטל את מלוא האחריות להם. עם זאת, יש להביא בחשבון כשיקול לקולא את העובדה שהנאשם הודה בביצוע העבירות בסופו של דבר, וחסך מזמנו של בית המשפט; שאשתו של הנאשם שוהה בירדן וילדיו מטופלים על-ידי הוריו בישראל, וכי בעשר השנים האחרונות, ועובר למעצרו בגין העבירות הנדונות בפנינו, הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי. בשקלול כל הנתונים, ובאיזון בין ההחמרה הדרושה ומצבו האישי של הנאשם, נראה כי השיקולים האישיים נדחקים, ובשל חומרת העבירות יש לתת משקל רב יותר להרתעה.
אשר על כן, אנו גוזרים את דינו של הנאשם לשמונה שנות מאסר, מתוכן שבע שנים למאסר בפועל ושנה אחת על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מסוג פשע.
תחילת המעצר ביום 21.1.2004.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית-המשפט העליון
ניתן היום, כא' בשבט תשס"ה (31 בינואר 2005), במעמד הצדדים.
סגן נשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת