ד"מ 45115-04-15 לביא נ' ש.א.ש. צפון ועמקים אבטחה בע"מ

1.מבוא – בפנינו מונחת בקשת הנתבעת בתיק זה, ש.א.ש. צפון ועמקים אבטחה בע"מ (להלן: "המבקשת") לדחייה על הסף של תביעתו של התובע, מר יניב לביא (להלן: "המשיב"), וזאת מן הטעם שלא התבקש פיצול סעדים להגשת תביעה זו.

2.להלן בתמצית טענות הצדדים – המבקשת טוענת כי המשיב הגיש כנגדה תביעה נוספת לבית דין זה, ביום 13.11.2014, ואשר מספרה הינו סע"ש 22388-11-14, בגין זכויות המגיעות לו לטענתו מכוח עבודתו במבקשת (להלן: "התביעה הנוספת"). לטענת המבקשת, שתי התביעות עוסקות באותה עילת תביעה, ולכן היה על המשיב לכלול את כל סעדיו, כולל הדרישה לקרן ההשתלמות (שנתבעת בתביעה זו), בתביעה הראשונה, שהיא הקודמת בזמן. המבקשת טוענת כי המשיב לא פעל כאמור לעיל, וכי בכך הוא לא עמד בהנחיית תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעת כי על התובע לקבל אישור של בית הדין לפיצול סעדים בטרם הגשת התביעה הנוספת.

3.בתגובתו טען המשיב, כי בקשתה של המבקשת הוגשה על בסיס הטענה של חשש הטרדתה של המבקשת בשני תיקים, וכן בזבוז זמן שיפוטי יקר ומניעת הכרעות סותרות בין ערכאות שונות. על כן, וכדי למנוע חשש זה, המשיב מבקש לאחד את שני התיקים יחדיו. עוד טוען המשיב, כי המדובר בשני תיקים שנמצאים עדיין בשלבים מקדמיים, כך שאיחוד התיקים לא יפגע במי מהצדדים.

4.לגופו של עניין טוען המשיב כי לא היה מקום להגיש את הבקשה שבנדון, היות שתביעתו בתיק זה, כמו גם בתביעה הראשונה, הוגשה לשם מיצוי זכויות אלמנטריות שהמבקשת לא שילמה לו, ואשר הוא זכאי להן לפי צווי הרחבה. המדובר בתביעה שאינה קנטרנית, ואין בה שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טוען המשיב כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת, אשר בתי הדין יעניקו אותו ביד קמוצה ובמשורה.

5.להלן הכרעת בית הדין בבקשה – לפי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.

6.הפסיקה קובעת בהקשר זה, כי ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, וכי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מז/15-3 אפנר – מפעלי הדסה לנוער [לא פורסם], וראו גם ע"ע 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ – אסולין, ניתן ביום 16.9.2013). עוד נקבע, כי גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין.

7.עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בע"ע 408/07 מדינת ישראל – כהן (ניתן ביום 13.2.2008):

"הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ".

8.בענייננו, נציין כבר עתה כי לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מהווה מקרה חריג, המצדיק סטייה מכלל זה. מטיעוני הצדדים, הן בתיק עצמו והן בבקשה ובתגובה לסילוק על הסף, עולה שורה של שאלות עובדתיות ומשפטיות, הצריכות להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ואין מקום להעלותן בהליך של סילוק על הסף.