יהודה רייזנר נ' מירב- חברה לפיתוח תוכנות פיננסיות בע"מ

רקע

1. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 26.11.2013 ועד ליום 2.3.2017 במקום עסקה של הנתבעת בירושלים. בתקופת עבודתו התגורר התובע בירושלים.

2. העסקתו של התובע הסתיימה בעקבות התפטרותו.

3. תביעת התובע הוגשה בשל אי תשלום פיצויי פיטורים, אשר לטענתו מגיעים לו מאת הנתבעת, שכן לטענתו התפטר לרגל נישואיו והעתיק את מקום מגוריו למקום מגוריה של אשתו במרכז הארץ.

   טענות הצדדים

4. לטענת התובע, הוא ואשתו המיועדת התארסו ביום 17.1.17 ומכתב ההתפטרות נמסר לנתבעת ביום 31.1.17. ביום 19.3.17 עבר לגור עם אשתו המיועדת במקום מגוריה בגבעת שמואל ולאחר כשבועיים עברו לגור בראש העין, שבה הם גרים עד היום. התובע ואשתו התחתנו ביום 22.5.17. בנסיבות אלה טוען התובע כי התקיימו התנאים המזכים אותו בקבלת פיצויי פיטורים לפי סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) ותקנה 12(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964 (להלן – תקנות פיצויי פיטורים). עוד טוען התובע, כי הנתבע לא הפריש את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (להלן – צו ההרחבה), שכן ההפרשה בגין רכיב זה החלה רק בחודש ינואר 2015, במקום בחודש מאי 2014, בתום שישה חודשי עבודה.

5. הנתבעת שינתה את גרסתה בתיק. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע לא פוטר ומשכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לאחר קיומו של דיון מוקדם בתיק, אשר במסגרתו נתנו הצדדים הסכמתם למתן פסק דין לפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה מן ההסכמה וטענה, בין היתר כי התובע הכיר את בת זוגו רק לאחר שהתפטר ועבר לגור במרכז הארץ ותוך זמן קצר (של חודשיים ימים) התחתן עימה. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת שלא התקיימו בתובע הנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. עוד טענה הנתבעת כי לאור העובדה שהתובע התפטר, הוא אף אינו זכאי לקבלת הכספים שהופרשו עבורו ברכיב הפיצויים בהתאם לצו ההרחבה, וכי אלה צריכים להיות מוחזרים אליה.

   במסגרת סיכומיה הציגה הנתבעת גרסה חדשה. גרסה זו כללה טענות, אשר מוטב שלא היו מועלות כלל ואשר, על מנת למנוע פגיעה שלא לצורך ברגשות התובע ואשתו, תובאנה אך במרומז להלן. בהתאם לגרסה זו, התובע הכיר את אשתו מספר חודשים לפני שהודיע על התפטרותו (בשונה מן הטענה הקודמת לפיה התובע הכיר אותה אחרי שהתפטר), וכך לאחר מספר חודשים מועט – בלחצה של אשתו המיועדת – נאלץ להתפטר מעבודתו כחודשיים לפני החתונה. בנסיבות אלה שבה הנתבעת על טענתה לפיה משהתובע התפטר מרצונו, לא זו בלבד שלא מגיעים לו פיצויי פיטורים, אלא שאף הכספים שהופקדו לזכותו בקופת הפיצויים, צריכים להיות מוחזרים לנתבעת, שאחרת כדברי הנתבעת "אם כל עובד יכול להתפטר ולקבל פיצויים, מתי שרק מתחשק לו, ומה יהיה על המעסיק?".

   התובע הגיש תגובתו לסיכומי הנתבעת, על אף שלא ניתנה לכך רשות בית הדין מלכתחילה. אולם, בנסיבות העניין הוחלט לקבלה לתיק. במסגרת תגובתו טען התובע הן נגד שינוי החזית שנעשה בסיכומי הנתבעת, והן נגד הטענות הפוגעות בו ובאשתו, שהועלו בהם.

    

    

   דיון והכרעה

6. במסגרת ישיבת ההוכחות העידו התובע ואשתו. מטעם הנתבעת העיד המנכ"ל, מר אבינועם בן חיים (להלן – מר בן חיים), אשר טען מטעם הנתבעת לאורך כל ההליך.

7. עדותו של התובע ואשתו הייתה עקבית ואמינה. בהתאם לעדותם, אשר נתמכה בחלקה בעדויות בכתב (דוגמת התכתבויות ווטסאפ ופייסבוק) ולא נסתרה על ידי הנתבעת, הם הכירו בחודש נובמבר 2015 והתארסו בחודש ינואר 2017. עוד מצאתי לנכון לקבל את טענת התובע לפיה לקראת נישואין הצפויים בחודש מאי 2017, החליט יחד עם ואשתו המיועדת כי יתפטר מעבודתו ויעבור לגור עימה בגבעת שמואל ולאחר מכן ימשיכו לגור באיזור המרכז. ביום 31.1.17 מסר התובע את מכתב התפטרותו לנתבעת. בהתאם למכתב, ההתפטרות נועדה להיכנס לתוקף ביום 2.3.17. במכתב ההתפטרות לא נכתב כי התובע צפוי להתחתן, אלא רק כי הוא "נאלץ לעזוב את החברה עקב מעבר מגורים למרכז הארץ", אולם אמינה עלי עדות התובע כי הוא סיפר במקום עבודתו שהסיבה להתפטרותו ולמעבר הדירה למרכז הארץ היא נישואיו והוא אף הזמין עובדים של הנתבעת לחתונתו. לאחר התפטרותו עבר התובע לגור עם אשתו המיועדת למשך כשבועיים בדירה ששכרה בגבעת שמואל ולאחר מכן עברו לגור בראש העין, שבה הם גרים עד היום. התובע הזמין עובדים של הנתבעת לחתונה וחלקם אף נכחו בה. ראוי לציין כי מהתכתבויות הווטסאפ שצורפו ע"י התובע להליך, עולה שעל אף טענתו של מר בן חיים לפיה לא קיבל הזמנה לחתונה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 19 ו- 20), הוא הוזמן לחתונה, אך לא הגיע אליה, שכן ביום 23.5.17 כתב לתובע, בין היתר – "יהודה שלום! קודם כל מזל טוב ליום נשואיך ומאחל לך ולרעיתך חיים משותפים באושר ונחת. תסלח שלי דלא (כך במקור, ע.ר.) הגעתי אבל רציתי לשלוח מברק ברכה וזה לא הסתייע לי. אז זוגיות מאושרת!".

8. מאידך, עדותו של מר בן חיים לא הותירה רושם מהימן. בעדותו ובשאלות ששאל במסגרת החקירה הנגדית שניהל, לא היה כדי לקעקע באופן כלשהו את אמינות גרסתו של התובע ואשתו, או כדי לסייע בביסוס טענת הנתבעת לפיה התובע לא התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, וכי הוא אף אינו זכאי להפרשות ברכיב הפיצויים שהופרשו עבורו לקרן הפנסיה.

9. בכל הנוגע למרחק בין ירושלים לגבעת שמואל, אשר נדרש לצורך הקמת הזכאות בהתאם לתקנה 12(א) לתקנות פיצויי פיטורים - משהנתבעת לא טענה כי התנאי לא התקיים ובהתאם לידיעה השיפוטית של בית הדין, מדובר במרחק העולה על 40 ק"מ, כנדרש בתקנה.

10. לאור האמור, אני קובע שהתובע התפטר לרגל נישואיו ומשכך, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, זכאי לפיצויי פיטורים מלאים.

11. מן המסמכים שהוגשו לתיק, ושלא קיימת מחלוקת לגביהם, עולה כי בגין התקופה שלפני חודש ינואר 2015 לא בוצעו הפרשות כלשהן לרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה שנפתחה על שם התובע בחברת מנורה מבטחים. לטענת הנתבעת, בגין החודשים מאי-דצמבר 2014 הפרישה כספים לקרן המרכזית לפיצויים, אך היא לא הגישה כל אסמכתא כי הכספים הופקדו על שם התובע וכי הוא זכאי למשוך אותם ומשכך אני דוחה טענה זו. בנוסף, על אף פניותיו של התובע במהלך החודשים שלאחר ההתפטרות, שחלקן הוצג בפני בית הדין, עד היום לא נמסר לו מכתב לשחרור כספי הפיצויים, שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה.

    שחרור הפיצויים שנצברו לתובע בקרן הפנסיה

12. בתי הדין לעבודה כבר פסקו בעבר כי חובת המעסיק היא לצייד את העובד במכתב לשחרור כספי פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותו, לרבות הכספים שנצברו בקופות גמל (לעניין זה ראו ע"ע (ארצי) 1090/02 מלון אייל ונורית בע"מ ואח' נ' ניסים שריקי (מיום 11.2.04) ו- סע"ש [ת"א) 19397-03-15 גלעד גומעא נוח נ' אופיס 3000 בע"מ (מיום 6.8.18) (להלן – עניין אופיס 3000)].

     

13. סעיף 20 לחוק הגנת השכר קובע כי –

    "20.(א)בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצוי פיטורים מכוחו – המאוחר שבין המועדים האלה:

    (1)יום הפסקת יחסי עבודה;

    (2)המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על-פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד;....

    (ב)יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם...

    ......

    (ה)מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעסיק, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעסיק הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם...."

14. נוכח האמור לעיל, ולאור האמור, בין היתר בסעיף 8 לצו ההרחבה וסעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, חלה על הנתבעת חובה להמציא לתובע מכתב לשחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה ולחילופין להודיע לקופות על שחרור פיצויי הפיטורים, תוך 15 יום ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, 2.3.17. משהנתבעת לא עשתה זאת, בהתאם לסעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, ומשהתביעה הוגשה ביום 14.3.18, קמה לתובע זכות עקרונית לקבלת פיצויי הלנה על הסכום שנצבר ברכיב פיצויי הפיטורים, וזאת בגין התקופה שעד למועד מסירת מכתב שחרור הכספים לתובע, מכתב אשר לא הומצא לידיו עד היום.

15. סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע את הנסיבות שבהן ניתן להפחית את פיצויי ההלנה, כלהלן –

    "(ד)הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:

    (1)חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין;

    (2)חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עבודה;

    (3)הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעסיק לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם."

     

16. לעניין פסיקת פיצויי הלנה, התייחס בית הדין בהרחבה בעניין אופיס 3000, כלהלן –

    "44. הנה כי כן, חוק הגנת השכר מגדיר את המועדים לתשלום שכר ופיצויי פיטורים, לרבות שחרור כספי פיצויי פיטורים מקופת גמל וקובע סנקציה חמורה וקוגנטית במקרה של אי תשלומם/שחרורם במועד. בהלכה הפסוקה הובהר כי תכליתם של פיצויי ההלנה הנה הרתעתית במהותה (in terrorem) ונועדה להעביר למעסיקים מסר ברור בדבר החשיבות שרואה המחוקק בתשלום שכרו של עובד (דב"ע נג/3-137 עיזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל נ' יוסף בלומנפלד, פד"ע כו 557 (1994); דב"ע נו/62-5 תע"ש- תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449 (1996).

    45. פיצויי ההלנה נועדו לפיכך לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק ע"ע (ארצי) 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד, מיום 28.7.05).

        תכלית נוספת היא מתן פיצוי הולם לעובד, ככל שפיצויי הפיטורים אינן משולמים דווקא בתקופה הקשה שלאחר פיטוריו, בה הוא זקוק להם לצורך כלכלתו ועל מנת לאפשר לו למצוא עבודה חדשה.

    46. בעבר פורשו סעיפים 18 ו-20(ד) לחוק בדווקנות יחסית, אך חל שינוי בכך נוכח חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר הצדיק מתן פרשנות חדשה לסעיף לאורו (אהרון ברק, פרשנות במשפט- פרשנות חוקתית (1994), עמ' 562).

        סיבה נוספת לשינוי הנה שימת דגש גדל והולך בפסיקה על עקרונות תום הלב, והשגת צדק במקרה הקונקרטי, תוך הגמשה בכללים הנוקשים שנהגו בעבר.

        הפסיקה כיום מאפשרת אם כך שיקול דעת רחב לבית הדין בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. טרם פסיקת פיצויי ההלנה, על בית הדין להפעיל שיקול דעת הן לגבי עצם פסיקתם והן לגבי שיעורם (ע"ע (ארצי) 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל, מיום 31.5.2000; ע"ע (ארצי)394/99 המפד"ל נ' תופיק אגבריה, מיום 23.12.03).

    47. אשר לדרך הפעלת שיקול הדעת נפסק בעניין מוטור אפ (ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, מיום 1.11.11) כדלקמן:

        "באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת, הוצע לקבוע מדיניות המבצעת 'איזון נאות בין זכויות העובד והמעביד', תוך שקלול 'מכלול נסיבות המקרה' והגעה 'להכרעה צודקת ומאוזנת', המעוגנת 'במציאות, בהקשר התעשייתי וביחסי האנוש'...

        יש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצוי הלנה גבוהים- לרבות לעובדים אחרים של המעסיק- עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם..

        במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה לרבות התנהגות הצדדים ותום ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה את כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות. בעת קביעת שיעור ההפחתה ניתן להיעזר, ככל שהנסיבות מתאימות לכך, בשיעור הריבית החריגה הנוהגת בבנקים (כפי שנעשה בעניין עיריית לוד)"."

17. לאור האמור, נוכח העובדה כי על אף פניות התובע, הנתבעת סירבה וממשיכה לסרב ליתן לו מכתב לשחרור כספי הפיצויים, שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה בסך של כ- 12,500 ₪, ואף דורשת לקבלם בחזרה לידיה, בניגוד להוראות החוק וצו ההרחבה, לא מצאתי כי בנוגע לסכומים אלה יכולה היתה להיות מחלוקת כנה ואמיתית בדבר זכאותו לקבלם. בנסיבות אלה החלטתי לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין כספים אלה בסך של 13,000 ₪.

    השלמת פיצויי פיטורים

18. כאמור, בגין התקופה שמתחילת העסקתו של התובע ועד סוף חודש דצמבר 2014 לא הופרשו לקרן הפנסיה של התובע כספים ברכיב פיצויי הפיטורים. בגין התקופה שמחודש מאי 2014 ועד לחודש דצמבר 2014, הכספים לא הופרשו אף בניגוד להוראות צו ההרחבה. בנסיבות אלה, ומשקבעתי כי התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים מלאים הנתבעת חייבת בהשלמת פיצויים פיטורים, שיחושבו בהתאם למשכורתו הקובעת של התובע, שעמדה על סך של 8,040 ₪. בהתאם לכך, בגין התקופה שבמהלכה לא הופרשו כספים ברכיב הפיצויים (26.11.13 – 31.12.14) זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 8,833 ₪ ובגין התקופה שמיום 1.1.15 ועד לסיום עבודתו של התובע (2.3.17), שבמהלכה הופרשו לזכותו של התובע פיצויים בהתאם לצו ההרחבה בגובה 72% מפיצויי הפיטורים, זכאי התובע להשלמת פיצויים בשיעור של 28%, בסך של 4,879 ₪.

19. בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה בגין השלמת הפיצויים שלא שולמה לתובע, מחמת הספק שהתעורר אצל הנתבעת בדבר זכאותו של התובע להיחשב כמתפטר בנסיבות המזכות בפיצויים פיטורים, החלטתי לא לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה בגין רכיב זה.

    סיכומו של דבר

20. התביעה מתקבלת.

21. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שפסק הדין יתקבל אצלה את הסכומים שלהלן –

    • סך של 13,679 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים. בהתאם לחישוב השלמת פיצויי הפיטורים כאמור בסעיף 18, על הנתבעת היה לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך של כ- 13,712 ₪, אולם משהסכום הנתבע ברכיב זה הועמד על סכום מעט נמוך יותר, חוייבה הנתבעת בסכום הנתבע.

    • סך של 13,000 ₪ בגין הלנת פיצויי פיטורים.

      סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 14.3.18, ועד לתשלומם המלא בפועל.

22. בנוסף, תמציא הנתבעת לתובע תוך 30 יום מן המועד שתקבל את פסק הדין מכתב לשחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה.

23. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות התובע בהליך בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום שפסק הדין יתקבל אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין.

     

    ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ט, (18 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.