מדינת ישראל נ' פלוני

הנאשם הורשע לאחר ניהול הליך של הוכחות בעבירות של גרימת מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ונהיגה ברשלנות וגרימת נזק לאדם ולרכב לפי סעיף 62(2) לפקודה, בצירוף תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וסעיף 68 לפקודה.

כתב האישום:

מעובדות כתב האישום והכרעת הדין עולה, כי ביום 11.6.14 בשעה 6:00 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג סיטרואן, נושא לוחית רישוי מספר: 8749178 (להלן: "הרכב").

הנאשם נהג בכביש 1 מכיוון ירושלים לכיוון תל-אביב (להלן: "הכביש") והיה ברכב יחד עם שלושה נוסעים נוספים. הנוסע יוסף יהודא אברהם וינד (להלן: "המנוח") ישב במושב שליד הנהג, הנוסעים ל' ב' וא' ב' ישבו במושב האחורי ברכב.

הנאשם והנוסעים חזרו מחתונה בירושלים שהתחילה יום קודם לכן בשעה 14:30 והסתיימה בשעה 5:00.

באותה עת נהג יגמור עאמר (להלן: "יגמור") במשאית מרצדס בנץ, לוחית רישוי מספר: 1660412 אשר הובילה גרור (להלן: "המשאית") בנתיב הימני בכביש מכיוון כללי ירושלים לכיוון תל אביב. יגמור נסע במהירות של כ-25 קמ"ש.

הנאשם נסע בנתיב השמאלי כאשר המשאית הייתה לפניו בנתיב הימני-בכביש שהיה באותה העת תקין ויבש. שדה ראייה בכיוון נסיעת הנאשם היה פתוח למרחק של 180 מטרים. הרכב והצמיגים היו תקינים.

הנאשם סטה עם רכבו לצד ימין כך שהקצה הימני של רכבו התנגש בקצה השמאלי האחורי של המשאית.

כתוצאה מההתנגשות בין הרכב למשאית, הרכב התהפך ונזרק לצד השמאלי של הכביש (להלן: "התאונה") והמנוח מת במקום.

הנוסע א' ב' נחבל בראשו ונזקק לטיפול רפואי, ולנוסע ל' ב' נגרם חתך בראש והמטומה בקדמת הראש והוא אושפז במשך יומיים בבית החולים.

בנוסף, כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק כבד והוא הורד מהכביש ונאסר לשימוש. כמו כן, נגרם למשאית נזק פח והתנפצו האורות האחוריים שבה.

ראיות ההגנה לעונש: 

אשת הנאשם הגב' ד' מ': תיארה את הנאשם כאדם של חסד, ונתינה. לדבריה, היחסים עם משפחת המנוח הם יותר מיחסי משפחה. יוצאים לחופשות יחד, כאשר אשת המנוח הייתה המטפלת של בנה בעבר. עוד ציינה, כי היא בזוגיות עם הנאשם מגיל 18 ומאז התאונה לא מדובר באותו אדם. היא גם ציינה כי התלבטה אם להמשיך לחיות עם הנאשם, שכן לאחר התאונה הנאשם הפך אדם "מת מהלך". עוד ציינה כי תתמוך בו לאורך כל הדרך וכי הוא אדם טוב שלא הזיק מעולם לאף אחד.

מכתב מאת אביו של המנוח, מר אהרון וינד- אבי המנוח הגיש בקשה לחמול על הנאשם אותו ואת משפחתו מכיר משך למעלה מ-30 שנה. הוא תיאר את הנאשם כידוע לכל בטוב ליבו ומעשי החסד שעשה גם עבור בנו המנוח וכלתו. אבי המנוח ציין כי מעולם לא ראה את הנאשם כאשם אלא להפך, האמין שמה שקרה נגזר על בנו ועל הנאשם. עוד ציין, כי לבקשתו הנאשם הגיע לנחם את המשפחה ורומם מעט את רוחם של הכול. אבי המנוח ציין כי על הנאשם עברו שנים קשות לאחר התאונה אך הוא מתאושש לאט ומעניק עזרה רבה לכלתו ולנכדיו, הן בסיוע טכני הן כעוגן רוחני עבור הילדים, והן מבחינה משפחתית. הוא הביע חשש מכך שיוטל על הנאשם עונש מאסר מאחר ותיאר כי מפחד שהדבר ייגדע את המשענת שהנאשם מהווה עבור כלתו ונכדיו, ותיאר את בקשתו כעניין של דיני נפשות.

מכתב מאת אלמנת המנוח, הגב' בלימי וינד- תיארה את החברות הקרובה בין המנוח לנאשם ובינה לבין אשת הנאשם. ציינה, כי לא עבר יום ללא שיחות טלפון וביקורים הדדים, כי נעזרו אחד בשני באופן יום יומי וכי ילדיהם חברים האחד של השני. עוד תיארה כיצד נסעו לחופשות משותפות, שבתות וכדומה. אלמנת המנוח ציינה כי המשפחות חיו את חייהם באותן השנים על מי מנוחות ובאושר רב וכי היא מתגעגעת לימים אלו, שחלק בלתי נפרד מהם שזור בקשר עם משפחת המנוח. כמו כן, תיארה כיצד הנאשם הסיע את המנוח כמעט יום יום לעבודה ובחזרה ממנה ולמקומות נוספים וכינתה אותו כ"רגליים" של משפחתה. אלמנת המנוח תיארה כי מאז מות בעלה היא ומשפחת מ' היו בניתוק מוחלט עד שהשתקמה מערכת היחסים בין השאר בזכות הקשר בינה לבין משפחת מ'. כן ציינה, כי הנאשם ואשתו עושים הכול -ומשתדלים לעשות הכי טוב עבורה ועבור בני משפחתה אף מעבר למה שהיה לפני התאונה, כגון להסיע את ילדיה כל עת לכל מקום נדרש, וכי הנאשם מעניק לילדיה זמן איכות, והם מגיעים למשפחת מ' כל מוצאי שבת לשמוע הבדלה ותיארה כי הנאשם מהווה מעין דמות אב עבור ילדיה. אשת המנוח סיפרה כיצד לפני האסון שתי המשפחות חיו בקרבה וחברות גדולה אך לאחר התאונה הפכו שתי המשפחות למשפחה אחת ותיארה כי הדבר מהווה עבורה עוגן חיוני לחיים. לבסוף ביקשה לא להטיל על הנאשם עונש מאסר מאחר ודבר מעין זה יהווה עבורה עונש נוסף קשה וחמור, והדבר עלול לרסק אותה ואת משפחתה.

מכתב מאת מנהל אגף חוסן עוז אביזוב- מאשר כי הנאשם פעיל בארגון זק"א ומתאר כי פעל בעת מלחמת חרבות ברזל בשטח וכי בעקבות כך מקבל כיום תמיכה על ידי אגף חוסן בזק"א.

מכתב מאת חיים אוטמזגין, מפקד יחידות מיוחדות בזק"א- מתאר את הנאשם כבעל כישורים ויכולות יוצאי דופן, דמות ודוגמא אישית של מצוינות, קבלת אחריות, והצלת חיים. מציין כי השתלבותו של הנאשם ביחידות מיוחדות בשנת 2011 חייבה את הנאשם להשתתף בהכשרות ארוכות ומקצועיות, וכי עשה זאת בנחישות וברצון ללא קבלת תמורה. מתאר כי עוצמותיו ומסירותו באו לידי ביטוי באירועי ה-7 לאוקטובר שם השתתף כראש צוות במשך 3 שבועות, במשימת איתור ואיסוף חללים. מתאר אותו כנכס אנושי רב תועלת לציבור בישראל בתקופת המלחמה ובכלל.

מכתב מאת נורית טורטן, עו"ס פסיכותרפיסטית, מנהלת סניף ירושלים "עמך"- מציינת כי הנאשם הופנה לקבלת טיפול במסגרת עמך לאחר השתתפותו בפעילות זק"א במלחמה שהפגישו אותו עם חוויות חריגות וקשות. מקבל מענה במסגרת נוהל חרדה של הביטוח הלאומי והקואליציה לטראומה.

מסמך רפואי נ/6- מאת ד"ר פולק אייל- מתאר כי ב 10.10.23 הנאשם נקרא לדירה כחלק מאירועי העוטף מיום 7.10.23 ובעת שנכנס לבית שנסרק והוכרז כנקי- נמצאה דלת ממד שלא נסרקה, הנאשם פתח את הדלת ונחשף לעשן ופיח ובחדר נמצא אב המשפחה ללא רוח חיים במצב קשה ביותר. האירוע השפיע על הנאשם ועד היום הוא מטופל בעקבות זאת.

מסמך רפואי מד"ר אזולאי ג'יל- מתאר כי מצד אחד הנאשם נרדם ומצד שני ישן שינה לא רצופה ומתעורר. מדבר מתוך שינה וחולם חלומות חוזרים על האירועים הקשים שהתרחשו בקיבוץ בארי.

ראיות המאשימה לעונש – רישום תעבורתי מעודכן ליום 21.1.24.

תמצית טיעוני הצדדים:

המאשימה הפנתה בטיעוניה לעונש, לנסיבות האירוע כמתואר בכתב האישום. המאשימה ציינה כי מתחם העונש המקובל בפסיקה על עבירות מסוג זה נע בין 10 ל-18 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית, וביקשה לקבוע במקרה זה את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של המתחם אך לא בתחתית המתחם. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם שנת מאסר, מאסר מותנה, 9 שנות פסילה, פסילה מותנית ופיצויים לכל אחד מהנפגעים. לטענתה, על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט התאונה נגרמה באשמת הנאשם שהיה עייף בצורה משמעותית, והתנהגותו הוגדרה רשלנית בינונית ומעלה, במיוחד מאחר והסיע נוסעים נוספים ברכב, והוא שהיה צריך להיות אחראי לשלומם וביטחונם. המאשימה הפנתה לרישום התעבורתי של הנאשם והדגישה כי גם לאחר התאונה נשוא הדיון, הוגש כתב אישום נוסף כנגד הנאשם בשנת 2023 שם הורשע באי- עצירת רכב בשעת תאונה, אי הודעה על תאונה, אי עצירה במעבר חציה, חבלה של ממש ופגיעה בהולכי רגל (להלן: "העבירה השנייה"). לדבריה, הנאשם לא הפנים את חומרת האירוע בגינו הורשע, המשיך בנהיגה בקלות דעת וגרם לנזק במקרה נוסף. המאשימה גם הפנתה וציטטה מתסקיר המבחן ממנו עולה כי הנאשם לא קיבל אחריות על התאונה, בעוד שנטל אחריות על עבירה השנייה משנת 2023 בה נהג בקלות ראש.

ב"כ הנאשם הדגישה תחילה את החברות הקרובה שהייתה לנאשם עם המנוח והגישה מכתבים מאבי המנוח ואלמנתו אשר מדגישים זאת, ומדברים על הנזק שייגרם לאלמנה וילדיה ככל והנאשם יישלח למאסר (ראו: נ/1, נ/2). עוד צוין, כי ההליך החל להתנהל למעלה מ-3 שנים אחרי התאונה, ולאור דחיות בתיק המצב הוא שמתן העונש על ביצוע העבירה ניתן למעלה מ-10 שנים מיום ביצועה. לדבריה, התמשכות ההליכים גרמה לנאשם חרדות, מתח וסבל. עוד תיארה, כי מאז התאונה חיי הנאשם השתנו ללא היכר. כיום אב ל-5 ילדים. 2 ילדים שנמצאים על הרצף האוטיסטי כאשר הוא מטפל בהם, והוא המפרנס העיקרי במשפחה. הוסף, כי הנאשם מתנדב בזק"א, והשתתף בפינוי ביישובי העוטף לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, ולאור הזוועות שחווה נמצא כיום הנאשם בהליך טיפולי (ר' נ/3, נ/4), נ/5), נ/6). ב"כ הנאשם תיארה את הנאשם כאדם שתורם לחברה ככל יכולתו, גם אם ההתנדבות פוגעת בבריאותו הנפשית.

עוד הפנתה לפסיקה לפיה, תיקון 113 מאפשר לסטות ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום, וביקשה ליתן משקל לשיקום שעבר הנאשם, הגם שהיה לו מאוד קשה בכך, נוכח אמונתו החרדית, ובהיות קבוצת השיקום בה נטל חלק מעורבת. בהתייחס לעבירה השנייה בה הורשע, ציינה כי גם תיק זה נדחה למשך פרק זמן ארוך. בעניין הענישה, הפנתה לפסקי דין בהם נקבע רף תחתון החל מ- 6 חודשים, ובנסיבות בהן המאשימה מבקשת לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, ביקשה להטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. לדבריה, אף בהתאם להכרעת הדין, המדובר ברשלנות רגעית, ולא באדם מפר חוק דרך קבע, ולכן יש לקבוע את הרשלנות כנמוכה בהתאם לפסקי דין אליהם הפנתה. באשר לפסילת רישיון הנהיגה ציינה כי הנאשם נפסל מנהלית למשך 90 ימים, וביקשה לקבוע את משך תקופת הפסילה בין 5 שנים ל-6 שנים. באשר לפיצוי, תיארה כי המשפחה פוצתה על ידי חברת הביטוח מאחר והרכב היה מבוטח, וביקשה שלא להטיל על הנאשם פיצוי, ולחילופין קנס סמלי בלבד.

21. הנאשם תיאר כי עבר סבל רב במשך כמעט 11 שנים מיום התאונה. הנאשם תיאר כי הוא והמנוח היו קרובים ומחוברים מאוד, גרים אחד ליד השני כאשר ביניהם מרפסת מחוברת. עוד תיאר כי עבדו אחד ליד השני והוא זה אשר היה לוקח את המנוח לעבודה ומחזיר אותו ממנה. הנאשם ציין, כי מאז התאונה הוא מצוי בסבל שאינו נגמר. הוא נפגש בקהילה עם משפחת המנוח, ויושב ליד בנו בבית הכנסת בשבת. עוד ציין כיצד הוא תורם רבות למדינה ומתנדב במשטרה, בזק"א ובידידים. תיאר כיצד התנדב ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי, בשדרות ובמחנה "שורה", כיצד אסף גופות, ניקה בתים ומיגוניות, וציין כי בחודש הראשון למלחמה כמעט ולא היה נמצא בביתו. הנאשם הוסיף, כי הוא מוכר כסובל מפוסט טראומה ומטופל פעמיים בשבוע בשל כך (דרך ארגון עמך, ובאמצעות פסיכיאטר פרטי) וכי בעקבות ה-7 לאוקטובר התפרצה הפרעת השינה ממנה סבל מאז התאונה.

     

    דיון:

22. הערכים המוגנים בעניינו הם הגנה על קדושת החיים, שלמות הגוף והנפש.

23. בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון, מהם העקרונות לפיהם יש לגזור את דינו של מי שהורשע בגרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים: "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

     

24. ביחס לכלל הראשון, הנאשם סטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני ופגע במשאית באותו נתיב. יוסף יהודא אברהם וינד ז"ל איבד את חייו כתוצאה מהתאונה, והנוסעים ל' ב' וא' ב' נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי.

     

25. ביחס לכלל השני, כפי שצוין לעיל, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות באמצעות שימוש בכלי רכב, שיקול הנסיבות האישיות מתגמד. ואולם, אין זו אומר שאין לתת לכלל זה משקל, ואף משקל של ממש, במיוחד במקרים חריגים. הנאשם, בן 39, נשוי ואב לחמישה ילדים, ששניים מתוכם מאובחנים על הרצף האוטיסטי ומשולבים בחינוך המיוחד. כעולה מתסקיר שירות המבחן ניכר כי הנאשם הינו אדם של עשייה, פעיל למען הקהילה במישורים שונים, וניחן בכישורים וברצון מתמיד ללימוד ולהתפתחות ברמה האישית והמשפחתית. שירות המבחן התרשם כי על אף שהנאשם מתמודד עם בעיות קשב וריכוז, גידול ילדים עם צרכים מיוחדים הדורשים התייחסות מיוחדת, התנדבות בארגון זק"א, הכרוך במראות ובתכנים קשים ומורכבים, וטיפולים שעבר ועודנו עובר, הנאשם אדם חיובי, בעל כוחות, המנתב את ההתמודדויות בחייו למקומות של התפתחות, למידה ועשייה. להתרשמות שירות המבחן כעולה מתסקיר משלים שהוגש ביום 22.9.24 הנאשם מהווה דמות חזקה ומשמעותית במקומות בהם נמצא ומשקיע מזמנו, בין היתר מתוך רצונו ליצוק תוכן ומשמעות לחייו, ולתרום לחברה הישראלית. כמו כן, כעולה מדברי אשת המנוח, הנאשם אף מהווה דמות חזקה ומשמעותית עבור משפחתה ועבור ילדיה.

     

26. מעיון בגיליון רישומו הפלילי והתעבורתי עולה, כי הנאשם הוסמך לנהיגה בשנת 2011 וכי לחובתו חמש הרשעות בתחום התעבורה, חלקן טרם התרחשות התאונה נושא הדיון, וחלקן אחרי. הנאשם הורשע בתאונה נוספת משנת 2020, בסעיפים של חבלה ממש, נהיגה בקלות ראש, סיכון הולך רגל במעבר חציה, אי הודעה מיד על התאונה, אי עצירת רכב במקום התאונה, ואי מסירת פרטים בתאונה. בעבירה זו נגזרו עליו מאסר על תנאי לשלושה חודשים למשך שלוש שנים, קנס, פסילת רישיון לתשעה חודשים ופסילת רישיון על תנאי לארבעה חודשים לתקופה של שלוש שנים. כעולה מדברי הנאשם בפני שירות המבחן, הוא לקח אחריות מלאה על האירוע, יצא מיד לטפל בנפגע, הזמין אמבולנס ונשאר במקום התאונה עד שפינו את הנפגע לבית החולים. ואולם, הוא לא דיווח על כך מיד לאחר התאונה. לדבריו, מקרה זה זעזע אותו ומאז לקח את עצמו בידיים, הבין שצריך לנהוג בזהירות, ובתשומת לב, ונוסף על כך, כהמשך לאבחון בעיות קשב וריכוז שעבר הוא נוטל ריטלין שמסייע לו בריכוז, בין היתר בנהיגה. בנסיבות העניין, אף לנתונים אלו יש לתת משקל.

     

27. ביחס לכלל השלישי, דרגת הרשלנות, בהכרעת הדין (פסקאות 230-237) קבעתי כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום ובכלל זה את הרשלנות באופן נסיעתו של הנאשם. כאמור, שוכנעתי כי רשלנותו של הנאשם היא שהביאה לקרות התאונה. התרחשות התאונה הייתה באופן שהנאשם גלש עם רכבו לנתיב הימני, והתנגש במשפך המשאית. באופן זה נגרם מות המנוח, ופציעתם של נוסעי הרכב. הנאשם לא ישן בלילה שקדם לתאונה כפי שהיה רגיל לישון 7.5 שעות בלילה, אלא, כשלוש שעות בלבד, ואף ייתכן שפחות מכך. הנאשם נהג ברכב לאחר שהשתתף בחתונה ארוכת שעות, כאשר לאחר מכן נסע לתפילה בכותל, ורק אז החל בנסיעה חזרה לביתו. כמו כן, קיימת אפשרות סבירה, אף מבחינת הנאשם עצמו, כפי שציינתי בהכרעת הדין, כי הוא נרדם במהלך הנסיעה, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. את רמת הרשלנות במקרה זה יש לקבוע כבינונית.

     

28. מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

     

29. סעיף 64 לפקודת התעבורה, שעניינו, גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב, קובע כי תקופת המאסר תהיה בין 6 חודשים ל-3 שנים, אלא אם מצא בית המשפט, על פי הנסיבות, כי אין מקום לעונש של מאסר.

     

30. סעיף 40 לפקודת התעבורה, קובע עונש של פסילה שלא תפחת מ-3 שנים.

     

     

31. בית המשפט עמד על הקושי בענישה במקרים של גרמת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים ברע"פ 2996/13 נייאזוב נ' מדינת ישראל (13.8.24); "...הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי משפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של משפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו איפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 162, 163 "...שאנו דנים בעבירה שאינה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה כידוע לכולנו, באופן התנהגותו של האדם הנוהג ברכב".

     

32. הפסיקה הנוהגת בעבירת גרם מוות ברשלנות כתוצאה מתאונות דרכים היא מאסר לריצוי בפועל. ראו: ע"פ 1920/14 מדינת ישראל נ' אבירם (‏26/04/15).

     

33. על פי הפסיקה המנחה, חריגה מן הכלל, תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהן מדובר ברמת רשלנות נמוכה וכאשר מתקיימות נסיבות אישיות יוצאות דופן, המצדיקות, שלא לשלוח את הנאשם האינדיבידואלי למאסר מאחורי סורג ובריח. ראו: רע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (19/01/06).

     

34. אתיייחס אפוא גם למקצת פסקי הדין שהגישו הצדדים:

     

35. בע"פ 323-07-18 מדינת ישראל נ' גיברשטיין, בית המשפט לתעבורה הטיל על הנאשם 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל, והיתר מאסר על תנאי למשך 3 שנים. מקרה זה שונה מעניינו מאחר והנאשם נהג ללא רישיון נהיגה תקף ובמהירות מופרזת.

36. ברע"פ 6716/17 רונן מירז נ' מדינת ישראל מדובר בערכאת ערעור בגלגול שלישי כאשר בית המשפט קבע כי טענות כנגד חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, כאשר עונשו של המבקש עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה. במקרה זה שירות המבחן המליץ על ענישה משמעותית וקונקרטית של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לצד הטלת צו מבחן, אלא שבית המשפט הטיל על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל.

37. בעפ"ת 52063-02-16 מדינת ישראל נ' מיכאל פקטרוביץ הוטלו על המערער 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי בן 15 חודשים למשך 3 שנים, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של עשר שנים, ופיצוי בסך 40,000 ₪ למשפחת המנוח. בדומה לעניינו, בית המשפט עמד על הקושי בגזירת דינם של מי שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים, ולאחר איזון בין השיקולים השונים, בשים לב לאופיו הייחודי של המשיב ופועלו, גזר עליו מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

38. בעפ"ת 62250-07-17 גולדברג נ' מדינת ישראל בית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות רגעית, וכי בדומה לעניינו, המקרה הנידון הינו אחד המקרים בהם יש לתת לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל משמעותי, והפחית את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער ל-6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

39. בעפ"ת 31207-08-12 טואפרה היתם נ' מדינת ישראל בית המשפט התייחס לעובדה שגזר הדין ניתן כשמונה שנים לאחר התאונה. בית המשפט הדגיש- כי שיהוי בהטלת העונש מהווה שיקול לא מבוטל להקלה בעונש. בעניינו, כתב האישום הוגש כ-3.5 שנים לאחר קרות האירוע, כאשר גזר הדין ניתן כ-8 שנים מעת שהוגש ההליך המשפטי.

     

40. בעניינו, התאונה גרמה למרבה הצער למותו של המנוח, ופציעתם של נוספים. עם זאת ומבלי להקל בתוצאה הטרגית והשלכותיה, בהתחשב במכלול הנסיבות, ובנסיבות חייו של הנאשם, מצאתי כי מקרה זה הוא אחד המקרים החריגים בהם ראוי לתת לנסיבות האישיות של הפרט משקל משמעותי.

41. על אף שהנאשם ניהל הליך של שמיעת ראיות, והתקשה לקבל אחריות להתרחשות התאונה, הנאשם חש אשמה כבדה על כך שהתאונה אירעה בעת שהיה אחראי על הרכב. כמו כן, הנאשם הביע צער עמוק על התוצאה הטרגית של התאונה, על המנוח, אשתו, ילדיו, ובני משפחתו. בהקשר זה אפנה להתרשמות שרות המבחן, לכך שהגם שהנאשם אינו מקבל אחריות לקרות התאונה, הקושי נובע מתוך קושי לראות עצמו כאדם פוגעני, וכמנגנון השומר עליו מפני התפרקות נפשית, ולא מתוך כפירה.

42. המנוח היה חברו הקרוב של הנאשם, ואף יתר הנוסעים ברכב שנפצעו. אשת המנוח תיארה בבקשת החמלה שהגישה, כי הנאשם משמש "רגליים" עבור משפחתה. לדבריה, הנאשם עושה עבורה ועבור בני משפחתה הכול: הסעת ילדיה, הענקת זמן איכות לילדיה, הבדלה במוצאי שבת, עד כדי שהנאשם משמש כמעין דמות אב עבור ילדיה. אשת הנאשם אף ציינה כי לפני האירוע שתי המשפחות חיו בקרבה גדולה אך לאחר התאונה, הם הפכו למשפחה אחת, והדבר מהווה עבורה "עוגן חיוני לחיים". גם אביו של המנוח הגיש בקשת חמלה, תוך שציין כי לאחר התאונה הנאשם חווה שנים קשות, וכיום הוא חוזר לעצמו ומעניק לאשת המנוח וילדיה עזרה הן בפן הטכני, והן כ"עוגן רוחני" עבור הילדים מבחינה משפחתית. אביו של המנוח ביקש לקבל את בקשתו שלא יוטל על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, וציין כי מבחינתו הדבר מהווה עניין של דיני נפשות.

43. מעבר לכך, אין להתעלם מנסיבות חייו המורכבות של הנאשם. כאמור, לנאשם שני ילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי הדורשים התייחסות מיוחדת. הנאשם מתנדב בארגון זק"א מזה כ-15 שנים, השתתף ופיקד על משימות זק"א ביישובי העוטף באירועי ה-7 לאוקטובר, כאשר לקח חלק פעיל במשימת איתור ואיסוף חללים, ואף הופנה בשל כך לטיפולים במסגרת "עמך" לנפגעי טראומה מאירועי ה-7.10. להתרשמותי מהנאשם בפניי, קשיים אלו עמם התמודד, תחילה נוכח מות המנוח, ובהמשך לאחר אירועי ה-7.10.2023 ניכרים היו לכל אורך ההליך המשפטי.

44. לקחתי במסגרת שיקוליי גם את מכתבו של מפקד היחידות המיוחדות של ארגון זק"א מזה כ-27 שנים המתאר את התנדבותו וכישוריו יוצאי הדופן של הנאשם, כאדם שנחוש להכשיר את עצמו ולהוביל עשיה למען העם והקהילה בהתנדבות מלאה.

45. מכתב זה אף מתיישב עם הערכת שירות המבחן לפיה, הנאשם הינו אדם חיובי ופרודוקטיבי, נעדר רישום פלילי ובעל מערכת ערכים נורמטיבית, איש משפחה העוסק בעשייה חברתית משמעותית. מן האמור עולה כי העבירות בהן הורשע מנוגדות לחלוטין לאורחות חייו.

46. מעבר לטיפולים שעבר הנאשם הן בקבוצה טיפולית, והן בטיפול פסיכולוגי, וכן, טיפוליים תרופתיים, הנאשם שולב בטיפול קבוצתי בקבוצת "גרם מוות ברשלנות" הנערכת בשירות המבחן. הנאשם הגיע לכלל המפגשים, על אף הקשיים אותם ביטא, כמפורט בתסקיר.

47. טעם נוסף ומהותי המצדיק סטייה מהכלל במקרה זה הינו התמשכות ההליכים. מאז התאונה עברו עשר שנים. בזמן זה הנאשם עבר דרך והתפתחות, הן במישור העשייה המקצועית וההתנדבותית, והן במישור הנפשי בכך שהשתלב בטיפולים מסוגים שונים. שירות המבחן התרשם מרתיעה ועייפות מצד הנאשם באשר להתארכות ההליך המשפטי, בין היתר לאור המחירים הנפשיים והמשפחתיים שנגרמו לנאשם בעקבות התאונה. יפים לעניינו הדברים שנאמרו במסגרת עפ"ת 31207-08-21 טואפרה היתם נ' מדינת ישראל, נקבע:

     

    "יש בהטלת עונש כיום על עבירה שבוצעה לפני כמעט עשור, כדי להוות שיקול לא מבוטל להקלה בעונש, וזאת מן הטעם שהמערער נענש באורח משמעותי רק מעצם העובדה שחרב הדין התהפכה מעל ראשו לתקופה כה ארוכה".

     

48. על אף האמור לעיל, אין להתעלם מהעובדה שבמישור התעבורתי הנאשם לא הקפיד על הוראות החוק, וקיימת חזרתיות מסוימת בעבירות של בנהיגה בקלות ראש, כפי שפורט לעיל, וכעולה מהרישום התעבורתי. הגם שלקחתי בחשבון את דברי הנאשם כפי שתוארו בפני שירות המבחן כי אירוע נוסף זה זעזע אותו, ומאז הבין שצריך לנהוג יותר בזהירות ובתשומת לב, ער אני להרשעותיו אלו, אך בנסיבות העניין השיקולים המצדיקים במקרה זה להקלה עם הנאשם, משמעותיים יותר, ולכך יינתן ביטוי במסגרת רכיב הפסילה שתיגזר.

49. לאור העובדה כי הנאשם מתקשה להכיר באחריותו למעשיו, שירות המבחן העריך כי אין במעורבות שירותיו כדי לתרום, אך ממליץ לבדוק את התאמתו של הנאשם לריצוי עונש של מאסר בעבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן לשנה, פסילת רישיון ופיצויים למשפחת המנוח.

50. בסיכומו של דבר, ותוך שהבאתי במסגרת שיקולי את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, מצאתי לאמץ את עמדת ההגנה המגובה בהמלצת שירות המבחן באשר לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית, כפי שיפורט להלן:

     

    • פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7 שנים, בניכוי פסילה מנהלית למשך 90 יום..

      הנאשם יפקיד במזכירות בית המשפט את רישיונו או יחתום במזכירות על תצהיר כי הרישיון אבד ואין בידו כל עותק הימנו וזאת, לא יאוחר מיום 1.7.2025.

    • פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

    • פיצוי למשפחת המנוח בסך 12,000 ₪ אשר ישולם ב-4 תשלומים חודשיים החל מיום 7.9.2025.

    • אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 9 חודשים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. הממונה יעדכן במועד חדש לתחילת עבודות בתוך 60 יום.

       

      תשומת לב הנאשם שעליו לבצע כל העבודות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות עפ"י הנחיות שתינתנה לו מעת לעת ע"י הממונה במקום. כל הפרה של עבודות שירות תגרום להפסקה מידית של עבודות השירות ולריצוי עונש מאסר בפועל.

    • אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור על אחת העבירות בהן הורשע או עבירה לפי הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף.

       

      זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

      המזכירות תמציא העתק גזר הדין לשרות המבחן והממונה על עבודות שירות.

       

      ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ה, 31 מרץ 2025, במעמד הנוכחים