ד"מ 43689-12-14

לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת, בשל אי החזרתה לעבודה לאחר חופשת הלידה. עוד עתרה התובעת לתשלום שכר עבודה בגין התקופה בה לטענתה אסור היה לנתבעת לפטרה בהתאם להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים").

כמו כן, עתרה התובעת לתשלום הפרשים בגין זכויותיה הנטענות לגמול שעות נוספות; דמי חג; דמי הבראה; הפרשות לפנסיה; דמי חופשה, וכן לפיצוי בגין העדר הודעה לעובד על תנאי העסקתה.

העובדות לענייננו:

הנתבעת הנה חברה פרטית הרשומה בישראל, המעניקה שירותי אחזקה וניקיון.

התובעת הנה נתינה זרה מאריתריאה.

התובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת ניקיון, וזאת מיום 1.6.12 ועד לחודש יוני 2013.

ביום 27.8.2013 ילדה התובעת במזל טוב בבית החולים וולפסון (אישור על לידה צורף לתצהיר גילוי מסמכים שהוגש לתיק מטעם התובעת).

התובעת טוענת כי בחודש יוני 2013 היא ביקשה ממנהל המרחב מטעם הנתבעת (ששמו עופר), לצאת לחופשה, וזאת עקב הקושי הפיזי לעבוד בשלבי היריון מתקדמים. לטענתה, מנהל המרחב אישר לה לצאת לחופשה עד לאחר חופשת הלידה. לטענתה, לאחר חופשת הלידה התקשרה לעופר וזה אמר לה שיודיע לה מתי לחזור לעבוד, אך לא יצר עמה קשר כלל.

מנגד, הנתבעת טוענת כי במהלך חודש 6/13 נעלמה התובעת ממקום עבודתה והניסיונות להשיגה עלו בתוהו. לטענתה, כשנה לאחר מכן, בחודש 5/14 הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת וביקשה מהנתבעת לשבצה לעבודה אצלה. לטענתה, לאחר מספר ימים היה ברצון הנתבעת לשבץ את התובעת שוב לעבודה, אך כמו בפעם הקודמת כל הניסיונות להשיגה עלו בתוהו.

דיון והכרעה:

התובעת העידה בעצמה. מטעם הנתבעת העיד מר חיים מורד- מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר מורד").

כמו כן, במהלך דיון ההוכחות ביקש ב"כ הנתבעת להעיד גם את בעלה של התובעת, מר אבטום אבטום, שישב בדיון. בהסכמת ב"כ התובעת, התיר בית הדין את העדתו של מר אבטום.

להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

נסיבות סיום עבודתה של התובעת- האם זכאית לפיצויי פיטורים:

כאמור, התובעת טוענת כי בחודש יוני 2013 היא ביקשה ממנהל המרחב מטעם הנתבעת לצאת לחופשה, וזאת עקב הקושי הפיזי לעבוד בשלבי היריון מתקדמים. לטענתה, הוא אישר לה לצאת לחופשה עד לאחר חופשת הלידה. לטענתה, לאחר חופשת הלידה התקשרה אליו וזה אמר לה שיודיע לה מתי לחזור לעבוד, אך לבסוף לא יצר עמה קשר כלל.

מנגד, הנתבעת טוענת כי במהלך חודש 6/13 נעלמה התובעת ממקום עבודתה והניסיונות להשיגה עלו בתוהו. לטענתה, כשנה לאחר מכן, בחודש 5/14 התובעת הגיעה למשרדי הנתבעת וביקשה מהנתבעת לשבצה לעבודה אצלה. לטענתה, לאחר מספר ימים היה ברצון הנתבעת לשבץ את התובעת שוב לעבודה, אך כמו בפעם הקודמת כל הניסיונות להשיגה עלו בתוהו.

כפי שיפורט להלן, אנו מעדיפים את גרסת התובעת לגבי נסיבות סיום עבודתה בנתבעת.

עולה מחומר הראיות כי בחודש יוני 2013, עת הייתה התובעת בחודש שביעי להריונה, הפסיקה התובעת את עבודתה בנתבעת. כאמור, התובעת טענה כי ביקשה מעופר, מנהל המרחב מטעם הנתבעת, חופשה עקב קושי פיזי לעבוד בעבודות ניקיון בשלבי הריון מתקדמים. לטענתה, עופר אישר לה לצאת לחופשה עד לאחר חופשת הלידה. ראו לעניין זה עדותה (עמ' 5-4 לפרוטוקול):

"ש. תאשרי לי שלפני שסיימת לעבוד ביקשת מעופר חופשה לשיטתך?

ת. כן, אמרתי לעופר שקשה לי 15 כיתות, אני לא יכולה, אני רוצה לנוח, היה לי קשה להתכופף ולסדר מיטות.

ש. את ביקשת מעופר חופשה לפני שהלכת?

ת. אני אמרתי לו שאני רוצה להפסיק לעבוד כי קשה לי לעבוד. אם יש לך עבודה יותר קלה, אשמח לעבוד כי זה קשה לי.

ש. הוא נתן לך עבודה יותר קלה?

ת. הוא אמר שאין לו עבודה יותר קלה".

הנתבעת, מטעמים שאינם ברורים לנו, בחרה שלא להעיד את עופר הגם ששמו הוזכר במפורש בכתב התביעה ומדובר בעד רלוונטי ביותר לבירור גרסת התובעת (וראו לעניין זה עדות מורד כי עופר עדיין עובד בנתבעת- עמ' 11 לפרוטוקול). למעשה, העד היחיד מטעם הנתבעת כלל לא יכול היה להעיד על הנסיבות שקדמו להפסקת עבודתה של התובעת ביוני 2013. ראו לעניין זה עדות מורד (עמ' 11 לפרוטוקול):

"ש. כשקיבלת את התביעה שאלת את עופר מה קרה בסוף עם התובעת הזאת, הוא רשום בכתב התביעה?

ת. לא זוכר, אבל מניח שדיברתי איתו, עם המפקחת הישירה שלה בלה. לא זוכר מה הוא אמר בדיוק".

זאת ועוד, בעוד שבכתב ההגנה ובתצהיר מטעם הנתבעת צוין כי בחודש 6/13 נעלמה התובעת ולא שבה, בעדותו סיפק מר מורד גרסה שונה לפיה "יכול להיות" שהתובעת אכן ביקשה חופשה אך טען כי חופשה לא אושרה לה (עמ' 12 לפרוטוקול):

"ש. מפנה לתצהירך. אתה אומר שביום בהיר פתאום התובעת לא הגיעה?

ת. כן.

ש. לפני כן בלה התלוננה עליה?

ת. הכרתי את התובעת הזאת, היא הייתה מגיעה אליי אם הייתה לה בעיה של שעות, הייתה לי איתה מערכת מצוינת, יום אחד בלה התקשרה ואמרה שהיא לא באה לעבודה. עד אז לא היו לי תלונות כלפיה ואין לי גם כיום תלונות. היו צריכים אותה, היא התקשרה ליוני, היא לא הגיעה לעבודה, ניסו להשיג אותה במשרד, לא אני. סביר להניח שעופר ניסה להתקשר אליה.

ש. מה היא ענתה לו?

ת. לא ענתה לטל'. אני יכול לתאר לעצמי, אם היא מספרת שהיא אמרה לעופר שקשה לה, אז יכול להיות שהיא ביקשה ממנו חופש והוא לא אישר לה, ואז יום אחד היא פשוט לא התייצבה לעבודה.

ש. האם עופר (אמר) לך שהיא ביקשה חופש כי קשה לה והוא לא אישר, זה יכול להיות?

ת. לא דיברתי על כך עם עופר, לא זוכר שהחלפנו שיחה על העובדת שעזבה ומה קרה. יש לי 200 עובדים ואני לא מדבר איתו על כל העובדים שלי, אני הבנתי שהיא יום אחד קמה מהעבודה ולא יודע מה היה, כשהיא מספרת שהיא ביקשה מעופר חופש אני מאמין לה וכנראה שהוא לא אישר לה ואז היא עזבה, כך אני מתאר לעצמי.

ש. בזמן אמת לא ניהלת שיחה כזאת עם עופר למה היא עוזבת?

ת. לא זוכר שהייתה שיחה כזאת".

אם כן, אם מר מורד מאמין לגרסת התובעת כי ביקשה מעופר שיאשר לה חופשה כי קשה לה לעבוד בחודשי היריון מתקדמים, כך גם אנחנו מאמינים לגרסה זו שכאמור סותרת את גרסת הנתבעת כפי שעלתה מכתב ההגנה ומהתצהיר מטעמה. גם היגיון פשוט מלמד כי אישה בחודשי היריון מתקדמים, תתקשה לעבוד בעבודות ניקיון במשך שעות רבות ביממה.

הדעת נותנת כי אילו נטשה התובעת את מקום עבודתה, הרי שבסמוך לכך הייתה הנתבעת מודיעה לתובעת כי היא תחשב כמי שהתפטרה בלא מתן הודעה מוקדמת ועורכת "גמר חשבון" במסגרתו אף הייתה מקזזת את דמי ההודעה המוקדמת. העובדה שהנתבעת לא נקטה בכל מהלך לסיום יחסי העבודה תומכת בגרסת התובעת לפיה היה מדובר בחל"ת בהסכמה.

ונדגיש בשנית, הנתבעת לא טרחה להזמין לעדות מטעמה את שני הגורמים היחידים שהיו יכולים להעיד על נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת בחודש יוני: האחראית הישירה שלה- בלה, שהוזכרה כאמור בעדותו של מר מורד כזו שהודיעה לו כי התובעת לא התייצבה לעבודה; ומנהל המרחב- עופר, שהוזכר כאמור במפורש בכתב התביעה ובתצהיר התובעת. לעניין זה, כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו. בהיעדר הסבר סביר ניתן לראות בכך נימוק כבד משקל על פיו יוכרע הדין לטובת הצד שכנגד (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1)736 (1980).

כך גם בענייננו, הימנעות הנתבעת מלהעיד את שני הגורמים הרלוונטיים לנסיבות סיום עבודתה של התובעת, מצדיקה קבלת גרסתה כי אושרה לה חל"ת עד לאחר חופשת הלידה.

ברור כי בקביעתנו זו אנו גם דוחים את גרסת הנתבעת, לפיה הנתבעת לא ידעה כביכול על הריונה של התובעת. ודוק, התובעת יצאה לחופשה חודשיים לפני הלידה, דהינו במועד בו ההריון ניכר לעין. וראו לעניין זה עדותו המתחמקת של מר מורד כי "אולי בלה ידעה" (עמ' 13 לפרוטוקול)

 "..לא ידעתי שהיא בהיריון וגם בחברה לא יודע אם מישהו ידע, אולי בלה ידעה".

כאמור, התובעת טענה בתצהירה כי לאחר חופשת הלידה, התקשרה לעופר על מנת שיודיע לה מתי לחזור לעבוד אבל הוא לא יצר עמה קשר. מנגד, הנתבעת טענה כי רק בחודש 5/14 הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת וביקשה עבודה.

התובעת העידה בחקירתה כי התקשרה לעופר בחודש ינואר 2014, והוא אמר לה שמקום העבודה שלה תפוס, וכשהוא ימצא מקום אחר יתקשר אליה (עמ' 5 לפרוטוקול). בהמשך עדותה העידה כי התייצבה במשרדי הנתבעת בחודשים פברואר, מרץ ולבסוף בחודש מאי (עמ' 6 לפרוטוקול):

"כשהתקשרתי אליו והוא לא החזיר לי תשובה, הלכתי למשרד ובמשרד יוני אמר לי שאין לו עבודה בשבילי.

ש. אז לא התקשרת כל יום?

ת. כשהתחלתי ללכת למשרד ברגל.

ש. כמה פעמים הלכת ברגל למשרד?

ת. 3 ימים ברצף הלכתי.

ש. מתי?

ת. בחודש שני, שלישי, בחודש חמישי בסוף הוא אמר לי שזה החודש האחרון שהלכתי הביא לי דף ואמר לי תחתמי" (ראו גם המשך עדותה- עמ' 8 לפרוטוקול).

עולה מהראיות כי ביום 7.5.14 עשתה הנתבעת תרשומת פנימית לגבי פנייתה של התובעת, ובה צוין כדלקמן:

"נוכחים: חיים/יוני

תאריך:7/5/14

חזרה לבקש עבודה בתאריך 7/5 לאחר 8 חודשים מגיעה.

אמרנו יוברר עם עו"ד של החברה ונחזיר תשובה..". 

גרסתה של התובעת כי פנתה לעופר מספר פעמים בסמוך לאחר חופשת הלידה לא נסתרה שכן הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות מטעמה את עופר. ממילא גם לא נסתרה עדותה של התובעת כי עופר אמר לה שיצור איתה קשר כשתהיה עבודה להציע לה.

מכל מקום, אין כל ספק כי בעת שהתובעת התייצבה במשרדי הנתבעת בראשית חודש מאי 2014, לאחר שלא קיבלה מענה מעופר, לא הוצעה לה עבודה אלא שנאמר לה שיתקיים בירור עם עו"ד של החברה, בשים לב לכך שהתייצבה לעבודה בחלוף 8 חודשים (מהלידה), והיא תקבל תשובה.

לדידנו, בנסיבות שפורטו לעיל בשים לב למסמך שנמסר לתובעת בדבר בירור עם עו"ד, כאשר המחלוקת בין הצדדים היא – מי לא התקשר / מי ניתק קשר לאחר שנאמר לתובעת כי יש צורך להתיעץ עם עו"ד, הנטל הוא על הנתבעת לשכנע כי ניסתה ליצור קשר עם התובעת על מנת להשיבה לעבודה וכי הייתה זו התובעת שניתקה קשר ולא ניתן היה להשיגה (הודאה והדחה). דא עקא, שהנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שניסתה ליצור קשר עם התובעת על מנת להשיבה לעבודה. להשלמת התמונה, נציין, כי לא נסתרה עדות התובעת, לפיה החלה לעבוד במקום עבודה אחר רק לאחר חודש מאי 2014 (עמ' 8 לפרוטוקול; ראו גם עדות בעלה- עמ' 10 לפרוטוקול).

סיכומו של דבר, הימנעות הנתבעת מלשבץ את התובעת לעבודה במקום בו עבדה או בכל מקום אחר, כמוה כפיטורים, הגם שהנתבעת לא ביצעה אקט של פיטורים בפועל. לאור האמור, יש לראות בהתנהלות הנתבעת כפיטורים והתובעת זכאית לפיצויי פיטורים (ראו לעניין זה גם עא(י-ם) 2752/08 אדוניה יטאייש נ' אחים עובדיה שירותי ניקיון ושמירה בע"מ, מיום 15.9.10).

לעניין תקופת עבודתה של התובעת- התובעת טענה כי עבדה בפועל עד ליום 24.6.13 (סע' 2 לכתב התביעה). גם הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת הפסיקה את עבודתה במהלך חודש יוני 2013 (סע' י' לכתב ההגנה), ולא הביאה כל ראיה כי התובעת הפסיקה את עבודתה קודם למועד הנטען.

לכן, בהתאם לשכר קובע של 4300 ₪(שכר מינימום), התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 4587 ₪.

פיצוי על פי חוק עבודת נשים:

התובעת טענה כי בהתאם לחוק עבודת נשים, היא זכאית לפיצוי בגין 60 הימים בהם אסור היה לפטרה.

סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים אוסר על מעסיק לפטר עובדת בתום חופשת הלידה, אלא חובה עליו להשיבה למקום העבודה ל-60 יום, ורק לאחר מכן רשאי הוא לפטרה.

משהנתבעת נמנעה מלהשיב את התובעת לעבודתה, עליה לשלם לתובעת פיצוי עבור 60 יום, וכן הודעה מוקדמת.

על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 8600 ₪.

הודעה מוקדמת:

כאמור, משקבענו כי בהתנהגותה והימנעותה מלשבץ את התובעת פיטרה הנתבעת את התובעת, הרי שהיא זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת של חודש אחד בסך 4300 ₪.

גמול שעות נוספות:

אין חולק כי התובעת זכאית ליתרת גמול שעות נוספות בסך של 1560 ₪.

לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה, לאור טעות כנה שנעשתה מצד הנתבעת בחלק מחודשי העבודה.

פיצוי בגין העדר הודעה לעובד על תנאי העסקתו:

התובעת טענה כי בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), לא מסרה לה הנתבעת הודעה על תנאי העסקתה, ולכן עתרה לפיצוי בסך 3000 ₪.

הנתבעת טענה כי מסרה לתובעת הודעה על תנאי העסקתה.

הגם טענתה של הנתבעת כי מסרה לתובעת הודעה על תנאי עבודתה, לא הוצגה כל ראיה לכך. בחקירתו טען מר מורד כי "נעלם" תיקה של התובעת (עמ' 14 לפרוטוקול):

"..לא יודע איפה התיק שלה. אחרת הייתי מביא אותו..

ש. מה לגבי הודעה לעובד?

ת. כבר אמרתי שלא מצאנו את התיק של התובעת".

לאור זאת, אנו מקבלים את גרסת התובעת כי לא קיבלה הודעה לעובד. אנו מעמידים את הפיצוי בגין רכיב זה בסך 2000 ₪.

דמי חג:

בהתאם לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.1.1995, המסדיר בין היתר את הזכאות לדמי חגים (י"פ תש"ס, 4895, עמ' 4002 (21.6.2000), נקבע בסעיף 7 כי:

"א. עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה ולא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (זאת אומרת יום לפני החג ויום אחרי החג) אלא בהסכמת ההנהלה, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות), עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

ב. עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי החג".

התובעת טענה כי היא הייתה זכאית לתשלום בגין 10 ימי חג ובניכוי ימי החג ששולמו לה היא זכאית לטענתה ליתרת דמי חגים בסך 839 ₪.

מנגד, הנתבעת טוענת כי בתקופת עבודתה של התובעת חלו 6 ימי חג המחויבים בתשלום, ולכן היא זכאית לכל היותר ליתרת תשלום בסך 99 ₪.

בשים לב למועד תחילת עבודתה, הרי שהתובעת זכאית ל-9 ימי חג שלא חלו בשבת. לכן, בניכוי הסך של 1011 ₪ ששולם לה, התובעת זכאית ליתרת דמי חגים בסך 654 ש"ח (1665 ₪ - 1011 ₪).

הפרשות לתגמולים:

התובעת טוענת כי בהתאם לצו ההרחבה הכללי היה על הנתבעת להפריש לה כספים עבור 7 החודשים האחרונים לעבודתה בסך כולל של 1468 ₪.

מנגד הנתבעת טוענת כי שאלת הזכאות להפרשות לפנסיה למבקשי המקלט טרם הוכרעה בפסיקה. בכל מקרה, לטענתה, בהתאם לתקופת עבודתה של התובעת, היא הייתה זכאית לתגמולים בסך 1290 ₪.

בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק, התובעת הייתה זכאית להפרשות לביטוח פנסיוני בתום תקופת עבודה של 6 חודשים, וזאת בהתאם לשיעורים המופיעים בהסכם הקיבוצי. לא ברורה לנו כלל טענת הנתבעת, לפיה התובעת לא הייתה זכאית להפרשות לפנסיה בשל היותה עובדת זרה.

בתחשיב הנתבעת לא מופיע חודש דצמבר 2012, הגם שהתובעת הייתה זכאית להפרשה לתגמולים גם בגין חודש זה. לכן, בגין חודש זה זכאית התובעת להפרשה לתגמולים (מצד המעביד) בסך 178.88 ₪ (4.16%). עם זאת, בגין חודש יוני 13 זכאית התובעת להפרשה לתגמולים (מצד המעביד) בסך 172 ₪ בלבד (ולא 215 ₪), שכן גם לטענתה עבדה עד ליום 24.6.13 ולא חודש עבודה מלא.

לכן, התובעת זכאית ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 1425 ₪.

פדיון חופשה:

בהתאם לתקופת עבודתה, התובעת הייתה זכאית לדמי חופשה בגין 13 ימי עבודה בפועל. לכן, מתקבל תחשיב התובעת, לפיו בניכוי של דמי החופשה ששולמו לה (1218 ₪), התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך 1187 ₪.

פדיון הבראה:

בהתאם לצו ההרחבה בדבר תשלום קצובת הבראה (י"פ 4689 התשנ"ט, 189), עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.

בהתאם לתקופת עבודתה, זכאית התובעת ל-5.5. ימי הבראה. גובה השתתפות המעביד בדמי הבראה בתקופה הרלוונטית היה 374 ₪ ליום (י"פ 6667, התשע"ד, 431). לכן, מתקבל תחשיב התובעת, לפיו בניכוי דמי ההבראה ששולמו לה (1078 ₪), זכאית התובעת ליתרת דמי הבראה בסך 979 ₪.

סוף דבר:

הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן:

• פיצויי פיטורים בסך 4587 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

• פיצוי לפי חוק עבודת נשים בסך 8600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

• פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 4300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

• גמול שעות נוספות בסך 1560 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

• פיצויי בגין היעדר הודעה לעובד (לפי חוק הודעה לעובד) בסך 2000 ₪.

• יתרת דמי חגים בסך 654 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

• יתרת הפרשות לתגמולים בסך 1425 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

• פדיון חופשה בסך 1187 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

• פדיון הבראה בסך 979 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.14 ועד לפירעון.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3500 ₪ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ו, (23 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.