ד"מ 60892-06-15 Fesahaye gazaye haptoum נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ

בפניי בקשת הנתבעת (להלן – המבקשת) לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט, אם וככל שתידחה התביעה שהגיש.

תמצית טענות הצדדים:

1.לטענת המבקשת יש לחייב את התובע להפקיד בקופת בית הדין ערובה בשיעור של 30,000 ₪ לפחות להבטחת הוצאותיה המשפטיות. לגרסתה כתב התביעה אינו נוקב במען בו מתגורר התובע ומהתנהלות זו ברור, כי סיכויי המבקשת לגבות הוצאותיה אם תידחה התביעה אפסיים. עפ"י ההלכה הפסוקה תובע המתגורר במקום בלתי ידוע ויתכן אף מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל מהם יוכל להיפרע הוצאותיו, די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה. המבקשת הוסיפה, כי מדובר בתביעה מנופחת וטורדנית והפקדת הערובה תגן על זכות הקניין שלה.

2.מנגד טען התובע, כי מדובר בניסיון כוחני להכביד על עניינו הצודק ולהציב בפניו "חסמי כניסה" דיוניים בלתי ראויים או סבירים. זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות חוקתית ראשונה במעלה ועל כן השימוש בהפקדת ערובה ייעשה במשורה ובמקרים נדירים בלבד. תביעתו של התובע אינה מופרכת, היא מבוססת היטב מבחינה עובדתית ומשפטית וסיכויי ההצלחה שלה גבוהים.

3.במסגרת תשובה מטעם המבקשת היא מדגישה את עניין נקודות הזיכוי ממס בגינן היא זכאית להשבה. המבקשת הוסיפה, כי בתיק זה התקיים התנאי שעניינו מופרכות התביעה שהוגשה ע"י התובע ואף לפי פסיקת בתי הדין יש מקום לחיוב בערובה, שכן המבקשת הוכיחה, כי לא תוכל להיפרע מן התובע, שכן הוא נתין זר, נעדר מען קבוע ונעדר כל נכסים בני פירעון.

דיון והכרעה:

4.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 המתייחסת לחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי במקרים המתאימים ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 (דב"ע (ארצי) נד/189–9 סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218–3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

5.במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.