גט לחומרא בנישואי פרגוואי

לאחר עיון מעמיק פוסק ביה"ד שיש צורך במתן גט לחומרא, גם אם היו אלה נישואי פרגוואי.

ולהלן הנימוקים :

הנושא של נישואין אזרחיים נידון הרבה מאד בפוסקים (וראה אוצר הפוסקים סי' כ"ו) ונחלקו הדעות אם יש לחוש לנישואין ולהצריך גט לחומרא.

הספק העיקרי הוא כידוע האם יש לחוש לקידושי ביאה מדין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

בנידון שלפנינו  היה מקום לומר כי אין לחוש לטעם זה כי מדובר בזוג הרחוק מאד ממסורת היהדות, ואת הריחוק הזה הם הפגינו בעצם ההזדקקות לנישואי פרגוואי בניגוד למקובל אצל רוב רובו של הציבור, ובזה הם מוכיחים שאין פניהם לנישואין של ממש.

אולם לפי כמה מהטעמים שכתבו הפוסקים עולה שגם במקרה שלפנינו יש לעשות גט לחומרא.

א. ידועה שיטתו של הגאון הרב הענקין זצ"ל שהחזקה שאאעבב"ז קיימת גם באדם שאינו שומר תורה ומצוות כאשר הוא רוצה להקים מסגרת מסודרת של נישואין שבהם יש מחוייבות לנאמנות הדדית. וגם אם כוונתו לבית חילוני גמור. כי משמעות החזקה היא שהבעל והאשה רואים בביאה שלאחר הנישואין הרשמיים את תחילת חייהם כזוג נשוי.

ואם כי רבים נחלקו עליו מ"מ באגרות משה אבהע"ז סי' מ"ד החולק  עליו כתב שב"אם אפשר להשיג גט פיטורין מהראוי להחמיר אף במופקרים לחוש לסברת הגר"א הענקין". וכן כתב באבהע"ז ח"ב סי' י"ט "שאף שלדינא אני מסיק להיתר ובפרט במדינה זו שנקל להתקדש אצל רב כדין התורה ולא רצו בשאט נפשם להתקדש כדין התורה מ"מ משתדלים  אנו להשיג גט לחומר איסור אשת איש ומה שהתרתי הוא במקום שא"א להשיג גט".                                                                          

ולפ"ז עלינו לבדוק מה היתה כוונת בני הזוג במקרה שלפנינו האם התכוונו לבנות מסגרת פתוחה ורופפת של נישואין שבה רשאי כל אחד לנהל חיים פתוחים כאוות נפשו או שכוונתם היתה להקים מסגרת מקובלת של נישואין שיש בה מחויבות ונאמנות הדדית.

ביה"ד חקר את בני הזוג ומתוך התשובות שלהם עולה שהכוונה שלהם היתה להקים מסגרת ממוסדת של נישואין מקובלים. הם לא פנו לרבנות או בגלל התנגדות עקרונית אידיאולוגית להזדקק לטכס דתי או אולי בגלל חששו של הבעל שיהיו בעיות ביהדותו בגלל שאביו אינו יהודי.

האשה סיפרה שהיא רצתה לעשות נישואין כדמוי"ש, ורק בגלל התנגדותו של הבעל פנו ל"נישואי פרגוואי".

ואם כן לדעת הרב הענקין זצ"ל גם בנידון שלפנינו יש לחוש לנישואין מדאורייתא ובודאי שיש להצריכה גט.

ב. טעם נוסף שהוזכר בפוסקים (אוצר הפוסקים סי' כ"ו סק"ו אות ג' דף ו' בשם מערכי לב) לחייב בגט הוא מתוך החשש שלא יאמרו שאשת איש יוצאה בלא גט. דהיינו בכל מקרה שבו מוכרים בני הזוג בציבור כנישואין, וחיים כזוג נשוי לכל דבר יש לחייב גט, כי אנשים לא מודעים לתולדות הנישואין, וברגע ששומעים שזוג שנחשב כנשוי לכל דבר מפרק את הנישואין בלא גט יש לחשוש כנ"ל שלא יאמרו שאשת איש יוצאה בלא גט.

אמנם במקום שברור לכל שאין כאן מסגרת מסודרת של נשואין ובני הזוג חיים כ"חבר" ו"חברה" אין לחשוש לטעם זה, אולם במקרה שלפנינו שהם קיימו בחייהם היום יומיים מסגרת רגילה של נישואין יש לחשוש לטעם זה.

ג. טעם שלישי שהוזכר בפוסקים אוה"פ שם ע' 12 הוא חידושו הגדול של ה"צפנת פענח" וכן כתב בבכורי יהודה ובתשובת בעל מעשי למלך שגם במקום שלא היו נישואין כהלכתם הרי יש כאן נישואין כדין "בני נח" וכמו שהיה קודם מתן תורה והוא מחדש שגם בנישואין כאלה יש לתת גט, אם כי הלכות הגט שונים מגט רגיל .

ד. לפי טעמים נוספים שהוזכרו בפוסקים היה מקום להקל בנישואי פרגוואי כי כאן אנו רואים בעליל שהם לא רצו בנישואין דתיים. ומ"מ להלכה נראה שיש לחוש לשיטות הנ"ל ובמיוחד במקום שבו היתה כוונה להקים מסגרת מסודרת של נישואין וכנ"ל.

ניתן ביום ט"ו חשון תשס"ו  ( 17/11/2005)

בנמין בארי, אב"ד                             א. אהרן כץ, דיין                                            יצחק זר, דיין