רקע
1.בפנינו תביעתה של גב' ג. ד. (להלן – "התובעת") כנגד חברת איל מקיאג' קוסמטיקה בע"מ (להלן –"הנתבעת") בטענה לפיטורים בשל טיפולי פוריות.
התובעת עתרה לסעדים שונים בשל הוצאתה לחופשה כפויה שלאחריה פוטרה ובכלל זה תבעה: פיצוי על הפסדי השתכרות בתקופה המוגנת מפני פיטורים בשיעור של 150%, הפרשות לביטוח פנסיוני במהלך החופשה הכפויה, חלף הודעה מוקדמת השלמת פיצויי פיטורים ופיצוי מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים) וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה), סך כל מרכיבי התביעה: 158,186 ₪.
2.בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את זכאותה של התובעת לסעדים הנתבעים. לטענתה, התובעת אכן פוטרה אך לפיטוריה אין קשר לטיפולי הפוריות אותם עברה.
3.ביום 8.6.17 הנתבעת ערכה שימוע לתובעת, במהלכו סיפרה התובעת לנתבעת כי היא נמצאת בטיפולי פוריות. בסיומו של השימוע התובעת הוצאה לחופשה על ידי הנתבעת.
4.ביום 4.7.17 (בחלוף כחודש לאחר שהתובעת הוצאה לחופשה כפויה), הנתבעת הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים (להלן- הממונה), להתיר את פיטורי התובעת בשל אי שביעות רצון מתפקודה ולמרות שהיא בטיפולי פוריות.
5.ביום 6.8.17 הצדדים מסרו את גרסתם לממונה בקשר לסיבות שהובילו לפיטורי התובעת.
6.ביום 14.8.17 קבעה הממונה על חוק עבודת נשים בין היתר בהחלטתה, כי הגיעה למסקנה ש"טיפולי הפוריות לא היוו גורם בהחלטת הפיטורים". לנתבעת ניתן היתר לפיטורי התובעת החל מיום 14.8.17.
בקשת הנתבעת לקבלת היתר רטרואקטיבית מהיום בו התובעת הוצאה לחופשה כפויה ב-8.6.17 נדחתה.
7.התובעת והנתבעת לא הגישו ערעור על החלטת הממונה.
8.בדיון הוכחות שהתקיים בפנינו ביום 23.7.2020 העידו: התובעת שהגישה תצהיר עדות ראשית עליו נחקרה בדיון. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית ע"י מר יונתן ארן, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה משנה למנכ"ל הנתבעת ובמועד הגשת תצהירו שימש מנכ"ל הנתבעת (להלן- "מר יונתן"). העד נחקר על תצהירו בדיון.
להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו והשתלשלות העניינים
9.ביום 1.5.16 החלה התובעת לעבוד אצל הנתבעת כמנהלת מכללה - בסניף חיפה (להלן המכללה), עד ליום בו הוצאה לחופשה לאחר ישיבת שימוע שנערכה לה ב- 8.6.17.
10.בין התאריכים 4.9.16 – 13.9.16 התובעת שהתה בחופשת מחלה (נ/ג' לת/1), אך המשיכה להתעדכן מהכפופים לה, מה נעשה במכללה ובהתאם עדכנה את מנהלה מר יונתן ארן (להלן- יונתן) בהתכתבויות בוואטסאפ ובשיחות טלפון (נ/ד' לת/1) .
11.ביום 29.9.16, זומנה התובעת לשימוע, בהזמנה לשימוע נרשם כי הנתבעת שוקלת הפסקת עבודתה בשל "חוסר התאמה" (נ/ה' לת/1). התובעת טוענת כי הרקע להזמנה לשימוע, מקורו היה בשיחת בירור שערך איתה יונתן יום קודם לכן, במסגרתה ביקש לברר מדוע סיימה את עבודתה בשעה 19:00 ולא נשארה להשלים שעות עבודה, בעקבות היעדרותה בתחילת החודש (היעדרות בשל מחלה). לא צורף לתיק פרוטוקול השימוע .
12.ביום 4.4.17, התובעת נפלה במדרגות במהלך העבודה ונחבלה בגבה (צורף תיעוד רפואי מבית החולים אליו פונתה). התובעת שהתה בחופשת מחלה החל מיום 5.4.17 עד 8.5.17 (נ/ו' לת/1).
13.התובעת חזרה לעבודה ביום 9.5.17 עד ליום 1.6.17 .
לאחר שהתובעת חזרה לעבודה מחופשת המחלה בה שהתה כחודש ימים, הזכירה ליונתן מנהלה כי בתחילת חודש 6/17 היא אמורה לנסוע לתחרות קפוארה.
להשלמת התמונה נציין, כי התובעת טוענת שכבר בראיון הקבלה לעבודה, סיפרה ליונתן כי היא חובבת קפוארה וגם מאמנת קבוצה ופעם בשנה היא נוסעת לתחרויות בחו"ל המצריכה חופשה של מספר ימים מהעבודה. לטענתה יונתן אמר שאין כל בעיה.
14.התובעת טוענת, כי מספר ימים לפני הנסיעה המיועדת ב- 1.6.17 הודיע לה יונתן כי הוא אוסר עליה לצאת לחו"ל ואם תחליט לנסוע יהיו לכך השלכות, יונתן לא חלק על גרסה זו של התובעת (עמ' 23 שורה 14 לפ').
15.התובעת טוענת כי לא הייתה רוכשת כרטיס טיסה מספר חודשים לפני התחרות, אילולא יונתן לא היה מאשר לה לצאת לתחרות הקפוארה השנתית בה השתתפה אחת לשנה במשך 12 שנים קודם לכן. לטענתה, נוכח הזמן הקצר לא ניתן היה לבטל את השתתפותה בתחרות, את כרטיסי הטיסה שרכשה ומקום השהייה אותו הזמינה, מה גם שהיא שלמה על כך ממיטב כספה (טיסה, מלון ועלויות השתתפות בתחרות) (עמ' 15 שורה 25 לפ'). התובעת יצאה לתחרות הקפוארה בחו"ל למורת רוחו של יונתן מיום 1.6.17 עד 4.6.17 .
16.ביום 7.6.17, עם חזרתה לעבודה, זומנה התובעת לשימוע. בהזמנה לשימוע, נרשם כי לצערה של הנתבעת היאה שוקלת להפסיק את עבודתה של התובעת בשל אי שביעות רצון מהניהול ובעיות משמעת (נ/ז' לת/1).
17.ביום -8.6.17 התקיים השימוע לתובעת בפני יונתן מנהלה הישיר. בפרוטוקול השימוע נרשם שמיוחסת לתובעת חוסר משמעת בכך שלקחה החלטה לטוס למרות שהתבקשה להימנע מהטיסה. התובעת מצדה טענה: "הקפוארה חשובה לי – תמיד ידעת את זה. אני אוהבת את החברה והיא חשובה לי". אין חולק כי במהלך השימוע סיפרה התובעת ליונתן כי החלה בטיפולי פוריות.
18.בתום השימוע התובעת הוצאה לחופשה כפויה על ידי יונתן(עמ' 18 שורה 12 לפרוטוקול).למעשה, התובעת לא עבדה בפועל בנתבעת החל מיום 8.6.17 עם תום השימוע ועד למתן ההחלטה של הממונה על חוק עבודת נשים ואשר ניתנה ביום 14.8.17 .
להלן עיקר טענות הצדדים:
19.התובעת טוענת, כי הוצאתה לחופשה כפויה מיד לאחר השימוע ועד להחלטת
הממונה על היתר פיטוריה נעשו בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 9 בחוק עבודת נשים, האוסר פיטורי עובדת בעיצומם של טיפולי פוריות וגם אוסר פגיעה בהיקף המשרה או הכנסה של העובדת.
20.טוענת התובעת, כי עצם הוצאתה לחופשה כפויה, פגעה בהכנסתה בכך שנמנעה ממנה האפשרות לקבל בונוסים כפי שקיבלה קודם לכן מידי חודש בממוצע בין 5000-9000 ₪ לחודש (ממוצע שכרה החודשי עמד על כ- 14,072 ₪. לכן לטענתה זכאית היא להפרשי שכר בסך 10,144 ₪ (ממוצע שכרה החודשי כולל בונוסים, בקיזוז שכר ששולם לה, כפול מספר החודשים בהם לא עבדה עד להחלטת הממונה).
21.לטענת התובעת, היות ואין חולק כי פוטרה מהעבודה, הרי שהיא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בתוספת הלנת פיצויי פיטורים, בניכוי הכספים אשר הופרשו לקופת הביטוח הפנסיוני בגין רכיב זה. לטענתה היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 9,623 ₪ (14,072 ₪ פיצויי פיטורים בניכוי 4,449 ₪ המצויים בקרן הפנסיה).
22.לטענתה, בהתאם להוראות סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, בסמכות בית הדין לקבוע, כי מקום בו הפיטורים נעשו בניגוד לדין, זכאית העובדת לתשלום שכר שלא יפחת מ-150% מהסכום שהיה מגיע לה בגין תקופת עבודתה, ואף רשאי בית הדין לקבוע שיעור גבוה יותר. לטענתה, בהתאם לסעיף האמור, זכאית היא לכל הפחות להפרשי שכר בסך 29,650 ₪ ( הפרשי שכר+הפרשי פיצויי פיטורין במכפלת 150%).
23.התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה בצורה גסה את הוראות חוק עבודת נשים, לכן מכוח סעיף 13א(א) לחוק עבודת נשים, יש לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי הרתעתי בסך 50,000 ₪ לאור ההפרות החוזרות ונשנות של חוק זה בהזדמנויות שונות. התובעת הפנתה למספר פסקי דין המעידים לטענתה, כי זו לא פעם ראשונה שהנתבעת מפרה את חוק עבודת נשים בתיקים שלהלן: סע"ש 11925-10-14, סע"ש 14082-08-14, סע"ש 13849-06-10 .
24.טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה גם את סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לטענתה, בכל פעם לאחר היעדרות מהעבודה, גם לאחר שחזרה מחופשת מחלה זומנה לשימוע. לטענתה, הנתבעת עושה שימוש בשימוע, ככלי ניהולי ואזהרה כדבר שבשגרה, כאמצעי משמעת מתוך רצון לשלוט בעובדיה. התובעת טוענת, אילולא טיפולי הפוריות לא הייתה מפוטרת. לטענתה, יש לחייב את הנתבעת לשלם לה סעד של פיצוי כספי עונשי בסך 60,000 ₪ היות ולא השכילה הנתבעת לתקן את דרכיה, או כל סכום אחר כפי שיראה לנכון בית הדין, עבור נזק שאינו ממוני לעובדת שפוטרה פיטורים מפלים מכוח סעיף 10(א)(1) .
25.טוענת התובעת, כי לא שולמו לה הפרשות לביטוח הפנסיוני בסך של 2,464 ₪ בגין חודש הודעה מוקדמת ובתקופה בה שהתה בחופשת מחלה (חודש הודעה מוקדמת- 1,125 ₪ ובתקופה בה שהתה בחופשת מחלה בחודשים אפריל-מאי 2017, בסך של 1,339 ₪).
26.התובעת טוענת כי לא קיבלה תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת, לכן היא זכאית לטענתה לסך של 14,072 ₪ .
27.מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת עושה דין לעצמה בהגישה תביעה שמשמעותה המעשית היא, השגה על החלטת הממונה בניגוד לדין, היות שלא ערערה על ההחלטה היא הפכה לחלוטה . לטענתה מדובר בתביעה מופרכת של 158,186 ₪ מתוך מטרה להוציא כספים מהנתבעת שהיא אינה חייבת בתשלומם, בנוסף לתביעה בסך של 110,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, כאשר הנתבעת ביקשה וקיבלה היתר לפיטורים.
28.הנתבעת טוענת, כי התובעת נעדרה מישיבות הנהלה מסיבות שונות ומשונות כגון: כאבים בכתף, בגב, טיפולי פיזיוטרפיה מבלי שהציגה אישורים המעידים על כך, או השלמת לימודיה, וכל זאת למרות שהוער לה על כך.
29.ב-29.9.16 זומנה התובעת לשימוע בשל חוסר התאמה לתפקיד, ולאחר שיחת הבהרה ולאור בקשתה להזדמנות נוספת להוכיח את עצמה, התובעת המשיכה לעבוד למשך 10 חודשים נוספים מתוך תקוה שתשתפר, אך לא חל שיפור מהותי בתפקודה. וזאת בניגוד גמור לטענת התובעת כי החברה הייתה שביעת רצון מתפקודה.
30.הנתבעת טוענת, כי התובעת החליטה באופן חד צדדי כי בכוונתה לנסוע לחו"ל לתחרות קפוארה ואף ציינה שהיא מקבלת את ההשלכות לכך. מעבר לכך שהודעתה הבלתי צפויה הפתיעה את מנהליה בשל חוסר התעניינותה בנעשה במכללה לאחר היעדרות בת חודש, הנתבעת תמהה כיצד בעודה מחלימה מפציעה בגבה, הלה מסוגלת לטוס לתחרות אשר לכל הדעות מהווה ספורט אגרסיבי למדי.
31.טוענת הנתבעת, כי אין חולק שהתובעת זומנה לשימוע לאחר חזרתה מחו"ל (שימוע שני) לפני שהנתבעת ידעה על טיפולי הפוריות שהתובעת עוברת. זימונה לשימוע היה ללא כל קשר לטיפולי הפוריות , אלא בשל אי שביעות רצון מתפקודה ובשל משבר האמון שנוצר עמה אשר הוביל להחלטה לסיים העסקתה טוענת הנתבעת, כי שני השימועים נעשו כדין וממניעים לגיטימיים ומקצועיים גרידא.
32.טוענת הנתבעת, כי עדותה של התובעת הייתה מתחמקת, רצופה אי דיוקים וסתירות .
33.טוענת הנתבעת, כי התובעת בתביעה זו מנסה ל"עקוף" את הוראות הדין ולנהל הליך נוסף, אחר, במסגרתו מתבקש בית הדין לחרוג מסמכותו ולבקר את החלטת הממונה בחלוף תקופת הערעור. הנתבעת טוענת, כי נוכח משבר האמון עם התובעת, הצדיק הפסקת עבודתה בפועל של התובעת ללא פיטורים ובמקביל פניה לממונה להתיר את פיטורי התובעת. לטענתה, התנהגות התובעת לא אפשרה באופן סביר המשך העסקתה בפועל, היות שמדובר במשרת אמון הדורשת מידת נאמנות ולויאליות מוגברת, בעניין זה הפנתה הנתבעת לע"ע 44776-05-16 נאוה סירטו נ' הפניקס קרנות פנסיה.
34.הנתבעת טוענת, כי בנוגע לטענה כי בתקופת ההמתנה להחלטת הממונה, נמנע מהתובעת לקבל בונוסים אותם קיבלה קודם לכן , טוענת הנתבעת, כי הסיבה היחידה לשהייתה בחופשה בתשלום נבעה רק בשל בעיות משמעת, מה גם שהבונוסים תלויים בחלקם בהישגי המכללה כמקשה אחת ולאו דווקא מהישגי התובעת לבדה לא יתכן ש"חוטא יצא נשכר". מדובר בתוספת משתנה ולא קבועה והיא איננה חלק מהשכר הקובע של התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי הבונוס משולם כתמריץ המשקף את מכלול החובות והתחייבויות במסגרת תפקיד מנהלת מכללה. מדובר בניסיון לא מוצלח להוציא כספים מהנתבעת.
35.בנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים, טוענת הנתבעת, כי התובעת חישבה את שיעור פיצוי פיטורין לפי שכר קובע בנוסף לבונוסים שקיבלה, בניגוד לקבוע בהסכם העסקה ולגובה שכר מובטח. טוענת הנתבעת, כי כפי שנטען בכתב ההגנה, יצא אל התובעת שיק ע"ס 7,130 ₪ בגין פיצויי פיטורין אשר מסיבות לא ידועות לנתבעת לא נפרע עד היום. סכום זה בגין הפרש פיצויי פיטורין (סה"כ פיצויי פיטורין 11,610 ₪ בניכוי 4,480 ₪ כספים המצויים בקרן פנסיה לרכיב זה).
36.מבדיקה שערכה הנתבעת, כל הזכויות הסוציאליות שולמה לתובעת כדין, ולא כפי שטוענת התובעת.
37.הנתבעת דוחה את טענת התובעת, לפיה היא זכאית לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים. הנתבעת לא ראתה לנכון להתייחס לטענות הסתמיות שהעלתה התובעת, תוך התעלמות מוחלטת מקביעתה החד משמעית של הממונה, לפיה טיפולי הפוריות לא היוו גורם לפיטורים וכי לא מדובר בפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים.
38.טוענת הנתבעת, כיצד זה טוענת התובעת כי הופלתה בשל טיפולי הפוריות, שעה שאף על פי גרסתה, הודיעה שהיא בטיפולים רק לאחר שהוזמנה לשימוע. התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התובעת לא הופלתה לרעה והוחלט על ידי הממונה כי פיטוריה מותרים. התובעת יורה לכל הכיוונים ומנסה את מזלה בשלל טענות מכוח חוק שוויון, כאשר אף אחת מטענותיה אינה רלוונטית לאור החלטת הממונה אשר התירה את הפיטורים.
דיון והכרעה
39.בטרם נברר ונכריע בטענות הצדדים, נתייחס להחלטת הממונה, בבקשה שהגישה הנתבעת להיתר פיטורי התובעת ונתייחס גם לנפקותה של ההחלטה;
40.ביום 4.7.17 הגישה הנתבעת בקשה למתן היתר לפיטורי התובעת. הצדדים מסרו את גרסאותיהם במשרדי הממונה וצירפו את ראיותיהם. ביום 14.8.17 ניתנה החלטה על ידי הממונה המתירה את פיטוריה של התובעת (נספח א לתצהירה של התובעת).
בהחלטה זו קבעה הממונה כדלקמן:
"...אין חולק כי במעמד שיחת השימוע עדכנה העובדת לראשונה על היותה בטיפולי פוריות.
... טענת העובדת כי טיפולי הפוריות הם הסיבה לפיטורים אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה כי נאמר לה שאם תחליט לטוס לחו"ל בניגוד להנחיית המעסיק, יהיו לכך השלכות חמורות, ולכן אינני מקבלת טענה זו .
לאור האמור, וככול שלגרסת העובדת לא נעדרה מהעבודה לצורך הטיפולים, אני מוצאת כי טיפולי הפוריות לא היו גורם בהחלטת הפיטורים.
... מעיון בחומר הראיות לא שוכנעתי כי המקרה לא אפשר את המשך העסקת העובדת עד לקבלת החלטה בעניינה, לכן בקשת המעסיק לקבלת היתר בדיעבד דינה להידחות.
... שוכנעתי כי טיפולי הפוריות לא היוו גורם בהחלטת הפיטורים, ונמצא כי העובדת עשתה דין לעצמה כאשר החליטה לטוס לחו"ל בניגוד להנחיה המפורשת של המעסיק, אני מתירה את הפיטורים החל מהיום. ".
בהסתמך על הנסיבות והראיות שהובאו בפניה שוכנעה הממונה, בגרסת הנתבעת כי טיפולי הפוריות לא היוו גורם בהחלטה על פיטורי התובעת, אלא אי שביעות רצון מתפקודה של התובעת ומכך שהתובעת עשתה דין לעצמה כאשר החליטה לטוס לחו"ל בניגוד להנחיה מפורשת של מעסיקה.
הממונה גם הבהירה במסגרת החלטתה, כי לא שוכנעה שבנסיבות המקרה הייתה הצדקה מצד הנתבעת להוציא את התובעת לחופשה מיד לאחר השימוע, עוד בטרם נשלחה בקשה להיתר הפיטורים ובטרם ניתנה החלטה בבקשה להיתר הפיטורים.
41.סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, קובע כי, "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו."
אין חולק כי התובעת לא הגישה ערעור על החלטת הממונה ולכן מדובר בהחלטה חלוטה. על כן, אין מקום להשגות התובעת בכל הקשור להחלטת הממונה. לפיכך, הטענות שהועלו על ידי התובעת כנגד החלטת הממונה הן טענות שמקומן בערעור על החלטת הממונה. משלא הוגש ערעור, אין מקום להעלותן כעת.
42.יחד עם זאת, על פי עובדות המקרה, ביום 8.6.17 הנתבעת הוציאה את התובעת לחופשה כפויה מיד בתום השימוע שנערך לה (עמ' 18 שורה 12 לפרוטוקול) וזאת לאחר שהתובעת הביאה לידיעת הנתבעת, כי היא נמצאת בהליך טיפולי פוריות ואף הציגה מסמכים המעידים על כך (עמ' 1 שורה 21 לפרוטוקול).
אולם, רק בחלוף כחודש ימים (ביום 4.7.17)הגישה הנתבעת בקשה לממונה להיתר פיטורי התובעת וההחלטה על היתר הפיטורים ניתנה ביום 14.8.17 .
כלומר, התובעת הוצאה לחופשה כפויה בטרם הוגשה הבקשה לפיטוריה מהממונה על חוק עבודת נשים.
43.זה המקום לחזור ולהדגיש כי, בהחלטת הממונה נקבע גם, כי מעיון בחומר הראיות לא שוכנעה הממונה כי נסיבות המקרה לא אפשר את המשך העסקת התובעת עד לקבלת החלטה בעניינה, לכן בקשת הנתבעת לקבל היתר לפיטורי התובעת רטרואקטיבית נדחתה.
הנתבעת לא ערערה על החלטה זו של הממונה.
הפרת חוק עבודת נשים
44.לאור כל האמור לעיל טוענת התובעת, כי הוצאתה לחופשה כפויה מיד לאחר השימוע בטרם נתנה הממונה את החלטתה בבקשה להיתר פיטוריה נעשו בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 9 בחוק עבודת נשים, הקובע איסור פיטורי עובדת בעיצומם של טיפולי פוריות וכן איסור פגיעה בהיקף המשרה או הכנסה של העובדת.
45.סעיף 9(ה) (1) לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן:
"(1)לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי העניין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; ...
(2) ...
(3)הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובלבד שעבדו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טיפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם.
שאלת הפרתו של חוק עבודת נשים בעצם הוצאת העובדת לחופשה כפויה בתקופה המוגנת מפיטורים, נדונה בפסיקה לא פעם.
ב-ע"ע 36773-06-16 מורן וינברגר נ' איי די וו מודולר בע"מ , ניתן ביום 5/10/18). נקבע כי הוצאת עובדת לחופשה כפויה בהוראה שניתנה לעובדת בתקופה המוגנת מפיטורים, שלא להגיע למקום העבודה עד להחלטת הממונה על חוק עבודת נשים, תוך קבלת שכר אך בלא שהתאפשר לעובדת לעבוד בפועל - מהווה הפרה של חוק עבודת נשים , שכן יש לאפשר לעובדת לממש את זכותה לעבוד ואין להתיר למעסיק לפדות בכסף את תקופת איסור הפיטורים ובכך לצאת ידי חובתו (ראו גם: ע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ ניתן ב-16.3.08); ע"ע 44776-05-16 נאוה סירטו - הפניקס קרנות פנסיה ותיקות ומאוזנות בע"מ ניתן ב-19.2.18 ).
46. לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת, כי התנהגות התובעת לא אפשרה באופן סביר המשך העסקתה בפועל, היות שמדובר במשרת אמון הדורשת מידת נאמנות ולויאליות מוגברת. אולם, טענה זו נדחתה על ידי הממונה אשר לא שוכנעה שבנסיבות המקרה הייתה הצדקה מצד הנתבעת להוציא את התובעת לחופשה מיד לאחר השימוע, עוד בטרם נשלחה בקשה להיתר הפיטורים ובטרם ניתנה החלטה בבקשה להיתר הפיטורים. הנתבעת לא ערערה על החלטה זו, ולכן מדובר בהחלטה חלוטה שאין מקום להשיג עליה לאחר שחלף מועד הערעור.
47.כאמור, כל עוד לא ניתן היתר כדין לפיטורי התובעת- היה אסור לנתבעת לממש את כוונתה לפטר את התובעת על ידי הרחקתה ממקום העבודה, שכן, לא ניתן להסתפק בעצם תשלום של שכר בתקופת ההיעדרות (בתקופה המוגנת) .
לפיכך, ההוראה שניתנה לתובעת, שלא להגיע למקום העבודה, תוך קבלת שכר אך בלא שהתאפשר לה לעבוד בפועל - עד להחלטת הממונה בבקשה להיתר פיטורים, מהווה הפרה של סעיף 9 לחוק עבודת נשים.
48.אנו מקבלים את טענת התובעת, כי הדבר מקבל משנה תוקף, בנסיבות שבהן זו לא הפעם הראשונה שהנתבעת פועלת בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, ובעבר אף חויבה הנתבעת לשלם פיצוי לעובדות מכוח חוק עבודת נשים (כך לדוגמא: בסע"ש 11925-10-14 שלמייב נ' איל מקיאג' (2013) בע"מ ובתיק סע"ש 14082-08-14 ימית ציפור נ' איל מקיאג' (2013) בע"מ). משמע, הנתבעת ידעה היטב או שהייתה צריכה לדעת את המשמעות של הוצאת התובעת לחופשה כפויה בזמן שהיא נמצאת בתקופה מוגנת מכוח חוק עבודת נשים, מבלי לקבל את אישורה של הממונה.
49.לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת הפרה את סעיף 9 לחוק עבודת נשים החל מיום 8.6.17 ועד יום 14.8.17 התקופה בה שהתה התובעת בחופשה כפויה בעת שהייתה מצויה בטיפולי פוריות.
פגיעה בהכנסה, בתקופה בה חלה הגבלה על פיטורי התובעת
50.סעיף 9א לחוק עבודת נשים אוסר פגיעה בהכנסה של עובדת שחלה עליה הגבלת פיטורים מכוח סעיף 9 לחוק:
"9א (א) לא יפגע מעסיק בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה.
(ב) בסעיף זה –
"פגיעה", בהיקף המשרה – למעט שינוי זמני בהיקף המשרה לפי בקשה שיזמו העובדת או העובד בשל מצבם הרפואי לפי אישור בכתב מאת רופא;
"פגיעה", בהכנסה, למעט –
(1) פגיעה בהכנסה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קיבוצי;
(2) פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובלבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד לא נגרמה מסיבות התלויות במעסיק;
(הוראת שעה) תש"ף-2020
51.התובעת עתרה לפיצוי ממוני בסך כולל של 29,650 ₪ מכוח סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים אשר קובע כי במקום בו הפיטורים נעשו בניגוד לסעיף 9 לחוק, זכאית היא לתשלום שכר אשר לא יפחת מ-150% מהסכום שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה:
"13א(ב) (1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לעניין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור.
(2) לעניין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
(ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה."
52.מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת קיבלה את השכר המגיע לה כדין בגין אותה תקופה, והיא אינה זכאית לקבל בונוס בגין תקופה בה הוצאה לחופשה בגין בעיות משמעת וגם אין מקום להסיק כי המכללה בהכרח הייתה עומדת ביעדים שהוקצבו לה בתקופה האמורה, שהרי מדובר ברכיב משתנה. לטענתה מדובר בניסיון לא מוצלח להוצאת כספים מהנתבעת.
53.אנו מקבלים את טענת התובעת, כי הוצאתה לחופשה כפויה בתשלום בניגוד לחוק פגעה גם בגובה הכנסתה בתקופה המוגנת, כאשר נמנעה ממנה האפשרות לקבל בונוסים בגין עמידה ביעדים, כפי שקיבלה במהלך תקופת העסקתה ,שכן, סעיף 9א(א) לחוק עבודת נשים אוסר פגיעה בהכנסה של עובדת בתקופה שבה חלה הגבלה על פיטוריה, בטרם קיבל המעסיק היתר לפיטורים, ובלבד שהפגיעה בתפוקת העבודה של העובדת נגרמה מסיבות התלויות במעסיק.
כפי שארע בענייננו, הפגיעה בהכנסה של התובעת נפגעה כתוצאה מהוצאתה של התובעת לחופשה כפויה על ידי מעסיקתה בניגוד לדין.
השכר הקובע
54.טוענת התובעת, כי מידי חודש קיבלה בונוס עמידה ביעדים הנע בין 5000-9000 ₪ לחודש, ושכרה הממוצע עמד על סך של 14,072 ₪ ברוטו . לטענתה, הוצאתה לחופשה כפויה בתקופה המוגנת מפיטורים גרמה לה לאובדן השתכרות ולכן בגין תקופה זו זכאית היא להפרש שכר בגין חודשיים 10,144 ₪ .
(14,072 ₪ ממוצע שכר חודשי X2 = 28,144 ₪ בקיזוז 18,000 ₪ -שכר ששולם לה).
55.נקבע בפסיקה, כי פרמיות ועמלות נקבעו כחלק מהשכר הרגיל (ראו: ע"ע 7566-11-19 צבי יוסף נ' יונה אושפיז מנועי חשמל בע"מ , ניתן ביום 2.11.2020 ; ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ – רטר פד"ע לט 49(2004 ).
"גם תוספות מותנות כלולות ב'שכר הרגיל' על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, כל עוד אינן החזר הוצאות"(ראו: ע"ע 300175/97 כהן – עיריית נהריה, פד"ע לז 49 (2001) ; דב"ע נג/1-3 מזעקי – המכון למחקרי נפט וגיאופיסיקה ; דב"ע מו/4-11 מדינת ישראל – ההסתדרות ועובדי המינהל והמשק בבתי-החולים [9])." .
56.לפיכך אנו קובעים כי, בכל הקשור לחישוב השכר הקובע של התובעת, יש לקחת בחשבון גם את תוספת העמלות שקיבלה בגין "עמידה ביעדים", אשר שולמה לה עבור שעות העבודה הרגילות, ובייחוד שסכום העמלות היווה מרכיב משמעותי בשכרה החודשי, כך לדוגמא:
|
חודש
|
סך השתכרות ברוטו , כולל עמלות
|
סך עמלת עמידה ביעדים (מתוך השכר הכולל)
|
סך העמלה ביחס לשכר הכולל
|
|
7/16
|
16,400 ₪
|
5,000 ש"ח
|
30%
|
|
8/16
|
21,400 ₪
|
9,000 ₪
|
42%
|
|
9/16
|
20,170 ₪
|
9,000 ₪
|
45%
|
|
11/16
|
20,400 ₪
|
9,000 ₪
|
44%
|
|
1/17
|
22,700 ₪
|
9,000 ₪
|
40%
|
|
2/17
|
16,900 ₪
|
5,000 ₪
|
30%
|
|
3/17
|
18,400 ₪
|
6,000 ₪
|
33%
|
סה"כ 52,000 ₪
היות שהנתבעת הצהירה לפקיד השומה בטופס "הודעת מעביד על פרישה מעבודה של עובד" (צורף לכתב הגנה), כי "השכר הקובע" של התובעת עמד על 9,000 ₪, מבלי לקחת בחשבון את מרכיב "עמלות עמידה ביעדים". אנו קובעים כי, לצורך חישוב מרכיבי התביעה יש להוסיף לשכר הקובע סך של 4,333 ₪ (ממוצע חודשי שקיבלה התובעת בגין עמלות- עמידה ביעדים:
(4,333 ₪ = 12: 52,000 ₪ סך העמלות ב-12 חודשים אחרונים)
בחישוב השכר הקובע, אין לקחת בחשבון את מרכיב "שווי שימוש ברכב" כפי שעשתה התובעת.
לאור האמור, אנו קובעים כי השכר "הקובע" של התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה עמד על 13,333 ₪ ברוטו.
57.לפיכך, בהתאם להוראת סעיף 13א(ב) (1)לחוק עבודת נשים, היות והתובעת פוטרה בניגוד להוראות סעיף 9 לחוק, היא זכאית לפיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה, קרי 39,999 ₪ (13,333 ₪ שכר קובע X2) בניכוי 18,000 ₪ (סכום אשר שולם לה), זכאית התובעת לסך של 21,999 ₪ .
הנתבעת נתפסה לכלל טעות, כאשר כללה את מרכיב פיצויי הפיטורים בחישוב הפיצוי בגובה 150% מכוח סעיף 13א(ב)(1) אשר מתייחס אך ורק לשכר שהיה מגיע לתובעת "במהלך התקופה המזכה". שהרי פיצויי פיטורים אינם בגדר שכר והתובעת עדיין לא הייתה זכאית להם בתקופה המזכה.
לכן, היות שהתובעת העמידה את תביעתה בגין רכיב- הפרשי שכר + 150% על סך 15,216 ₪ (10,144 ₪ X150% -בסעיף 49 לסיכומים).
58.לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בגין פגיעה בהכנסה בתקופה המזכה בסך של 15,216 ₪ .
פיצוי לא ממוני מכוח חוק עבודת נשים
59.התובעת עתרה גם לפיצוי לא ממוני מכוח סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים, בסך של 50,000 ₪ נוכח הפרה גסה של החוק והפרות חוזרות ונשנות של חוק זה.
סעיף 13א לחוק עבודת נשים קובע:
"(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי –
(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין;
(2) ..."
60.באשר לנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת, מאחר והנתבעת פגעה בהכנסתה של התובעת בתקופה "המוגנת" והוציאה את התובעת לחופשה כפויה לאחר השימוע שנערך לה, מבלי לקבל היתר מאת הממונה כאשר מדובר במעסיקה שאין זו הפעם הראשונה שהיא מפרה את חוק עבודת נשים. היה מצופה שהנתבעת תנהג במשנה זהירות ומשלא עשתה כן, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 26,666 ₪ השווה לערך של חודשיים עבודה. בקביעת סכום הפיצוי לקחנו בחשבון גם את העובדה שהממונה על חוק עבודת נשים לא ראתה הצדקה להרחקת התובעת מהעבודה בטרם הנתבעת קיבלה היתר לפיטורים.
61.על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 26,666 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.
הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
62.התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי כספי ללא הוכחת נזק בשיעור של 60,000 ₪ בהתאם לסעיף 10(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לטענתה, היא פוטרה פיטורים מפלים והוצאתה לחופשה כפויה טרם החלטת הממונה ופגיעה בשיעור השתכרותה מהווים הפרה של הוראות סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע:
"(א)לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1)קבלה לעבודה;
(2)תנאי עבודה;
(3)קידום בעבודה;
(4)הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5)פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6)......".
63.סעיף 9(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע, כי נטל ההוכחה יועבר למעסיק אם יראה שפעל שלא בניגוד להוראת סעיף 2, וזאת במידה והעובד הוכיח שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטורין :
"9.(א)בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1)......
(2)לעניין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. "
64.נפסק להלכה, כי לעניין העברת נטל ההוכחה בנסיבות של פיטורין, על העובד להביא "ראשית ראיה" לכך שלכאורה החלטת המעסיק הייתה נגועה בהפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה על כתפי המעסיק וכי אין צורך בהוכחה פוזיטיבית להפליה.
יפים לענייננו הדברים שנקבעו בע"ע 627/06 מורי – מ.ד.פילו בע"מ, ניתן ביום 16.3.2008) :
"מנוסח הסעיף עולה כי נקודת המוצא היא שנטל ההוכחה מוטל על המעביד, אולם, בכל הקשור בפיטורים מעבודה, על העובד להוכיח בשלב הראשון כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. המחוקק נתן דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד (ראו פסק דין פלוטקין, בעמ' 495). רק לאחר שעמד העובד בנטל זה והציג ראשית ראיה לקיומה של עילה לכאורה לפיטורים מחמת הפליה אסורה, עובר הנטל על כתפי המעביד לסתור את טענות העובד ולהוכיח כי לא פעל מתוך הפליה אסורה על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות".
65.אין חולק, כי התובעת הודיעה לנתבעת על טיפולי הפוריות בהם החלה, רק במעמד השימוע, וזו אינדיקציה ברורה לכך, שזימון התובעת לשיחת השימוע היה על בסיס סיבות ענייניות. כמו גם, החלטת הממונה על חוק עבודת נשים אשר קבעה בהחלטתה כי שוכנעה שטיפולי הפוריות לא היוו גורם בהחלטת הפיטורים אלא התובעת עשתה דין לעצמה כאשר החליטה לטוס לחו"ל בניגוד להנחייה מפורשת של המעסיק (נזכיר, הנתבעת קיבלה מהממונה היתר לפיטורי התובעת, לאחר ששוכנעה כי הפיטורים נעשו מסיבות ענייניות ומקצועיות והתובעת לא ערערה על החלטת הממונה).
66.לאור האמור, אנו סבורים, כי בנסיבות המקרה לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי טיפולי הפוריות היוו שיקול בפיטוריה, ועל כן יש לדחות את תביעתה של התובעת מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
פיצויי פיטורים
67.התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 1.5.16 עד 14.8.17- סה"כ 1.29 שנים . לאחר שקבענו כי השכר 'הקובע' של התובעת עמד על 13,333 ₪ , הרי שהיא זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 17,199 ₪ בניכוי כספים שנצברו לזכותה בקרן הפנסיה במרכיב "פיצויי פיטורים בסך 4,480 ₪ .
על פי חישוב זה, הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 12,719 ₪ בגין רכיב זה.
אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,623 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בהתאם לסכום שתבעה (בסעיף 46 לסיכומים).
פיצויי הלנה
68.בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי עם סיום העסקתה של התובעת שולמו לה כל הכספים המגיעים לה לרבות פיצויי פיטורים.
במהלך דיון שהתקיים ביום 17.2.19 טענה הנתבעת לראשונה כי יצא שיק אל התובעת ע"ס 7,100 ₪ ובנסיבות שאינן ידועות לה השיק לא נפרע עדיין (עמ' 3 שורה 20 לפרוטוקול). הנתבעת חזרה על טענה זו גם במסגרת הסיכומים .
מנגד טענה התובעת במעמד אותו דיון, כי פיצויי הפיטורים לא שולמו לה וגם המחאה לא הגיעה לידיה וגם לא העברה בנקאית או כל אופן תשלום אחר ולכן היא עומדת על זכותה לפיצויי הלנה .
69.אין חולק כי התובעת פוטרה מעבודתה והיא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים. לכן, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי שילמה לתובעת את כל התשלומים להם היא זכאית בגין כל תקופת עבודתה אצלה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה ביחס לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים, מעבר לכספים שהופקדו בקופת הפנסיה לזכות התובעת.
70.התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים משלא שולמו לה בזמן הקבוע בחוק.
71.נקבע בפסיקה, כי בפסיקת פיצויי הלנה יש למצוא את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק וספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום, צריך להתפרש לקולא, כלומר הנטייה היא לפסוק פיצויי הלנה מופחתים (ראו: ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - בן הלל, ניתן ביום 31.5.00).
72.בענייננו, כל שטענה הנתבעת ביחס לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים בכתב ההגנה, כי שולמו לתובעת כל התשלומים כדין. לאחר מכן, בדיון מיום 17.2.19 טענה הנתבעת כי נשלח לתובעת שיק בדואר ולא ברור לה מדוע לא פרעה אותו התובעת (עמ' 3 שורה 20 לפרוטוקול). אין בטענות אלה כדי להוכיח ששולמו לתובעת פיצויי פיטורים. יתרה מזאת, התביעה כולה הוגשה ב-4/18 (לפני כשלוש שנים) ולא הוכח בפנינו עד עצם היום הזה שהנתבעת שילמה לתובעת השלמת פיצויי פיטורים .
73.בשקלול כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה והתנהלות של הנתבעת בשים לב לכך שפיצויי הלנה מלאים מגיעים ליותר מ-100,000 ₪, אנו פוסקים לזכות התובעת, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 15,000 ₪ מובהר שבסכום שנפסק נלקחה בחשבון העובדה שאין מחלוקת על כך שהתובעת פוטרה ולכן הייתה זכאית לפיצויי פיטורים, מה גם שכבר בדיון הראשון בפנינו הודתה הנתבעת כי היא יודעת שהתובעת לא קבלה את השלמת פיצויי הפיטורים המגיעים לה בנימוק שנשלח לה שיק שלא נפרע. הנתבעת לא הביאה ולו בדל של ראיה לכך שהשיק נשלח לתובעת ומתי נשלח. פסק הדין ניתן כארבע שנים לאחר המועד בו היו אמורים להשתלם פיצויי הפיטורים ועד למועד חתימתו לא טרחה הנתבעת לשלם לתובעת את המגיע לה כדין.
הנתבעת תשלם לתובעת 15,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
חלף הודעה מוקדמת
74.הממונה על חוק עבודת נשים נתנה היתר לפיטורי התובעת החל מיום 14.8.17 לא הוכח כי ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת כדין לאחר מועד זה. על כן, התובעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת בסך 13,333 ₪.
הפרשות לביטוח פנסיוני
75.התובעת טוענת כי בחודשים 4-5/2017 בהם שהתה בחופשת מחלה לא הופרשו לזכותה כספים לביטוח פנסיוני ולכן היא זכאית לסך של 1,339 ₪ . בנוסף טוענת התובעת כי בגין חודש בה הייתה זכאית לחלף הודעה מוקדמת לא הופרשו כספים לזכותה כלל בסך כולל של 1,125 ₪ . לכן יש לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח פנסיוני בסך כולל של 2,464 ₪ .
76.מנגד טוענת הנתבעת כי מלוא זכויותיה שולמה לה כדין.
77.באשר לטענת התובעת כי לא הופרשו לזכותה כספים לביטוח פנסיוני בתקופת ימי המחלה, הרי שעל פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", היה עליה לצרף ראיה המוכיחה את טענתה זו, ומשלא הוגש תדפיס חשבון של קרן הפנסיה להוכחת טענתה או כל ראיה אחרת, דין טענתה ביחס לרכיב זה להידחות.
78.כאשר מדובר בתשלום חלף הודעה מוקדמת ובמצב בו לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים בתקופת ההודעה המוקדמת, אין מקום לתשלום תנאים סוציאליים בגין תקופה זו. לפיכך גם טענה זו של התובעת דינה להידחות.
לסיכום:
79.אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:
א.פיצוי בגין פגיעה בהכנסה בתקופה המוגנת בסך של 15,216 ₪
ב.פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים כלפי התובעת, בסך של 26,666 ₪
ג.הפרש פיצויי פיטורים בסך של 9,623 ₪
ד.חלף הודעה מוקדמת בסך של 13,333 ₪
ה.פיצויי הלנה בסך של 15,000 ₪
על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הנ"ל, תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15.4.18 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
80.בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
81.זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ט אדר תשפ"א, (03 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נוהאד חסן, שופט
אב"ד
|
|
מר סאבר שהאב
נציג ציבור עובדים
|