גי. טי. סי. חברה כללית למסחר בע"מ נ' בירנבאום ואח'

חלק ראשון – על פסק הדין והצדדים להליך; העובדות הנחוצות לתחילת הדיון במחלוקת; תמצית הדיון בפסק הדין

1. פתח דבר

• על פסק הדין
  • עניינו של פסק זה הוא תביעה בגין הסכם שיווק בו התקשרו הנתבעים 1,2,3 (להלן "הנתבעים") עם התובעת. בהתאם להסכם שימשו הנתבעים כמשווקי מוצרי התובעת ל"מגה". "מגה" כמשמעה בהסכם היא "הקואופ ו/או מגה קמעונאות ו/או כל חברה אחרת הקשורה אליה או מטעמה".

• בקליפת אגוז ייאמר כי עיקר המחלוקת בין הצדדים היא לאו דווקא סכום התביעה, אלא שאלת תוקפו של ההסכם והשאלה האם מי שחב בפירעון החוב לתובעת הוא הנתבעים 1 – 3 או שמא הנתבעת 4.

• ביחס לנתבעת 4, חברה קשורה ובשליטת הנתבעים 1 – 3 או מי מהם - זו נמצאת בהליכי חדלות פירעון ומשכך התביעה כנגדה עוכבה כדין.

• על הצדדים להליך
  • התובעת – התובעת היא, כהגדרתה, חברה פרטית העוסקת בייבוא ושיווק מוצרי אריזה ומכונות;

• הנתבעים 1 – 3 - הנתבעים 1 ו-2 הם בני זוג והנתבע 3 הוא בנם. הנתבעים ניהלו עסקיהם בשיווק מוצרים ובינהם שיווק מוצרי התובעת ל"מגה". הנתבעים פעלו במסגרת גוף לא רשום, או כהגדרת הצדדים – "עוסק מורשה" אשר כונה "לידן אספקה טכנית". בין הנתבעים לתובעת התנהלו קשרים עסקיים משנת 2001 ועד שנת 2015. בחודש אוגוסט 2010 נקשר בין הנתבעים 1 – 3 לתובעת הסכם מיוחד וחדש אשר נועד להסדיר ההתקשרות בינהם ואשר כלל התחייבות אישית של הנתבעים אשר נקשרו באופן אישי בהסכם.

• הנתבעת 4 - חברה בחדלות פירעון שההליכים כנגדה עוכבו. הנתבעת 4 הוקמה חודשים ספורים כמעט מיד לאחר ההסכם בין התובעת לנתבעים. הנתבעים ביקשו לטעון כי למרות הוראות ההסכם - הנתבעת 4 היא זו שחבה לתובעת.

• תמצית העובדות הנחוצות לתחילת הדיון בתביעה

במהלך ניהול ההליך, כמו גם בכתבי הטענות עלו ופורטו טענות ועובדות רבות אשר הרלוונטיות בהן יופיעו  בפסק דין זה. בפסקאות הבאות יובאו בתמצית העובדות הדרושות על מנת להציב המסד להמשך הדיון בפסק הדין.

• 2001 – 2015, תקופת הקשר העסקי בין התובעת לנתבעים

התובעת נמצאת בקשרים עסקיים עם הנתבעים, או מי מהם, כבר משנת 2001 ועד שאלה עלו על שרטון, בלשון המעטה, בשנת 2015;

• הסכם מחודש אוגוסט 2010, לאחר זכיית התובעת במכרז "מגה" משנת 2009

במהלך השנים החזיקה התובעת בהתחייבות אישית של הנתבעים לתשלום תמורת המוצרים שנרכשו ממנה. יתרה מכך - בשנת  2010 נקשר הסכם בין התובעת לנתבעים המסדיר נהלי העבודה. אותו הסכם מסדיר רכישת מוצרים ושיווק מוצרי התובעת למגה. ההסכם נחתם על ידי הנתבעים אף כולל, כפי שעוד יורחב, התחייבות אישית של הנתבעים לתשלום לתובעת. על כך גם בפסקה הבאה.

• התחייבויות אישיות של הנתבעים

במהלך מרבית השנים, ולמעשה מהשנים 2003 – 2004 פעלו כאמור הצדדים כאשר בידי התובעת שטרי התחייבות אישיים בהם התחייבו כל אחד מהנתבעים לפרוע אישית כל חוב וכל תשלום שהתובעת תהיה זכאית לו. גם ההסכם משנת 2010 הוא בגדר התחייבות אישית, כפי שעוד יורחב להלן. יודגש כי מדובר בהתחייבות אישית לתשלום ולא בערבות.

• פעילות במסגרת "לי דן"

פעילות הנתבעים במהלך כל השנים היתה תחת השם "לי דן" והמסמכים כוללים השם – "לי דן אספקה טכנית". בשלהי שנת 2010 הקימו הנתבעים חברה בע"מ תחת השם "לידן אספקה טכנית בע"מ". בבסיס פסק הדין יידונו הקמתה של אותה חברה ובעיקר שאלת הקשר של החברה עם התובעת והאם נכונה טענת הנתבעים לפיה שונו תנאי ההתקשרות בין הצדדים.

• על ההסכם מחודש אוגוסט 2010, על הקמת לי דן בע"מ מיד לאחר כארבעה חודשים, ועל ניסיון הנתבעים לחמוק מהתחייבות
  • ההסכם מחודש אוגוסט 2010 נחתם, לדברי מנהל התובעת, לאחר דין ודברים ארוך ותוך תשומת לב לפרטיו. גם ללא עדות זו ניתן לראות כי אין מדובר בהסכם בן כמה שורות אשר כל מטרתו היא הצגתו ל"מגה", אלא בהסכם מפורט ומוקפד הכולל סעיפים והוראות רבות. עוד ניתן לראות כי ההסכם מגן היטב על זכויותיה של התובעת, במידה מסויימת יש לומר שאף מקנה לה יתרון ביחס לסיומו וביחס לנקודות מחלוקת אפשריות אחרות.

• והנה, כארבעה חודשים לאחר ההסכם פעלו הנתבעים להקמת חברה בע"מ הנקראת לי דן אספקה בע"מ. שמה של החברה בע"מ זהה כמעט לשם הפירמה, "העוסק המורשה", במסגרתו פעלו הנתבעים במשך שנים.

• לטענת הנתבעים, עם הקמת החברה הגיע ההסכם "לקיצו". עוד לטענת הנתבעים – המשך ההתקשרות עם התובעת היה רק באמצעות החברה בע"מ, היא הנתבעת 4.

• ובמילים אחרות – הנתבעים טוענים כי כל הליך המשא ומתן שהביא להסכם המפורט היה לשווא כי ממילא ארבעה חודשים לאחר מכן החליטו לפעול באמצעות חברה. טענה זו, שאין בה אמת, מבקשת לשכנע שגם התובעת אשר כה עמלה על הסכם ההתקשרות הסכימה שבועות ספורים או חודשים ספורים לאחר חתימתו – להתעלם מקיומו. לפי טענה זו התובעת ויתרה על הסכם בכתב עליו עמלה כה רבות והסכימה להיקשר בהסכם בעל פה חדש וללא התחייבויות אישיות.

• טענות הנתבעים להסכם בעל פה והאסמכתאות שלטעמם תומכות בכך

הנתבעים טוענים, כאמור, כי הוסכם בעל פה על ביטול ההסכם בכתב. לענין זה מפנים הנתבעים מפנים להודעה  כללית שלדבריהם שלחו בפקס "לכל הספקים". מדובר בהודעה עלומה וסתומה שאינה נושאת תאריך, אין בה נמען ספציפי, היא כוללת שורות אחדות ולא ידוע האם אכן נשלחה כמו גם לא ברור מי שלח אותה.

הנתבעים מפנים גם לכך שבפועל התובעת פתחה כרטסת עם שם החברה בע"מ והנפיקה חשבוניות לטובת החברה בע"מ, תעודות המשלוח התייחסו לחברה בע"מ וכן התקבלו שיקים של החברה בע"מ. ראיות אלה ואחרות מהוות לטעמם של הנתבעים "הודאה" של התובעת בדבר ההסכם החדש.

• על הסכם שנקשר לאחר הגשת התביעה בדבר העברת כספים ועל התנהלותם הלא הגונה של הנתבעים, בבחינת אחרית דבר המעיד על ראשיתו

לאחר הגשת התביעה ובמסגרת דיון שעניינו עיקול זמני לבקשת התובעת הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עיקול שהוטל ב"מגה" יבוטל וזאת בכפוף להעברות שוטפות של סכומי כסף אל התובעת. בהתאם להסכם נקבע כך:

• הנתבעת 4 המחתה לתובעת את זכותה לקבלת סכומי כסף ממגה עד לסך של 1,270,000 ₪;
• הנתבעת 4 המחתה הזכות לקבל 57% מתוך כל תשלום חלקי שיגיע ממגה וזאת עד לסך של 900,000 ₪. הובהר כי מדובר בסכומים אשר אמורים להיות "משוחררים" במסגרת הסדר נושים של מגה;
• ביחס ליתרת הסכום בסך של 370,000 ₪ נקבע כי זה יועבר אף הוא בדרך של המחאה באופן שסך השווה ל – 57% מכל תשלום חלקי שיגיע אל הנתבעת 4 יועבר אל התובעת.

הנתבעים לא מסרו לבית המשפט, עובר להסדר, כי מיד לאחר שהוצא צו העיקול קיבלו מאות אלפי ש"ח ממגה. זאת ועוד – גם לאחר ההסדר הרי בפועל כספי מגה הועברו ישירות אל הנתבעת 4 למעט סך של 375,811 ₪ שנמסר לתובעת. התובעת אשר הסירה עיקול מעל כספי מגה על בסיס הסדר שנוסח והוכתב לפרוטוקול בית המשפט מצאה ערומה מכספים אלה. וכעולה מגרסת התובעת – על פניו הנתבעים הוליכו את התובעת שולל בכל הקשור להסדר שנקשר לאחר הגשת התביעה.

ההתנהלות במסגרת ההסדר לאחר הגשת התביעה מלמדת היטב על התנהלות הנתבעים גם בזמנים הרלוונטים המתוארים בכתב התביעה. התנהלות הנתבעים לאחר הגשת התביעה, נטילת כספי מגה והאופן בו שמו לאל את ההסדר להעברת כספים לתובעת אינו תורם לאמון שניתן לייחס לדברי הנתבעים. כך בלשון המעטה.

• תמצית הדיון בפסק הדין
  • ביחס לחיוב מכח ההסכם - ההסכם מחודש אוגוסט 2010 שריר וקיים ויש לשלם בהתאם למוסכם בו. במסגרת זו אין לקבל טענות הנתבעים בדבר הסכם חדש או בדבר "קיצו" של ההסכם הקיים. הרחבה לענין זה תובא בסעיף 2 לפסק הדין.

• ביחס לטענת חיוב נזיקית - אין מקום לחייב את הנתבעים בחיוב נזיקי ולו בשל העובדה שסעד זה לא נדרש באופן מפורט כדין בכתב התביעה, על כך יורחב בסעיף 3 לפסק הדין.

• ביחס לטענת חיוב מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט - בהינתן העובדה שנקבע כי הנתבעים חבים מכח ההסכם מתייתר הדיון בשאלת החיוב מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כך או כך בענייננו הנתבעים לא התעשרו "על חשבון" התובעת אלא לא קיימו התחייבות חוזית. על כך ייסוב הדיון בסעיף 4 לפסק הדין.

• ביחס לעתירה לחייב מכח כתבי התחייבות אישית שניתנו בעבר - אין מקום להוסיף ולחייב גם מכח התחייבויות אישיות של הנתבעים כפי שניתנו בשנים 2003 ו – 2004 שכן אלה סוייגו בהסכם מחודש אוגוסט 2010, ענין זה יפורט בסעיף 5 לפסק הדין.

• ביחס לטענת החיוב השיטרי - אין מקום לחיוב בגין שטרות, אשר ממילא נדונו, כפי שנמסר, בהליך אחר. על כך בסעיף 6 לפסק הדין.

• ביחס לטענות הרמת מסך - טענה לפיה הנתבעת 4 חבה לתובעים סכומי כסף מכח עסקת היסוד אינה עולה בקנה אחד עם טענה לפיה דווקא הנתבעים 1 – 3 הם החייבים בתשלום באופן אישי מכח ההסכם מ - 8/2010. משכך אין לחייב את הנתבעת 4 מכח עסקת היסוד ולכן ממילא אין מקום לדון בהרמת מסך התאגדותה. למען הסר ספק האמור לעיל אינו בגדר קביעה כי הנתבעת 4 לא תחוב מכח שטרות שמסרה, כפי שנדון בהליכים אחרים. על כל אלה יורחב בסעיף 7 לפסק הדין.

• חמש הערות ביחס לתביעה, סכום החיוב והעדר אמינות הנתבעים - הערות לפני סיום המתייחסות לסכום התביעה וכן לטענות שונות שהועלו וחלקן ננטשו וכן התייחסות למהימנות הנתבעים – כל אלה יובאו בסעיף 8 לפסק הדין.

• סוף דבר - סוף דבר וחיוב הנתבעים יפורט בסעיף 9 לפסק הדין.

חלק שני – דיון בטענות הצדדים

2. חיובי הנתבעים מכח הסכם ההתקשרות מחודש 8/2010
   • כללי – חבות מכח ההסכם
     • שמות הנתבעים כצד מתקשר בהסכם

הנתבעים נקשרו עם התובעת בהסכם מיום 18/8/2010. שמות המתקשרים בהסכם הם שלושת הנתבעים וכן נרשם "שם הפירמה" לי דן שהוא גם בעל מספר עוסק מורשה הזהה למספר תעודת הזהות של הנתבעת 1. כך מופיע הדבר בהסכם (מספרי תעודות הזהות לא מובאות במלואן):

                           "לבין:               לי-דן אספקה טכנית      ע.מ  68....068

                           באמצעות          אסתר בירנבאום                        ת.ז 68....068

                           ו/או                  צבי בירנבאום                ת.ז ....

                           ו/או                  יניב בירנבאום               ת.ז ....   (להלן: "המשווק")"

כלומר – שלושת הנתבעים מוגדרים כ"המשווק". שלושתם אף חבים  מכח ההסכם. כך גם מעידות החתימות על ההסכם, כפי שיפורט בפסקה הבאה.

• הנתבעים חתומים באופן אישי על כל אחד מדפי ההסכם

על כל אחד משבעת דפי ההסכם מופיעות שלוש חתימותיהן של שלושת הנתבעים. ההתחייבות אינה רק של הנתבעת 1, או אפילו לא של "לי-דן" שהיא למעשה לא גוף משפטי.

זאת ועוד - שלוש החתימות אף מופיעות על גבי מסמך נוסף המוגדר "המחאת זכויות וחובות בלתי חוזרות" והנושא תאריך 5/8/2010 ועל כך יורחב עוד בסעיף 2.1.4 להלן.

העובדה ששלוש החתימות מופיעות על פני כל אחד מדפי ההסכם, עולות בקנה אחד עם טענת התובעת לפיה שלושת הנתבעים חבים באופן אישי. אף אין לקבל טענה תמוהה ולא ברורה של הנתבעים לפיה יש לראות בשלוש חתימות אלה כמעין "חתימה אחת" בלבד של הנתבעת 1 אליה נוספו שתיים נוספות.

כך או כך – הנתבעים אשר חתמו היטב על כל אחד מדפי ההסכם בודאי ידעו ולכל הפחות היה עליהם לדעת שחתימה זו מחייבת אותם לכל דבר וענין.

החתימה של כל אחד מהנתבעים 1,2 ו-3 אף מתיישבת עם העובדה שגם בשנים עברו נשאו כל אחד מהנתבעים 1 – 3 בההתחייבות אישית ועל כך בפסקה הבאה.

• גם בשנים עברו נשאו הנתבעים בחבות אישית

כפי שהוכח על ידי התובעת, כל אחד מהנתבעים חתם על התחייבות אישית להיות "אחראי לתשלום כל סכום שמגיע לכם [לתובעת – א.ב] בגין אספקת הסחורה והשרותים כאמור, לרבות ריבית, הפרשי הצמדה, הוצאות מכל סוג שהוא". עוד התחייב כל אחד משלושת הנתבעים "כי אני אישית אשלם לכם מיד עפ"י דרישתכם הראשונה כל סכום המגיע ו/או שיגיע לכם...".

כלומר – הנוהל השגרתי והרגיל היה התחייבות אישית של כל אחד משלושת הנתבעים לדרישות כספיות של התובעת. נוהל זה המשיך גם בהסכם מיום 18/8/2010.     

• ההתחייבות האישית של כל אחד משלושת הנתבעים תואמת להמחאת הזכות

הנתבעים חתמו, כאמור, במסמך מיום 5/8/2011 על "המחאת זכויות והתחייבויות בלתי חוזרת". המחאת זכויות והתחייבויות זו הופנתה לצד שלישי – אל מגה. באותה המחאת זכויות נרשמו במפורש והוגדרו כ"המשווק" הן כל אחד מהנתבעים והן "לידן סוכנויות", תהא פירמה זו אשר תהא. כלומר – ההתנהלות לפיה ההתחייבות לתשלום היא אישית לכל אחד מהנתבעים תואמת גם מצגים והתחייבויות כלפי צד שלישי כפי שנעשו בכתב ימים ספורים טרם חתימת ההסכם.

• אין לקבל טענות הנתבעים לפיהן ההסכם אינו בתוקף וכי הגיע ל"קיצו"

הנתבעים ניסו ליצור מצג כאילו הסכם ההתקשרות מ – 8/2010 אינו בתוקף וכי קיימת הסכמה לפיה ההתקשרות עם התובעים תהא באמצעות "לידן אספקה בע"מ". אין לקבל את גרסת הנתבעים וזאת בשל חמישה נימוקים כמפורט להלן:

• ראשית – אין לקבל גרסת הנתבעים לפיה הסכם 8/2010 אינו בתוקף, שכן טענה כי הצדדים עמלו וניסחו הסכם בכתב עם אחריות אישית ומיד ויתרו עליו לטובת הסכם בע"פ ללא כל אחריות אישית היא טענה שאינה סבירה

אילו הנתבעים היו טוענים להסכם בעל פה הזהה במהותו להסכם בכתב, אזי אולי ניתן היה לבחון טענה זו; אילו הנתבעים היו טוענים לחלוף זמן רב מההסכם בכתב והיו טוענים שזו הסיבה שנקשר הסכם בעל פה, גם אז אולי היה ניתן לדון בטענתם.

אך במלוא הכבוד אין זה סביר ואין לקבל טענת שווא לפיה התובעת עמלה במשא ומתן עם הנתבעים והגיעה להסכם מפורט הכולל חבויות אישיות ולמרות זאת הסכימה כמעט מיד לוותר על הסכם זה. אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה תחת שבעה דפי הסכם (שישה דפי מלל ודף חתימות) הכוללים התחייבות אישית הסכימה התובעת להתפשט מכל בטוחה אישית לתשלום וזאת באמירות עלומות בעל פה.

• שנית – אין לקבל גרסת הנתבעים לפיה הסכם 8/2010 אינו בתוקף, שכן הוראות ההסכם מחייבות הסכמה מפורשת ובכתב של התובעת

הוראות ההסכם מ – 8/2010 התייחסו במפורש למצבים בהם הנתבעים ינסו להעביר זכויותיהם בדרך של המחאה וקבעו כי בכל מקרה של המחאה יש לקבל הסכמת התובעת מראש ובכתב. יותר מכך – אפילו היו מבקשים הנתבעים לקיים ההסכם באמצעות 'גורם אחר מטעמם', עדיין היה עליהם לקבל את הסכמת התובעת מראש ובכתב.

לענין זה קובע סעיף 20.5 להסכם כך (ההדגשות לא במקור): "המשווק לא יהיה רשאי להמחות ו/או להסב ו/או להעביר את (ה)התחייבויות הנובעות מהסכם זה ו/או לבצען באמצעות כל גורם אחר מטעמו בין בתמורה ובין שלא בתמורה במישרין או בעקיפין ללא הסכמת הספק מראש ובכתב".  

זאת ועוד – ההסכם התנה וקבע במפורש כי כל שינוי בו מחייב הסכמה בכתב וחתימה של הצדדים לו, וכלשון ההסכם (סעיף 21.3, ההדגשות לא במקור): "כל שינוי או תוספת להסכם לא יהיו ברי תוקף אלא אם נערכו בכתב ונחתמו ע"י הצדדים לגבי המוצרים הנזכרים בהסכם זה בלבד".

הנתבעים לא שינו את ההסכם בכתב, בודאי לא חתמו על שינוי הסכם כזה וממילא התובעת עצמה לא חתמה על שינוי ההסכם.

• שלישית – אין לקבל גרסת הנתבעים לפיה הסכם 8/2010 אינו בתוקף, שכן אפילו המחאת הזכות שהופנתה לצד שלישי קבעה כי אין להעביר התחייבויות הנתבעים ללא הסכמה מפורשת ובכתב של התובעת

גם המחאת הזכויות שנחתמה על ידי הנתבעים ביום 5/8/2010 כולל אף הוא התנאה חד משמעית על יכולת העברת הזכויות אל גורם אחר מטעמם של הנתבעים. וכך קובע סעיף 4 להמחאת הזכויות (ההדגשות לא במקור): "המשווק לא יהיה רשאי להמחות ו/או להסב ו/או להעביר את ההתחייבויות הנובעות מהסכם זה ו/או לבצען באמצעות כל גורם אחר מטעמו בין בתמורה ובין שלא בתמורה במישרין או בעקיפין ללא הסכמת הספק מראש ובכתב".  

• רביעית – אין לקבל גרסת הנתבעים לפיה נשלח מכתב שמשמעו כי הסכם 8/2010 אינו בתוקף – הן מכיוון שלא הוכח שהודעה כזו אכן נשלחה והן מכיוון שמהותית אין בהודעה זו דבר
  • הנתבעים מבססים את טענותיהם על הודעה שלטענתם שלחו אל התובעת ובה מסרו על הקמת חברת לידן בע"מ. לאחר הודעה זו כנטען, ההתנהלות היא אל מול חברת לידן בע"מ ולכן לטעמם של הנתבעים – אינם חבים בחובותיהם לתובעת. אין לקבל טענות אלה - עיון ב"הודעה" מגלה מסמך סתמי וגנרי שאינו מתייחס להסכם בין הצדדים ובודאי לא מבטל אותו, על כך יורחב להלן:

• לא הוכח כי ההודעה הכללית נשלחה אל התובעת. ההודעה אליה מתייחסים הנתבעים חסרה כל אישור מסירה ואפילו חסרה אישור משלוח. הנתבעים טענו כי ההודעה אשר שינתה לחלוטין תנאי הסכם שנחתם רק חודשים ספורים קודם לכן נשלחה בפקס – אבל אין כל הוכחה שכך נעשה. אף אחד מהנתבעים גם לא שלח בפועל את ההודעה, אלא מי ממשרדי הנתבעים – כך נטען.

• גם לגופו של ענין ואפילו ההודעה נשלחה, הרי מדובר כאמור בהודעה סתמית וכללית, ללא תאריך, ללא נמען, ללא חתימה ועל פניו לא הוצאה על ידי הנתבעים – אלא על ידי חברת לידן בע"מ.

נוסח ההודעה במלואו הוא כדלקמן:

            לכל הספקים,

            לתשומת ליבכם החל מיום ה – 1/1/2011 חברת לידן אספקה הופכת לחברה בע"מ.

לידן אספקה בע"מ

ח.פ. 514534841

להקפיד כי כל החשבוניות יצאו על שם החברה החדשה

אין שינוי בכתובתנו ושאר הפרטים.

                                    תודה והמשך שיתוף פעולה פורה,

                                    לידן אספקה בע"מ"

אין בהודעה זו דבר המבטל את הסכם ההתקשרות עם התובעת. אין בהודעה זו דבר המודיע על שינוי התחייבויות הנתבעים בהתאם להסכם. אין בהודעה זו דבר הפוטר את הנתבעים מהתחייבותם האישית, אין אפילו בקשה לפטור את הנתבעים מהתחייבותם האישית.

הנתבעים לא חתומים על הודעה זו והתובעת, אשר ספק אם קיבלה אותו, בוודאי שאינה חתומה עליו.

כל אשר יש בהודעה הוא הסדר לפיו יש "להקפיד כי כל החשבוניות ייצאו על שם החברה החדשה". ניסיון להציג הסדר זה בדיעבד כפוטר מהתחייבות אישית הוא, במקרה הטוב, חוסר תום לב ובמקרה שאינו טוב – פעולה מכוונת ומתוכננת להתחמק מתשלום ולהתחמק מהסכם שנקשר חודשים ספורים לפני כן.

• חמישית – אין לקבל גרסת הנתבעים לפיה הנפקת חשבוניות לחברה בע"מ מתוך כרטסת שנפתחה – מלמדת שהסכם 8/2010 אינו בתוקף

הנתבעים מפנים לכך שביחס לסחורה אשר סופקה לאחר הקמת לידן בע"מ החלה התובעת להנפיק חשבוניות על שם "לידן בע"מ" מכרטסת שנוהלה על שם זה. הנתבעים אף מפנים לכך שסחורות אשר סופקו לפני כן גובו בחשבוניות שלא כללו את שם החברה. לטענת הנתבעים הנפקת החשבוניות היא הודאה בקיומו של הסכם חדש ומכאן לשיטתם יש לקבוע כי ההסכם מחודש 20/2008 אינו בתוקף.

אין לקבל טענות אלה. חשבוניות המונפקות על שם חברה בע"מ, כמו גם ניהול כרטסת וכפועל יוצא מזה גם מסמכים כ"תעודות משלוח" אינן בגדר הודאה של התובעת בדבר ביטולו של הסכם ההתקשרות או בדבר קיומו של הסכם אחר.

החשבוניות והמסמכים האחרים הם אכן ראיה ואולם אינם בגדר הסכמה חוזית חדשה או ביטול הסכם מפורש שנקשר חודשים ספורים קודם לכן. הוצאת החשבוניות והמסמכים האחרים על שם החברה בע"מ הובהרה והוסברה ויש לקבל עמדת התובעת לפיה אין בחשבוניות ובמסמכים נאחרים כדי לבטל ההתחייבות האישית של הנתבעים וזאת בשל שלושה:

• עדות פקידת הנהלת החשבונות – הוצאת החשבוניות והכרטסת על שם החברה בע"מ נעשה, כפי שהעידה בפני בית המשפט פקידת התובעת, על ידי פקידה במסגרת הנהלת החשבונות של התובעת. עדות הפקידה היתה אמינה ומקצועית וצלחה את החקירה הנגדית המרשימה שעמדה בפניה. הפקידה הבהירה פעם אחר פעם כי הוצאת החשבונית לא היוותה כל שינוי בהסכם.

במהלך החקירה הנגדית ניתן היה להתרשם שפקידת התובעת מבינה, במלוא הכבוד, אך ורק בפן הטכני של הנהלת החשבונות בתחום בו עסקה ואין לה הבנה רבה, שוב במלוא הכבוד, בשום פן עסקי או חוזי מעבר לכך. ניתן היה להתרשם כי פקידת התובעת יודעת להוציא חשבוניות ולהסביר היטב ובמקצועיות אודות פרטים טכניים בכרטסת, אך רק זאת. רק פרטים טכניים. מעבר להסברים המלמדים כי הפקידה עוסקת רבות בפן הטכני לא התרשמתי כי לפקידה חלק כלשהו בניהול המהותי של התובעת או בהבנת המערך החוזי.

אני מקבל עדותה האמינה של הפקידה שמהותה היא כי קיבלה את השיקים של חברה בע"מ ואך ורק התאימה את שם המשלם בחשבונית ואת הכרטסת בהתאם למספר העוסק שעל השיקים ולפרטי השיקים. אני מקבל עדות הפקידה לפיה לא יידעה את מי ממנהליה אודות שינוי זה, וכן מקבל כי לא דווח לענין זה על ניסיון לשינוי ההסכם.

יש לקבל גם את הטענה לפיה גם כך שם הפירמה באמצעותו פעלו הנתבעים, "לידן אספקה טכנית" דומה וכמעט זהה לשם החברה "לידן אספקה בע"מ", וכן אנשי הקשר וכל הפרטים האחרים נותרו זהים לחלוטין טרם הקמת החברה בע"מ וגם לאחריה – כל אלה לא עוררו בזמן אמת כל סימן אזהרה שמא מדובר בניסיון להתחמק מהוראות ההסכם.

בנוסף יש לקבל העדות לפיה מנהלי ונציגי התובעת, מר איתן רוכמן ומר אמיר בן אליעזר לא קיבלו הודעה לפיה חל שינוי שמהותו היא ביטול ההסכם. ושוב יודגש שאם היה רצון לנסות לערוך שינוי בהסכם – הרי נציגי התובעת היו צריכים לעיין ולחתום במפורש ובכתב על הסכם לשינוי.

• זאת ועוד. הפניה מלכתחילה נעשתה שלא ברמת מנהלי התובעת אלא רק ברמת הנהלת החשבונות וכך יש לראותה – כבקשה להוצאת חשבונית על שם החברה בע"מ, הא ותו לא. יודגש כי גם הודעת הפקס, אשר לא הוכח שנשלחה כללה אך ורק בקשה - "להקפיד כי כל החשבוניות ייצאו על שם החברה החדשה". שוב ייאמר כי לו רצו הנתבעים גם לשנות ההסכם הרי לא היו מסתפקים בפניה סתמית המבקשת "להקפיד כי כל החשבוניות ייצאו על שם החברה החדשה" אלא פועלים אל מול נציגי התובעת ומנהליה – עימם הגיעו להסכם שבועות ספורים ולמעשה ארבעה חודשים קודם לכן.

• הנפקת חשבונית אינה משנה זהות הלקוח. מבלי להביע עמדה ביחס לאופן הרישום מבחינת הוראות מס הכנסה ומע"מ – הרי בפועל אפשר וקיימים מקרים בהם המשלם ושם המשלם שונה משם הלקוח. כך קורה כאשר תשלום מועבר על ידי צד שלישי מסיבה כזו או אחרת. כך למשל קיימים מקרים בהם צד ג' משלם, בין אם על מנת להבטיח התשלום ובין בשל הסדרים מסויימים בין הלקוח לבין המשלם בפועל.

דוגמה לכך ניתן למצוא בדיונים בהם הרשויות מבקשות, למשל בהליך פלילי,  לחשוף שם המשלם לעורך דין עבור ייצוג פלילי. חשיפה כזו מוצאת מי עומד מאחורי לקוחו של עורך הדין ועשוי לסייע לרשויות בחקירתם. דיונים כאלה יוצאים מהנחה שאין זהות בין שם הלקוח לבין שם המשלם. כלומר - לקוחו של עורך הדין הוא אחד ואילו המשלם ומקבל החשבונית הוא אחר. כדוגמא להליך כזה ניתן להפנות אל רע"פ 751/15, יצחק אברג'יל נ' מדינת ישראל (מיום 19/12/2015) ולפסקי הדין שנזכרו בו.

כך  או כך – העובדה שהסדר כלשהו מביא לכך שהחשבונית מוצאת על שם לידן בע"מ החברה וזאת נושאת בהוצאות אינו מוביל, מיניה וביה, לקביעה לפיה ההסכם אינו בתוקף. המימון על ידי לידן בע"מ הוא במישור שבין הנתבעים לבין החברה בבעלותם. מישור היחסים הפנימי בין הנתבעים לחברה שבשליטתם אינו יכול לשנות "חיצונית" את מצבה של התובעת לרעה, כאשר היא לא הסכימה לכך, לא נעשתה אליה שום פניה וזאת בניגוד להוראות ההסכם.  

• על כך שלא הוצג הסכם בין הנתבעים לחברה - לידן בע"מ, הסכם בו יוצג שאכן כל עבודת הנתבעים נרכשה או הועברה בדרך כלשהי אל החברה בע"מ
  • בסעיף 2.2 לעיל הובאו נימוקים שונים המביאים לקביעה לפיה הסכם ההתקשרות מחודש 8/2010 עמד בתוקפו ומכאן יש לחייב את הנתבעים מכוחו. בסעיף 2.3 זה תובא התייחסות לכך שבדיקת הטענה לפיה הועברה פעילות הנתבעים אל חברה בע"מ כלל לא הוכחה. ההיפך הוא הנכון – נראה שלכל היותר הקימו הנתבעים פלטפורמה עליה יועמסו חובות תוך שזכויותיהם נשמרו מכח הסכם העבר. על כך בפסקה הבאה.

• בטרם יטענו הנתבעים כי כל זכויות ההסכם מיום 8/2010 הועברו לחברה בע"מ – עליהם להוכיח כי גם במסגרת פעילותם שלהם כך היה. הוכחה כזו לא הובאה. ודוק – אירועים של העברת פעילות ושל העברת זכויות מכח הסכם הם אירועים חשבונאיים המותירים "עקבות" חשבונאיות. זאת לא נעשה בענייננו. הנתבעים אשר טענו בתוקף להסכמה בעל פה עם התובעת, לא הראו כי אכן ביטאו "הסכמה בע"פ" זו בספריהם.

יש לצפות כי העברת פעילות הנתבעים בהיקף של מאות אלפי ש"ח ואף מיליוני ש"ח לאורך השנים, לו אכן היתה, היתה מלווה בהסכם מכירה פנימי בין הנתבעים לבין החברה בע"מ או כל הסכם אחר. היעדרו של הסכם כזה מוכיח כי כלל לא היתה העברה כזו.

• אין הסכם, אין דיווח ל"מגה" אין הוכחה חשבונאית במישור אל מול "מגה"

אין להקל ראש בעובדה שהנתבעים לא ערכו כל הסכם להעברת פעילותם. כאמור - חזקה היא כי לו הועברה פעילות הנתבעים מכח הסכם 8/2010, הרי הדבר היה מלווה בדיווחים חשבונאיים מתאימים; עוד חזקה היא כי לו אכן היתה העברה כזו הרי היתה מדווחת ל"מגה" אשר ביקשה שדווקא הנתבעים הם אלה שיעסקו בשיווק מולה;  ושוב יודגש העברה כזו היתה מדווחת גם לתובעת עצמה – וזו היתה כאמור בהסכם מחוייבת ליתן הסכמתה.

• העדרו של ההסכם אך משתלב היטב יחד עם כל התנהלות הנתבעים כפי שפורטה עד כה וכפי שעוד תובא בהמשך פסק הדין. היעדרו של הסכם מוכיח כי אין אמת בטענות הנתבעים.

• תקופת ההסכם – כל עוד התובעת מספקת מוצרים עבור "מגה"
  • הנתבעים טוענים, בעיקר בסיכומיהם, כי ההסכם נותר בתוקפו רק עד ליום 28/2/2011. כך נטען. במלוא הכבוד אין מקום לטענה זו וזאת לאור האמור להלן.

• תוקפו של ההסכם מחודש 8/2010 נקבע במפורש בסעיף 15.1 לו כך: "תקופת הסכם זה הינה למשך כל התקופה בה יהיה הספק ספק של מגה מכח זכייתו במכרז לגבי המוצרים". בהמשך נקבעה אפשרות לסיום ההסכם – אפשרות הנתונה לספק בלבד כלומר רק לתובעת וזאת במקרה של הפרת ההסכם על ידי הנתבעים. להשלמת התמונה ייאמר כי מעבר לכך נקבעה גם אפשרות הדדית לביטול ההסכם וזאת בהתראה מראש של 60 יום לפחות.

כך או כך – ההסכם, ללא הודעות ביטול, עומד בתוקפו כל עוד התובעת מספקת מוצרים המועברים למגה. כך אכן היה עד ליום האחרון של ההתקשרות בין הצדדים.

• כדי להבין טענתם המופרכת של הנתבעים לפיה ההסכם עומד בתוקפו רק עד ליום 28/2/2011 יש לפנות אל תנאי קביעת מחירי המוצרים כפי שהם מופיעים בהסכם. שניים מסעיפי ההסכם מגבילים את התובעת ביחס למחירים שתגבה מהנתבעים. ואלה הסעיפים:

• סעיף 12.1 להסכם קובע כי מחיר המוצרים יהיה בהתאם למחירון שצורף להסכם או מחירון אחר מעודכן של מגה. בכך אין כל רבותא.

• סעיף אחר, אליו החליטו הנתבעים להתייחס בעיקר בסיכומיהם, מגביל את התובעת ורק אותה ביחס למחירים שתגבה עד ליום 28/2/2011. וכך קובע סעיף 11 להסכם: "הספק מתחייב למחירים שסופקו במכרז של מגה עד לתאריך 28.2.2011 ובתאום עם מגה".

העובדה שהתובעת התחייבה למחירים מסויימים עד ליום 28/2/2011, אין בה כדי לקבוע כי הסכם ההתקשרות הוא עד ליום 28/2/2011. כך בכלל וכך בעיקר כאשר נקבע מנגנון לקביעת מחירים למשך כל תקופת ההסכם. מנגנון זה מפנה למחירוני מגה כפי שיעודכנו מעת לעת.

מכאן – הגבלת הסכומים אותם רשאית לדרוש התובעת אין לה דבר וחצי דבר להגבלת משך תקופת ההסכם. לכל היותר קיימת הוראה ספציפית ביחס למחירים עד ליום 28/2/2011 וכן מנגנון לקביעת מחירים במועדים אחרים.

• סיכום עד כאן ביחס לחיוב מכח הסכם 8/2010

הסכם 8/2010 המחייב את הנתבעים באופן אישי, נותר בתוקפו. הנתבעים חבים מכח ההסכם ואין מקום לטענותיהם כאילו זה הגיע לקיצו.

1. אין לחייב את הנתבעים מכח חיוב נזיקי

• התובעת הגישה תביעתה בסדר דין מקוצר. למרות זאת כללה בין יתר טענות כתב התביעה גם טענה לעוולה נזיקית. טענה זו נטענה בעלמא, באופן קצר וסתמי וללא כל פירוט. לענין העוולות הנזיקיות כולל כתב התביעה אך ורק את המילים (סעיף ג(7) לכתב התביעה): "הנתבעים 4 – 1 חייבים בסך הנתבע מכח הפרת חובה חקוקה ו/או דיני הנזיקין".

לא פורטה מה היא החובה החקוקה אותה הפרו הנתבעים. לא פורט גם מה הם אותם "דיני נזיקין" מכוחם יש לחייב את הנתבעים. אין מקום לחייב את הנתבעים מכח טענה כללית שלא פורטה, ועל כך בפסקה הבאה.

• בכל הקשור לעוולת "הפרת חובה חקוקה" – הרי על התובעת היה לפרט מה היא אותה חובה חקוקה שהופרה וזאת כמצוות סעיף 74 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. כך לא נעשה. אין מקום לצקת להליך טענות מאוחרות בניסיון לבסס עוולת הפרת חובה חקוקה, בעוד כתב התביעה אינו מפרט, בניגוד לדין, מה היא אותה חובה אשר נטען שהופרה.

• זאת ועוד. החובה החקוקה אשר התובעת טוענת להפרתה היא בעיקרה חובת תום הלב שבדיני החוזים, כאשר התובעת מבקשת לגייס גם את סעיף 12 לפקודת הנזיקין ולראות בנתבעים כמסייעים לביצוע עוולה. גם לו כל זה היה מפורט בכתב התביעה, הרי עדיין לא היה מקום לפסוק דבר מכח העוולה הנזיקית תוך התבססות על סעיף 12 לפקודת הנזיקין ור' לענין זה דעת הרוב בע"א 313/08,‏‏ עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (מיום 1/8/2010).

1. אין לחייב את הנתבעים מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט

• התובעת עותרת לחיוב הנתבעים מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לענין זה יובהר כי התביעה כנגד הנתבעת 4 עוכבה בשל הליכי חדלות פרעון ומשכך יש לדון בטענות עשיית עושר ולא במשפט כנגד הנתבעים 1-3 בלבד.

• אין מקום לחייב את הנתבעים מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. חיוב הנתבעים מכח הסכם בו התחייבו אינו עולה בקנה אחד עם חיובם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. אין מקום לחייב בעל דין מכח הסכם ובד בבד לחייבו מכח חיוב המתעלם מקיומו של ההסכם. לענין זה ניתן להפנות אל ע"א 276/09, דן טאבא ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, (מיום 2/1/2011) שם נקבע כך - "כלל הוא, כי צד שהעביר טובת הנאה במסגרת חוזה תקף איננו יכול לטעון כלפי המקבל כי התעשר שלא כדין על חשבונו. זהו גם שורש הכלל לפיו כאשר קיים חוזה אין מקום לתביעה בגין עשיית עושר לגבי מה שנכלל בחוזה. במקרה כזה אין המקבל זוכה בטובת הנאה 'שלא על-פי זכות שבדין'".

להרחבה ראו גם דנא 10901/08, בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ וכן דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א, מהד' 3, 2015, בע"מ 137 – 138).

5. אין לחייב הנתבעים מכח התחייבויות אישיות שאינן רלוונטיות
   • התובעת מפנה להתחייבויות אישיות עליהן חתמו הנתבעים ועותרת לחייבם מכוחן. אין לקבל טענה זו.

• אמנם העובדה שהנתבעים חתמו גם בעבר על התחייבויות אישיות לפרעון תשלומים לתובעת מוכיחה כי ההסכם מכוחו התחייבו באופן אישי ומכוחו הם מחוייבים, כמתואר בסעיף 2 לעיל אכן אינו מופרך. עם זאת אין לקבל טענה לפיה הנתבעים חבים מכח התחייבויות האישיות ביחס לחוב הנדון בפסק דין זה.

ההסכם אשר נקשר בין התובעת לנתבעים ביום 18/8/2010 הוא הסכם מיוחד המבטל התחייבויות כלליות קודמות. כך בכלל וכך בוודאי לאור הוראת סעיף 21.2 להסכם הקובע במפורש כך: "הסכם זה ממצה את תנאי ההתקשרות בין הצדדים ומבטל את כל המסמכים ו/או התחייבויות ו/או המצגים ושאו ההבנות וההסכמות בכתב ובע"פ באופן מפורש או משתמע שהיו בין הצדדים ערב חתימתו ומתאריך חתימתו ואילך". אשר על כן ממילא אין לענייננו תוקף להתחייבויות העבר.   

6. אין מקום לחיוב בהליך זה בגין שטרות שמסרה הנתבעת 4
   • התובעת מפנה לשטרות שנמסרו על ידי הנתבעת 4 וטוענת לחוב של הנתבעים 1- 3 מכח שטרות אלה. עוד ייאמר כי עם הגשת התביעה הגישה התובעת שטרות בסך כולל של 498,801 ש"ח ולאחר מכן לא תוקנה התביעה אך הוגשה בקשה להגדלת היקף העיקולים וצורפו שטרות חדשות. אין לקבל טענת התובעת לענין זה. על כך בפסקה הבאה.

• גביית השטרות וההליך השיטרי התנהל, כפי שנמסר על ידי התובעת, במסגרת הליכי הוצאה לפועל בהם נקטה התובעת. הנתבעים 1 – 3 אינם צד לשטרות אלה, נתבעעים אלה אף אינם ערבים שטרית לשטרות אלה ומכאן אין לחייבם. החיוב האישי מכח ההסכם מחודש אוגוסט 2010 הוא זה המביא לחיוב הנתבעים 1 – 3. השטרות יכולים, לכל היותר, להוות ראיה מסויימת ביחס להיקף החוב – אך בוודאי אין לראות בשטרות כיוצרים חוב וכעילת תביעה עצמאית כנגד הנתבעים 1 – 3.

7. אין לחייב בגין הרמת מסך
   • התובעת עותרת לחייב את הנתבעים 1 – 3 מכח הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 4, אשר ההליכים כנגדה עוכבו. אין לקבל טענה זו. אין לקבל הטענה בשל שתי סיבות משלימות אשר יובאו בשתי הפסקאות הבאות.

• הטענה לפיה יש לחייב את הנתבעים 1 – 3 מכח הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 4 אינה דרה יחד עם טענה לפיה הנתבעים 1 – 3 חבים באופן אישי מכח הסכם ההתקשרות מחודש אוגוסט 2010.

• נתתי דעתי לכך שלתובעת טענות שטריות כנגד הנתבעת 4 וכאמור לעיל אלה אף החלו להתברר במסגרת הליך נפרד. עם זאת – הטענות השטריות נדונות בהליך השטרי ושם עליהן להיות מוכרעות. אין מקום לקבוע בענייננו קביעות שענייננן הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת 4 ובתוך כך קביעה אגבית לפיה הנתבעת 4 שההליכים כנגדה עוכבו – חבה בחוב כלשהו.

8. חמש הערות לפני סיום
   • ראשית – ביחס לטענות הנתבעים לפיהן הם שימשו כמפיץ בלבד ולא כמשווק

בתחילת ההליך טענו הנתבעים באופן נחרץ כי שימשו אך ורק כ"מפיץ" ולא כ"משווק" ומשכך אין לחייבם. טענות אלה נחלשו לאחר שמיעת הראיות אך בכל זאת יש להתייחס אליהן ולהבהיר שאין בהן כל ממש. הנתבעים שימשו כ"משווק" לכל דבר וענין והתובעת היתה בגדר "ספק" וכך למשל:

• נוסח ההסכם מחודש אוגוסט 2010 מתייחס במפורש אל הנתבעים כאל "משווק" ואל התובעת כאל "ספק";
• בפועל רכשו הנתבעים מהתובעת מוצרים במחיר מלא ומכרו המוצרים למגה. עסקה בה צד רוכש מלוא המוצרים במחיר מלא מתאימה יותר לעסקה שמהותה "שיווק" ולא מתאימה לעסקת הפצה. ודוק, לו היה מדובר במקרה בו הנתבעים מעבירים סחורה וטובין ממחסני התובעת לצדדים שלישיים ומקבלים סכום עבור ההובלה או אפילו עמלה בגין ההפצה – אזי ניתן היה להתייחס אליהם כאל מפיץ. כך לא היה בענייננו. הנתבעים רכשו מלוא המוצרים ומכרו אותם לצד ג';
• ההסכם בין הצדדים כלל התחייבויות של התובעת ביחס לטיב הסחורה המסופקת (סעיף 9 להסכם) עוד היתה התחייבות "לדאוג למלאי זמין... בהתאם להזמנות שיתקבלו מהמשווק" (סעיף 7 להסכם). התחייבויות מעין אלה מתאימות להתחייבויות כלפי משווק ולא כלפי מפיץ. ויודגש – תפקידו של מפיץ הוא להפיץ. מפיץ מוביל סחורה ממקום למקום וככל שמתעוררות מחלוקות ביחס לטיב הסחורה או להספקתה, הרי הוא אינו צד למחלוקות אלה. ההתחייבות של התובעת כלפי הנתבעים ביחס למלאי זמין ולטיב הסחורה אינה עולה בקנה אחד עם טענה מופרכת, במלוא הכבוד, לפיה הנתבעים שימשו אך ורק כמפיצים.

• שנית – ביחס לטענה אשר דומה שננטשה לפיה הנתבעים חבים רק כנגד תשלומים שהתקבלו ממגה (חיוב back to back )

הנתבעים טענו בתחילה כי אין לחייבם אלא בסכומים שהתקבלו ממגה. טענה זו של חיוב "גב אל גב" מקומה להידחות ודומה שאף הנתבעים יודעים זאת שכן נראה כי נטשו הטענה בשלביה הסופיים של התביעה.

אין כל בסיס לטענת חיוב "גב אל גב". הנתבעים רכשו סחורה מהתובעת כאשר תנאי התשלום נקבעו ללא שום קשר לתשלום ממגה. תנאי התשלום נקבעו בהתאם לחשבונית שתוציא התובעת למועד הנגזר ממועד הוצאת החשבונית בלבד.

• שלישית – בניגוד לעמדת התובעת, הרי אין בעובדה שהנתבע 2 לא מסר תצהיר כדי להביא באופן מיידי למתן פסק דין כנגדו

התובעת ביקשה ליתן פסק דין כנגד הנתבע 2 שכן זה לא הגיש תצהיר. בסופו של יום ממילא התקבלה התביעה כנגד הנתבע 2 אך למעלה מן הנדרש יודגש כי אין כל רבותא בעובדה שנתבע זה לא הגיש תצהיר. בעל דין רשאי לקעקע את טענות בעל הדין שכנגד אף ללא הגשת תצהיר מטעמו, על אחת כמה וכמה כאשר גרסתו וטענותיו הובאו לגופו של ענין במסגרת הראיות והעדויות שנשמעו בדיוני בית המשפט.

• רביעית – הסכום בו יש לחייב את הנתבעים

התביעה הוגשה על הסך של 1,340,813 ש"ח. לאחר הגשת התביעה ובזכות הסדר בין הצדדים אליו הגיעו לאחר הליכי עיקול שולמו לתובעת סכומים שונים וסכום התביעה הופחת בפועל לסך של 899,388 ש"ח. כך אף נרשם בתצהיר ובסיכומי התובעת – סעיף 35 לסיכומים. טענה נוספת לפיה יש לחייב בסכומים הנובעים משטרות שניתנו נדחתה בסעיף 6 לפסק דין זה.

הנתבעים מצידם ריכזו מאמציהם בטענות אשר נדחו כאמור לעיל לפיהן אין לחייבם בתשלום החוב. ביחס לסכום החוב – לא העלו הנתבעים כל נימוק משכנע ולמעשה נטשו לחלוטין טענות ביחס לכך.

מכאן יש לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 899,388 ש"ח.

• חמישית – ומעבר לכל – העדר האמינות של הנתבעים והתנהלותם

יש לדחות את גרסת השווא המופרכת וטענות הבדים של הנתבעים וזאת בשל הנימוקים שהובאו לעיל. נימוקים אלה התבססו על עובדות וטענות שהתבררו במהלך הדיון. אך מעבר לעובדות והטענות שהתבררו אין להתעלם מחוסר האמון בנתבעים, בדבריהם ובהתנהלותם. וכך למשל:

• הנתבעים המציאו גרסה בדבר הודעת פקס שנשלחה, מבלי שהוכיחו כי זו אכן נשלחה;

• הנתבעים לא הצליחו להסביר כיצד נחתם הסכם מסודר ומפורט אל מול התובעת בחודש אוגוסט 2010 ומיד לאחר מכן בוטל בפועל והוחלף ושונה כל מנגנון ההתקשרות, כביכול, בהודעה עלומה שלא ידוע אם נשלחה;

• הנתבעים אף נאלצו להודות שכל טענותיהם בדבר הקמת החברה נעשו על מנת להימנע מהתחייבות אישית כאשר הנתבעת 1 העידה במפורש כי ביקשה להימנע מחיוב אישי. בהקמת חברה אין כל פסול, אך בהקמת חברה על מנת להתחמק מחיוב אישי וזאת שבועות עד חודשים ספורים מחתימה על הסכם הגורם להתחייבות אישית – יש פסול. יש בכך כדי ללמד על אמינות והתנהלות הנתבעים;

• כל האמור לעיל מחויר אל מול ההתנהלות לאחר הגשת כתב התביעה. התנהלות שאינה ראויה בלשון המעטה. לענין זה ייאמר כי לאחר הגשת התביעה התקבלה ביום 23/8/15 בקשת התובעת למתן צו עיקול זמני על סכומי כסף שהיו אמורים להיות מועברים מ"מגה". לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה התובעת תקבל 57% מכל סכום שמגה תעביר לנתבעת 4 שהיא בשליטת הנתבעים. בפועל התברר כי הנתבעת 4 קיבלה לידיה מאות אלפי ש"ח לאחר צו העיקול וזאת בימים 24/8/15, ביום 30/8/15 וביום 4/9/15 – ובסך הכל הועבר סך של 691,872 ₪ כאשר הנתבעים לא מסרו עובדה זו טרם ההסדר הדיוני; החמור הוא כי גם לאחר ההסדר הדיוני הועברו סכומי כסף על ידי מגה לידי הנתבעת 4 והנתבעים שידעו זאת היטב לא העבירו כל סכום לתובעת. בסופו של יום הפסיקה העברת הכספים ממגה והתביעה נותרה בסכום האמור לעיל.

הנתבעים 1 – 3 זכו בחסות בית המשפט להסרת עיקול שהכביד על העברת כספים לנתבעת 4 וניצלו לרעה את חסות בית המשפט וההסדר אליו הגיעו.

9. סוף דבר

לאור האמור לעיל ולאור סעיף 2 ו-8.4 לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 1,2 ו-3 ביחד ולחוד בתשלום הסך של 899,388 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5/8/2015 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את את הנתבעים 1,2 ו-3 ביחד ולחוד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,  י"ח אייר תשע"ח, 03 מאי 2018, בהעדר הצדדים.