גלבוע נ' בר

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.5.23 בכביש 5.

2. לטענת התובע, יצא מהוד השרון לכיוון צומת ירקונים והשתלב בכביש 5 לכיוון תל אביב. כחמש מאות מטרים לאחר הפנייה פגע רכב הנתבעת ברכב התובע מאחור וגרם לו לנזקים.

3. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבעת, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע באיטיות בתנועה ערה מכיוון הוד השרון לכביש חמש. התובע השתלב בכביש חמש, כאשר לפתע לאחר מספר מטרים, חש בחבטה מאחור והבחין שהנתבעת פגעה ברכבו. התובע שיער כי התובעת הגיעה בנסיעה בכביש חמש ופגעה בו מאחור פגוש בפגוש. התובע טען כי המשיך ישר בנתיב ההשתלבות ולא סטה לנתיב נסיעה אחר.

6. הנתבעת טענה כי נסעה ישר בכביש חמש כאשר לפתע התובע שהשתלב מכביש 5 סטה לעבר נתיב נסיעתה. הנתבעת טענה כי גם מיקום הנזקים בציד הימני קדמי של רכבה ובצידו השמאלי אחורי של רכב התובע, מעידים כי התאונה ארעה תוך ניסיון השתלבות ולא פגיעה מאחור כפי שתיאר התובע.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, הנתבע עצמו הודה כי נסע בנתיב המשתלב לנתיב נסיעה ראשי. גם הנתבעת טענה כי כך היה הדבר. ממיקום הנזקים עולה כי הרכבים אכן התנגשו האחד בצידו של הרכב האחר ולא פגוש אל פגוש, כפי שטען התובע בדיון. לפיכך, ממיקום הנזקים עולה כי אכן הרכבים התנגשו בעת השתלבות התובע בנתיב הנסיעה הראשי. ברם, ממיקום הנזקים בצידו השמאלי אחורי של רכב התובע עולה גם כי רכב התובע עמד לסיים את ההשתלבות בעת ההתנגשות.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע עמד כבר לסיים את ההשתלבות היה על הנתבעת לשים לב לרכב התובע הנוסע בנתיב ההשתלבות, להאט מהירות נסיעתה וליתן לו לסיים את ההשתלבות בבטחה. בפרט, כאמור, כאשר התאונה ארעה בחלק הצדדי אחורי של רכב התובע, קרי התובע כבר עמד לסיים את ההשתלבות. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. על התובע שנסע בנתיב השתלבות, מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות בעת כניסתו לנתיב הנסיעה הראשי והיה עליו להבחין בתובעת הנוסעת בו ולהאט מהירות נסיעתו על מנת ליתן לה לעבור בטרם השתלב בכביש ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו מאחר ומדובר בתביעה בגין נזקי פח כתוצאה מתאונת דרכים.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,571 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 4.4.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.