גזר דין בתיק פ 8056/06

1.       הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, ו- 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, כמיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 24.02.06 סמוך לשעה 01:00 בלילה, נכח הנאשם באירוע משפחתי בקניון לב אשקלון, בו נכח גם המתלונן, ואנשים נוספים המוכרים לנאשם. בסיום האירוע, סמוך לשעה 01:00, יצא הנאשם מפתח הקניון, כאשר עמו יצאו אנשים אחרים מהקניון, ביניהם המתלונן. הנאשם דחף את המתלונן במדרגות והמתלונן זרק לעברו בקבוק מים. השניים החלו לדחוף אחד את השני, עד שהנאשם שלף כלי חד, דקר את המתלונן בבטנו וברח מהמקום. המתלונן הובהל לבית החולים בעודו מקיא, שם נתגלה כי הדקירה ניקבה את דופן הקיבה וקרעה עורק בקיבתו. בוצע למתלונן ניתוח חירום. בעת שהוגש כתב האישום היה המתלונן עדיין מאושפז.

2.       הנאשם נשלח לקבלת תסקיר מבחן והצדדים טענו לעונש.

הנאשם כבן 19, רווק, בן להורים גרושים. אביו נשוי בשנית, עובד כסוהר בשירות בתי הסוהר. הנאשם מתגורר עם אמו. לטענתו עוזר לה רבות במטלות הבית ובטיפול באחותו החולה.

צויין בתסקיר כי לנאשם חשיבה והתנהגות ילדותיים, ונוטה לטשטש את החלקים הבעייתיים בהתנהגותו.

התרשמות העובדת הסוציאלית המטפלת בנאשם בכלא הינה כי המקור להתנהגויותיו החריגות, אינו במערכת ערכים עבריינית, אלא באישיות ילדותית ובלתי מגובשת המאפיינת נערים בגיל ההתבגרות. לדבריה, הנאשם נמצא כעת בתחילתו של תהליך טיפולי, אשר בעקבותיו רוכש אמון במערכת, מתחיל לראות את קשייו, את דפוסי התנהגותו הבעייתיים ולהתייחס אליהם.

עוד כנער הופנה הנאשם לאבחון. ממידע שהתקבל משירות מבחן לנוער, עולה, בין היתר, כי בעבר נמצא בסיכון גבוה לעבריינות.

על פי צו של בית המשפט שהה הנאשם במעון נעול במשך שנה. עם יציאתו מהמעון, חזר הנאשם לבית אמו. צוות המעון התרשם, כי מדובר בנער פגוע.

אשר לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, נאמר בתסקיר, כי הנאשם נוטה לטשטש את חומרת מעשיו ואת אחריותו למעשה. יחד עם זאת ביטא חרטה על מעשיו והתעניין במצבו הבריאותי של המתלונן.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית לנאשם, תוך שציין בסיום התסקיר כי המסגרות הטיפוליות הסגורות הקיימות בקהילה, אינן מתאימות לצרכיו.

3.       לנאשם רישום פלילי ממנו עולה כי בעבר הובא לדיון פעם אחת בבית משפט השלום לנוער בגין מספר עבירות של אלימות ונגד הרכוש ונידון לשהייה במעון למשך 12 חודשים. 

4.       בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה, כי עובדות כתב האישום מלמדות על חומרתם הרבה של מעשי הנאשם המעידים על מסוכנותו.

ב"כ המאשימה סבור, כי יש להעניש את הנאשם בחומרה, הן מטעמי גמול והן מטעמי הרתעת הנאשם והרתעת צעירים אחרים המסתובבים עם כלי משחית למיניהם. עתירתו של ב"כ המאשימה היתה כי יושת על הנאשם מאסר לתקופה ממושכת והוא יחויב בפיצויי המתלונן.

ב"כ הנאשם, ציין כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, תחת השפעת אלכוהול מתוך פחד וסערת רגשות. כמו כן הוסיף, כי אין המדובר באירוע מתוכנן.

עוד לדבריו, מהתסקיר עולה שלא מדובר בעבריין מועד בעל מערכת ערכים עבריינית, אלא באדם צעיר וילדותי.

אשר לעברו הפלילי הקודם ציין, שמרישומיו הפליליים, אין עבירה זהה לעבירה המיוחסת לו באישום זה.

לאור האמור, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם,  בעובדה שמדובר במאסרו הראשון ובהודאתו, ולכן להסתפק בעונש מאסר אשר יחפוף את תקופת מעצרו ולהעדיף את אפשרות השיקום על פני הענישה. בנוסף, ביקש ב"כ הנאשם שלא לחייב את מרשו בפיצוי המתלונן או לחילופין, שיהיה זה פיצוי מינימלי, וזאת בשל המצוקה הכלכלית של הנאשם ומשפחתו.

הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה וביקש התחשבות בו.

ב"כ הצדדים הגישו פסיקה אשר ממנה ביקשו ללמוד על רמת הענישה ההולמת במקרה זה.