גזר דין בתיק פ 8302/04

1. הנאשם, יליד 1985, הורשע, לאחר מתן הכרעת דין, בעבירה של  סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2 ) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין ובעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) +(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ז - 1973. מן העבירה של  חבלה בכוונה מחמירה  זוכה הנאשם.

2. בתמצית הדברים נמצא הנאשם אשם בעבירות הנ"ל לאחר שנקבע כי ביום 30.11.04 הגיע עם כלי רכבו לנקודת מסתור ב"גבעה 69", בסמוך לישוב ניצנים, ואסף לתוך כלי רכבו שק ובו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 4.4 ק"ג. הנאשם שם את פעמיו לכוון העיר אשדוד כששוטרי הבילוש, אשר תצפתו על האירוע, נוסעים בעקבותיו. בשלב כלשהו, לאחר שנמצאו בתוך העיר אשדוד, הזדהה רכב הבילוש בפני הנאשם וסימן לו לעצור. אולם, זה בחר בהמלטות. הנאשם החל בנסיעה פרועה ברחובות העיר אשדוד וגם כשחסמה את דרכו ניידת משטרה המשיך בנהיגתו הפרועה כדי להמלט מן המשטרה.  אופן נהיגתו אף לימדה כי היה בה כדי לסכן חיי אדם בנתיב תחבורה ולכן הורשע הוא גם בעבירה זו.

3. מיותר להרבות במילים אודות חומרת העבירות  בהן הורשע הנאשם ובפרט העבירה הנוגעת להחזקת סם בכמות מסחרית כה ניכרת כמו גם נהיגתו הפרועה אשר היה בה כדי לסכן חיי אדם הנוסעים בדרך.  היטיב לומר את הדברים בית המשפט העליון בע"א 3383/05  אלאסם אנואר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), מפי כב' השופט לוי בקובעו:

"בית משפט זה עמד בכמה פסקי דין בעת האחרונה על מרדפים המתרחשים באיזור הדרום ומהווים סיכון לחיי אדם. כך, למשל, נאמר ב-ע"פ 2410/04 מ"י נ' אבולקיעאן (לא פורסם):

'המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו, וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם'.

בעניין אבולקיעאן קיבלנו את ערעור המדינה על קולת העונש, העמדנו את עונש המאסר בפועל על 4 שנים ואת תקופת הפסילה על 6 שנים, וציינו כי אנו מצפים שרמת הענישה תיושם בפועל על ידי הערכאות הראשונות (וראו עוד: ע"פ 5536/04 אלסאנע נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מ"י (לא פורסם); עניין אלקורעאן)".

באותו עניין אישר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן שלוש שנים אשר השית בית המשפט המחוזי על הנאשם. בדומה אישר בית המשפט העליון בע"פ 6845/04 סלימאן אל עטראש נ' מדינת ישראל , דינים עליון עא 160 את עונש המאסר בן ה-3 שנים אשר הושת על הנאשם בבית המשפט המחוזי. ובע"פ 5536/04 אנואר אלסאנע נ' מדינת ישראל , דינים עליון, כרך  175 מאשר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן 55 חודשים אשר הושתו על הנאשם כשבית המשפט מתייחס שם להרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות רכוש.

אשר לעבירת הסמים גם אם אראה בחלקו בהחזקת הסם כפעולה  המצטמצמת אך להובלת הסם לאחר, הגם שהדבר לא נטען מאחר והכחיש את החזקת  הסם, הרי שלא  אחת נאמר כי יש להכות גם בבלדרי הסמים , המהווים חוליה מהותית בשרשרת הפצת הסם.

4. במקרה שבפני מדובר בבחור צעיר  אשר הספיק לצבור לחובתו הרשעות בתעבורה, בין השאר בעבירה של נהיגה בקלות ראש וחמור מכול , לנאשם הרשעה בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סכין. המדובר בהרשעה מיום 14.7.04  (בת.פ. 8045/04 בית משפט מחוזי ב"ש) שם מצא לנכון בית המשפט לעשות חסד עם הנאשם וגזר עליו עונש מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות. הנאשם החל לרצות את עונשו ביום 15.8.04 ובעיצומן של עבודות השירות , ביום 30.11.04 נמצא הוא מרצה את העבירות נשוא עניננו זה.  למקרא גזר הדין למדה אנוכי כי בית המשפט התרשם עמוקות מהחרטה אותה גילה הנאשם בשל כך ובשל גילו הצעיר, כבן 19 אז,  מצא הוא לנכון שלא לשימו מאחורי סורג ובריח ולתת לו אפשרות לשקם עצמו. הנאשם  לא השכיל לאחוז ביד המושטת לו ותחת זאת המשיך באורחות חייו העבריינים.  לא רק שהסתבך במעשה בלדרות של כמות מופרזת של סמים מסוכנים, סיכן הוא את העושים שימוש בדרך כאשר ביקש להימלט מן המשטרה אשר ביצעה מרדף רכבי אחריו ברחובות העיר אשדוד.

הנאשם, כיום, אינו ראוי להזדמנות שניה של חסד. אמנם, באו בפני עדי אופי מטעם הנאשם אשר דיברו בשבחו של בחור צעיר זה אשר הצטיין בלימודיו ואף קפץ כתה בצעירותו. היו שלימדוני על אישיותו ואופיו כאדם טוב לב הדואג לזולת. אך, כל אלה שדיברו בשבחו לא ידעו לתת הסבר להסתבכויותיו בפלילים של הנאשם ויש לומר כי אף לא היו מודעים לאורחות חייו העבריינים. 

5. שירות המבחן אשר התבקש ליתן תסקיר מציין כי הנאשם היה בפיקוח שירותיו במסגרת תיק המעצר הנוגע לאירוע השוד. לנוכח התמדתו במפגשים בא שירות המבחן בהמלצה אשר הביא את בית המשפט להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נמצא כי הנאשם לא הפיק את הנדרש ממפגשיו עם שירות המבחן עבר את העבירות הנדונות, וכיום עסוק הוא בתחושת הקורבן ובכעס כלפי מערכת החוק.

יש לומר כי הגיע העת לגמול לנאשם על מעשיו בדרך של ענישה מוחשית וכואבת על מנת שיוכל להפנים את חומרת מעשיו ולעשות חשבון נפש עם עצמו. הענישה יש בה גם כדי להוות גורם מרתיע לנאשם עצמו כמו גם לאחרים למען יראו ויראו.  הגם זאת, בשל גילו הצעיר של הנאשם ובשל החרטה שהביע באוזני בתום השמעת הטיעונים לעונש והסיכוי, ולו הקל שבקלים, כי אכן ילמד את לקחו וישקם דרכיו, אינני ממצה עמו את הדין עד תום כפי שראוי היה לעשות.

6. לאור כל האמור לעיל אני  מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.                  מאסר בפועל ל- 3 וחצי שנים, החל מיום מעצרו 30.11.04.

ב.                  מאסר על תנאי ל- 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.                    מאסר על תנאי ל- 6 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה לפי פקודת הסמים למעט החזקת סם לשימוש עצמי תוך 3 שנים מיום שחרורו.

לא מצאתי לנכון להפעיל את המאסר המותנה אשר הושת על הנאשם בת.פ. 8045/04 בגין עבירת אלימות. אמנם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה מגלמת בחובה התנהגות פורעת חוק  אך אין בה את המאפיינים המגבשים עבירת אלימות.

זכות ערעור תוך 45 יום

ניתן היום כ"ט בחשון, תשס"ו (1 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים