פסק דין
1.התובע עבד אצל הנתבע כקב"ט בחברה ב.ס.ט (לקוח של הנתבע) וזאת בתקופה של כחודשיים וחצי, מיום 14.11.08 ועד יום 3.2.09.
בין הצדדים נחתם חוזה עבודה (נספח א' לכתב התביעה; להלן – חוזה העבודה או החוזה). על פי חוזה העבודה, היה על התובע לתת הודעה מוקדמת להתפטרות בת 60 ימים ואילו על הנתבע היה לתת הודעה מוקדמת לפיטורים, בת 30 ימים (עמוד 8 לחוזה, סעיף 3).
2.מלכתחילה התביעה שהוגשה היתה לשכר לחודשים ינואר ופברואר 2009, תמורת עבודה בשעות נוספות, חצי יום חופשה והחזר הוצאות אישיות. בתצהיר התובע כמו גם בעדותו בבית הדין, התובע לא הביא ראיות לגבי עיקר הרכיבים הנתבעים (כגון חופשה, עבודה בשעות נוספות או החזר הוצאות אישיות). בנוסף ומאחר שבסיכומי התובע, לא חזר על מרבית טענותיו והתרכז רק בטענה כי לא היה חייב לתת לנתבע הודעה מוקדמת בת 60 ימים, יש לראות בו כמי שזנח את עיקר טענותיו, למעט הטענה לגבי זכאותו לשכר לחודשים ינואר ופברואר. לפיכך הדיון בפסק הדין יתרכז בטענת התובע המפורטת בסיכומים, לפיה הוא זכאי ליתרת השכר מאחר שהנתבע לא היה רשאי לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת על פי החוזה.
3.הנתבע טען כי התובע שינה גרסתו כאשר מלכתחילה טען כי פוטר ורק בסיכומיו שינה גרסתו וטען כי התפטר. הנתבע הוסיף וטען כי מעולם לא ויתר על זכותו לקבל את תמורת ההודעה המוקדמת. עוד טען הנתבע כי היה זכאי לקזז גם 2,500 ₪ משכרו של התובע, מאחר שעל פי החוזה, אם התובע לא השלים שנת עבודה אחת, לא היה זכאי למענק התחייבות של 1,000 ש"ח לחודש (עמוד 6 לחוזה, סעיפים 3, 4 ועמוד 8 לחוזה סעיף 6).
4.בתצהיר עדות ראשית של התובע, העיד כי פוטר מעבודתו ביום 3.2.09 (סעיף 7 לתצהיר). התובע חזר על גרסה זו גם בתחילת החקירה הנגדית (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 4-18). בהמשך הדברים התובע תיאר כיצד נתן הודעת התפטרות עוד ביום 25.1.09 (שם בשורות 27 ואילך) וכיצד לפני שנתן הודעה זו, איש לא הודיע לו על פיטוריו (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 4-5). שינוי גרסאות זה פוגם במידת המהימנות שניתן ליחס לעדות התובע.
בנוסף לכך, התובע טען כי בינו ובין הנתבע היה אמון (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 7), למרות זאת ובתקופת עבודה קצרה יחסית, התובע הציג תמלולים של שלוש שיחות (נ/1 ונספחים ד' וז' לתצהיר התובע). הקלטת המעביד אינה מעידה על אמון בין הצדדים ולא ברור לשם מה נועדה.
5.מכל מקום, משאף התובע אינו מכחיש בסיכומיו כי פוטר, הרי שהלכה למעשה נותר רק לבחון את טענת הקיזוז של הנתבע.
6.טענת הקיזוז מבוססת על שני אדנים – האחד, ההוראה החוזית בדבר הודעה מוקדמת של 60 ימים (עמוד 8 לחוזה העבודה, סעיף 3); והשני – ההוראה החוזית בדבר קיזוז מענק התחייבות בגובה 1,000 ₪ לחודש אם התובע לא ישלים שנת עבודה אחת (עמוד 6 לחוזה, סעיפים 3, 4 ועמוד 8 לחוזה סעיף 6).
בנושא השני, אף התובע הסכים כי לא היה זכאי למענק ההתחייבות אם לא השלים שנת עבודה אחת (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 12-21). גם בסיכומי התובע, אין טענה כי הנתבע לא היה זכאי לקזז סכום זה משכרו של התובע. מכאן המסקנה שיש לקבל טענה זו של הנתבע.
7.לגבי תמורת ההודעה המוקדמת, התובע טען כי הנתבע ויתר בהתנהגותו על ההודעה. ראיה לכך התובע מצא בעובדה כי הנתבע הגיש כנגדו תביעה נזיקית. גם מעדות הנתבע עולה כי לא היה מעוניין כי התובע ימשיך ויעבוד אצלו בתקופת ההודעה המוקדמת. הנתבע העיד כך:
"לאור ההתפטרות שהוא פגע גם בלקוח, לא רציתי לאפשר לו להשאר."
(עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 23-24)
דברים אלה עולים גם מתמלול השיחה שבין הצדדים, אשר נערכה ביום 3.2.09 (נספח ז' לתצהיר התובע) –
יניר: …אני אגיע בבוקר למשרד וארים אליך טלפון ונראה איך מסיימים אני אעבור על החוזה שלך כמו שהבטחתי לך ונראה מה אתה מחוייב וככה נתקדם
גלי: אין בעיה לי אין את החוזה כרגע אני לא יודע מה אני חייב לך אבל אם אני חייב לך ששים ימים אין בעיה אני אשאר.
יניר: לא אתה לא חייב… אז זהו בו(א) אתה לא חייב…"
הן מתמליל השיחה והן מעדות הנתבע עולה כי הנתבע לא היה מעוניין שהתובע ימשיך ויעבוד אצלו לאחר שנתן את הודעת ההתפטרות ובמיוחד לאחר הישיבה הסוערת בנוכחות הלקוח (ב.ס.ט.) אשר נערכה ביום 3.2.09. עוד עולה מהתמליל כי התובע היה מוכן לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, אך הנתבע לא עמד על דרישה זו ולמעשה ויתר על עבודתו.
בחוק הודעה מוקדת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, נקבע בסעיף 6(ב) כדלקמן –
"מעביד רשאי להודיע לעובד שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות, כי הוא מוותר על נוכחותו של העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו."