ד' נ' ז' ואח'

לפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה שאירעה ביום 8.3.2018. השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא, האם הוכחה טענת הנתבעת 2 לפיה התובע והנתבעת 1 קשרו יחדיו על מנת להוציא כספים ב"מרמה" מהמבטחת של הנתבעת (היא הנתבעת 2) , כמשמעה בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן – "חוק חוזה ביטוח").

בהתאם לתקנה 214טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד, ינומק פסק הדין באופן תמציתי ככל הניתן.

1. כמפורט בכתב התביעה, עת חנה רכבו של התובע (מ"ר 90-796-75, להלן – "רכב התובע" או "הרכב") ביום 8.3.18 בחניה מסודרת , נסעה הנתבעת 1 (להלן: "הנהגת") ברכב שמספר רישויו 73-016-70 (להלן :"הרכב הפוגע") בנסיעה לאחור, ופגעה ברכב התובע.

    

   לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי מטעמו של התובע להערכת הנזק (להלן- "חוות דעת השמאי"). בהתאם לחוות דעת השמאי, דורש התובע מהנתבעות ביחד ולחוד תשלום פיצוי בסך 54,384 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכבו, שכר טרחת שמאי בסך של 2,556 ₪ בתוספת פיצוי בגין בזבוז זמן בסך 1,000 ₪.

   התביעה הוגשה הן כנגד הנהגת והן כנגד חברת הביטוח המבטחת את הרכב הפוגע- הנתבעת 2 (להלן- "מגדל") (להלן - "הפוליסה") .

    

2. בכתב ההגנה טוענת הנהגת, כי סכום התביעה אינו משקף את הנזק שנגרם לרכב התובע, שכן לא נגרם לרכבו אלא נזק מינורי. עוד עולה מכתב ההגנה, כי הרכב הפוגע מבוטח ע"י מגדל .לפיכך, ככל שיוטל על הנהגת חיוב כספי במסגרת תובענה זו, הרי שלטענתה היא זכאית לקבלת שיפוי בגין כל סכום בו תחויב ממגדל.

   בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנהגת הודעת צד ג' כנגד מגדל בטענה, שבמועד הרלוונטי לתביעה , היה הרכב הפוגע מבוטח על ידה הן בביטוח צד ג' והן בביטוח חובה, ועל כן עליה לשאת בכל חיוב שיושת עליה בגין התאונה הנטענת, ככל שיוטל.

3. מגדל ביקשה לדחות את התביעה כנגדה כמו גם את הודעת צד ג' שהגישה כנגדה הנהגת. לטענתה, הנהגת מסרה לה גרסה כוזבת לאירועים מושא כתב התביעה, לרבות בעניין היקף ומוקד הנזק הנטען, וזאת מתוך כוונת מרמה. לפיכך נטען, כי מכוח חוק חוזה הביטוח, פטורה מגדל מחבותה כלפי התובע וכלפי הנהגת.

   מגדל נסמכת על ממצאי דו"ח חקירה של חוקר מטעמה, מר יהודה הוכמן (להלן- "החוקר"), (להלן- "דו"ח החוקר).

   דו"ח החוקר לא צורף לכתב התביעה, ולא הוגשה בקשה לקבלת פטור מהגשת תצהיר מטעמו עד לאחר שמיעת פרשת התביעה וחקירת הנהגת, אך בהסכמת הצדדים, הוגש דו"ח החוקר כראיה מטעמה של מגדל לתיק בית המשפט (הוגש וסומן נ2 / 4.)

    

   דיון והכרעה:

   המסגרת הנורמטיבית

4. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן:

    

   "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו".

    

   סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח קובע כי:

   "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו".

    

5. בהתאם להלכה הרי שיש להפעיל סעיף זה בזהירות רבה "הן לאור הטלת הסטיגמה על המבוטח כרמאי, והן בשל תוצאותיו הקשות" (ע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פורסם ביום 1.4.2012), שכן למעשה סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח פוטר את המבטחת מחובה כלפי המבוטח בנסיבות בהן עולות עובדות או מסרים כוזבים בכוונת מרמה.

    

   עוד נקבע בפסיקה, כי על המבטחת הנסמכת על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח להביא "מידע וראיות בעלי משקל, המעוררים חשד של ממש" וזאת לצורך הוכחת טענת המרמה (ע"א 475/81 זיקרי נ כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם ביום 26.2.1986).

    

   בהתאם לפסיקה ההגדרה של "כוונת מרמה" כוללת שלושה יסודות – מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (19.5.1998). כאשר ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, (פורסם ביום 12.4.2011) נקבע, כי:

    

   "מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט – יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה שכזו".

    

   מן הכלל אל הפרט

6. במסגרת ישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 12.5.2020 (להלן: "ישיבת ההוכחות"), נחקר התובע על גרסתו, והשיב כי מאחר שלא היה נוכח בעת קרות התאונה, הוא אינו יכול למסור פרטים מדויקים אודות מנח הרכבים עובר לתאונה או על אופן התרחשותה (עמוד 2 שורות 33-34 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020). הוא העיד כי מסר את הפרטים הידועים לו לסוכן הביטוח, אך לא ידע להסביר מדוע בטופס ההודעה על מקרה הביטוח לחברת הביטוח המבטחת את רכבו עליו הוא חתום (צורף כנספח לכתב התביעה), נרשם שם בעלת הרכב הפוגע "עידית" ולא כשם הנהגת (עמוד 3 שורות 1-3 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020). התובע העיד שהרכב נמכר כמצבו לאחר התאונה במחיר נמוך ממחיר המחירון של הרכב אותה עת (עמוד 3 שורות 23-24 פרוטוקול דיון מיום 12.5.2020).

   כשנשאל התובע, מדוע לא דיווח לקונה אשר רכש ממנו את הרכב במסגרת זיכרון הדברים על התאונה, ואף הצהיר במסגרת סעיף 6 לזיכרון הדברים (זיכרון הדברים הוגש וסומן ת/2) כי "המוכר הצהיר כי הרכב הנ"ל לא היה בתאונה שגרמה לרכב נזק משמעותי הכולל ירידת ערך של חברת הביטוח עקב התאונה", השיב שהרוכש- חברו, ראה את הנזק ברכב בעיניו, וכי זה אינו אלא זיכרון דברים סטנדרטי שהועתק מהאינטרנט (עמוד 4 שורות 3-6, ו- 25-26 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020).

    

   בסיכומיו טען ב"כ מגדל, שהתובע סתר גרסתו בחקירתו, כאשר טען שלאחר התאונה רכבו תוקן, אך עיון בפרוטוקול הדיון מלמד שהתובע העיד, כי הרכב נמכר מבלי שתוקן (עמוד 3 שורות 28-29 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020). נראה כי ב"כ מגדל כיוון לסעיף 5.6 בדו"ח החוקר, שם צוין שהתובע מסר לחוקר כי הרכב תוקן על ידו, אך סירב למסור פרטים אודות התיקון.

   תמלול החקירה שבוצעה על ידי החוקר לא צורף, ומההקלטה לה ניסה בית המשפט להאזין במהלך ישיבת ההוכחות, לא ניתן היה להבין את תוכן הנאמר בה (ראה בעניין זה עמוד 9 שורות 16-17 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020). ממילא לא ניתנה הסכמה התובע והנהגת להוספת ההקלטה כראיה מטעם מגדל, בהיעדר תמלול מתאים.

    

   התובע לא נשאל במסגרת חקירתו הנגדית על מנח רכבו עובר לתאונה והאם חנה כשחזית הרכב פונה לקיר, או שמא חנה הרכב כשחזיתו כלפי חוץ, ועל כן למעשה גרסתו לא נסתרה.

    

   לא מצאתי להטיל ספק בגרסתו של התובע, לפיה טופס זיכרון הדברים הועתק מאתר באינטרנט, ונחתם מבלי שהתובע ישית ליבו לעובדה שבמסגרתו הוא מצהיר על היעדר תאונות המביאות להורדת שווי הרכב. מאחר שלטענת התובע הרכב נמכר מבלי שהנזק מהתאונה תוקן קודם לכן, הרוכש- חברו של התובע, יכול היה להיווכח בנזקים במו עיניו.

   ויודגש- התובע אינו תובע את הנזק שנגרם לו כתוצאה ממכירת הרכב, כי אם את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה, כפי שהעריך אותה השמאי מטעמו. לפיכך, השאלה באיזה מחיר נמכר הרכב לחברו, והאם כטענתו הוא הפסיד כתוצאה ממכירת הרכב סך של 200,000 ₪, אינה רלבנטית לברור התביעה.

   מצאתי כי התובע אינו מצוי בתחום הביטוח או בתחום החוזים. עוד מצאתי כי מידת הבנתו את תוכן מסמך זיכרון הדברים, על כל המשתמע בסעיף 6 בו לעניין ירידת הערך, אינה ממין הגבוהות. לשאלה מדוע חתם על זיכרון דברים המכיל סעיף כזה השיב- "גם אם אתה מדבר על ירידת ערך, עדיין לא קיבלתי אותה" (עמוד 4 שורות3-6 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020). מתשובתו של התובע, ניתן להסיק כי התובע אינו מודע למשמעות הסעיף, וממילא אינו מבין כי לעובדה שלא פוצה בגין ירידת ערך, אין כל קשר לעובדה שהיה עליו להצהיר על כך שהרכב היה מעורב בתאונה שהביאה לירידת ערכו. נראה כי לדידו, משמעות מכירת הרכב במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון, יש כדי לבטא גם את התאונה אותה עבר, לרבות ירידת ערך הרכב בעקבותיה.

    

   בכל הקשור לעובדה שבטופס ההודעה נרשם כי שם הנהג הפוגע הוא "עידית", והיעדר הסבר מטעם התובע מלבד הטענה לפיה סוכן הביטוח הוא שמילא את הטופס, מצאתי לקבל את גרסתו של התובע, לפיה הוא אינו מבין מהיכן השתרבב שם זה לטופס ההודעה.

   עיון בטופס ההודעה מטעם הנהגת למגדל שצורף לכתב התביעה, מלמד שכתובתה של הנהגת שנרשמה בטופס היא הגליל 21 קריית ים. עיון בטופס ההודעה שמולא על ידי סוכן הביטוח מטעם התובע עליו חתם התובע, מלמד כי כתובת הנהגת הפוגעת היא רחוב הגליל 21 קריית ים- כתובת זהה בשני הטפסים. כך גם קיימת בשני הטפסים זהות לעניין מספר הרכב הפוגע.

   בשל הזהות המוחלטת הן בכתובת הנהגת הפוגעת והן במספר הרכב הפוגע, ובהתחשב בכך שסוכן הביטוח הוא שמילא את הטופס, מצאתי לקבוע כי ציון שם הנהג הפוגע "עידית", אינה אלא תוצאה של טעות אנוש (של סוכן הביטוח שמילא את הטופס), ואין להסיק מטעות זו כוונת מרמה.

    

   עולה מן האמור לעיל, כי מצאתי את עדותו של התובע מהימנה, וכי הטעויות או הסתירות שבגרסתו, אינה אלא תוצאה של מידת הבנה נמוכה של משמעות הטפסים המשפטיים (ההודעה על מקרה הביטוח וטופס זיכרון הדברים), כמו גם את מצב העניינים בכללותו.

    

7. מעדותה של הנהגת, לא ניתן היה לקבל פרטים נוספים על הפרטים שצוינו בטופס ההודעה מטעמה על מקרה הביטוח מטעמה שצורף לכתב התביעה , מלבד העובדה שתוך כדי נסיעה לאחור, פגעה עם חלקו השמאלי אחורי של רכבה, בטמבון הרכב של התובע.

    

   הנהגת לא יכולה הייתה למסור מידע אודות המרחק בין הרכבים עובר לתאונה, ופרטים אודות רכבים נוספים שחנו במקום אותה עת, לטענתה- מאחר שאינה זוכרת או אינה יכולה לאמוד את המרחקים (עמוד 5 שורות 19, 35, עמוד 5 ושורה 20 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020) .

    

   היא חזרה על גרסתה לפיה לרכבה לא נגרם נזק מלבד שפשוף קל, והרכב לא תוקן (עמוד 5 שורה 28, עמוד 6 שורה 1 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020).

    

   לטענת מגדל הנהגת מסרה לה עובדות כוזבות אודות קרות התאונה, מוקד הנזק והיקף, כפי שעולה מחקירת החוקר מטעמה בישיבת ההוכחות– במסגרת טופס ההודעה אודות התאונה (מוצג נ 2/2) (להלן – "טופס ההודעה") הנהגת נמנעה מלציין, כי בינה לבין התובע מתקיימים יחסי עובד ומעביד וכי התאונה אירעה בחניון במקום העבודה;

   לשאלה מדוע לא טרחה הנהגת לציין בהודעה על קרות מקרה הביטוח למגדל על קשרי העבודה בינה לבין התובע, השיבה שאין לה כל סיבה להסתיר את היותה עובדת אצל התובע, וכי היא עודנה עובדת אצלו (עמוד 6 שורה 31 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020).

    

   גם במקרה זה מצאתי לקבל את גרסתה של הנהגת כגרסה אמינה. אין כל טעם להסתיר את יחסי עובד המעביד שבינה לבין התובע, שעה שהיא ממילא ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה, וכי ניתן יהיה ללמוד על יחסים אלה על נקלה.

   מחקירת הנהגת, עלה כי היא אינה מצויה בתחום הביטוח, מידת הבנתה את הנושא נמוכה, ולא סביר כי היעדר ציון יחסי עובד- מעביד נולד כתוצאה מחוסר תום לב מטעמה בעת מילוי הטופס. יותר מסתבר כי הנהגת לא סברה כי לפרט זה חשיבות המחייבת ציונו בטופס ההודעה מטעמה.

    

   בטופס ההודעה על מקרה הביטוח למגדל עליו חתמה הנהגת, נרשם כי משאית חסמה את דרכה של הנהגת ולא אפשרה לה לנסוע ישר אחורנית. על גרסה דומה חזרה הנהגת לפני החוקר (סעיף 3.3 לדו"ח החוקר, מוצג נ2/2).

   בישיבת ההוכחות נשאלה הנהגת אם משהו הפריע לה בנסיעתה אחורנית והיא השיבה בשלילה, ומשעומתה עם גרסתה בטופס ההודעה למגדל על מקרה הביטוח ולגרסה שנמסרה על ידה לחוקר, השיבה כי חלפו שנתיים, והיא לא זכרה פרט זה (עמוד 6 שורות 10-11, 26-28 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020).

   בכל הקשור לקיומה של משאית שמנעה את נסיעתה את הנהגת ישר אחורנית , מצאתי כי הנהגת העידה בכנות רבה, וכי פרט זה לא הועלה על ידה בחקירה, אך בשל העובדה שנשכח ממנה.

    

   עולה מן האמור לעיל, כי מצאתי את עדותה של הנהגת מהימנה, וכי היעדר ציון היותה עובדת של התובע בטופס התביעה, כמו גם היעדר יכולתה להעריך את מספר המטרים שהפרידו בין רכבה לרכבו של התובע עובר לתאונה, או קיומה של משאית המונעת נסיעה ישרה לאחור, אינה אלא תוצאה של מידת הבנה נמוכה של מצב העניינים, כמו גם שיכחה.

    

8. מטעמה של מגדל, העיד החוקר - שמסר דו"ח חקירה מטעמו. מסקנותיו של החוקר בדבר כוונת מרמה, והמלצתו למגדל לדחות את תביעת הנהגת כנגדה, מושתתת על מספר "ממצאים" או סיבות:

   1. סתירות באשר לנסיבות קרות התאונה (להלן- "הסיבה הראשונה").

   2. העובדה שבטופס ההודעה על התאונה שמולא על ידי הנהגת בסמוך למועד התאונה, לא צוין כי מדובר בצדדים שיש ביניהם קשרי עובד-מעביד (להלן- "הסיבה השנייה").

   3. התרשמותו של החוקר מכך שבמהלך החקירה הנהגת חוששת מהתובע (להלן- "הסיבה השלישית").

   4. העובדה שהתאונה אירעה בחניון של חנות הירקות בה הנהגת מועסקת ולא כפי שהצהירה בטופס ההודעה על מקרה הביטוח, שהתאונה אירעה באצטדיון הכדורגל הסמוך לה (להלן- "הסיבה הרביעית")

   5. גרסתה של הנהגת אינה אמינה מאחר שהנזק אירע לא רק בחזית רכבו של התובע כפי שטענה אלא גם בצד שמאל של הפגוש הקדמי (להלן- "הסיבה החמישית").

   6. במקום קיימת מצלמה המופנית למגרש חניה, ואין כל סיבה המצדיקה את העובדה שסרטי הצילום לא נשמרו (להלן- "הסיבה השישית").

   7. לא ברור כיצד לא היו עדים לאירוע בהתחשב בכך שמדובר במקום שפועל כל הזמן (להלן- "הסיבה השביעית").

   8. בעוד שהתובע והנהגת טענו שלא צילמו את הרכבים לאחר התאונה, הציג התובע לפני החוקר תמונה של רכבו שצולמו על ידו לאחר התאונה, שם נראה הרכב חונה כשחזיתו לכיוון הקיר ולא לכיוון היציאה מהחניה (להלן- "הסיבה השמינית")

   9. לא ברור כיצד לרכב הפוגע לא נגרם כל נזק בעוד שלרכב התובע נגרם נזק בהיקף גדול (להלן- "סיבה תשיעית").

   10. החוקר לא ראה את טופס ההודעה של התובע לחברת הביטוח בה רכבו מבוטח, ולא ברור האם בטופס ההודעה מסר התובע פרטים בעניין קשרי העבודה בינו לבין הנהגת (להלן- "הסיבה העשירית").

   11. הנהגת לא מסרה את פרטי הסוחר אליו העבירה את רכבה לצרכי מכירתו, אך העבירה את טופס זיכרון הדברים עליו חתמה בעת מכירת הרכב (זיכרון הדברים סומן כמוצג נ2/ 3) (להלן- "סיבה אחד עשר").

        

9. מצאתי להתייחס לכל אחת מהסיבות בעטיין המליץ החוקר על דחיית התביעה בשל כוונת המרמה הנטענת על ידי מגדל:

   1. הסיבה הראשונה-נסיבות האירוע- קיומה של משאית. החוקר העיד, כי בדרך כלל שומרת מצלמת אבטחה צילומים במשך שבועיים עד חודש ימים (עמוד 12 שורות 4-5 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020). בידיעה שכך הם פני הדברים, מדוע זה פנה החוקר לנהגת ולתובע רק בחלוף מספר חודשים ממועד התאונה?! מצילומי מצלמת האבטחה, ניתן היה לדלות את כל הפרטים הנדרשים- הן את מנח הרכבים עובר לתאונה, הן לעניין קיומם או היעדרם של עדים לתאונה, הן לעניין הטענה בדבר קיומה של משאית שמנעה נסיעה ישרה אחורנית, ולמעשה- להסיר כל ספק באשר לדרך קרות התאונה- ככל שזו אכן אירעה כנטען.

      בנסיבות אלה, משבחרה מגדל לשלוח את החוקר מטעמה בחלוף מספר מחודשים ממועד קרות התאונה, אין לה להלין אלא על עצמה, ובוודאי שאין להטיל בשל שיכחת פרט זה או אחר, דופי בעדות התובע והנהגת.

   2. הסיבה השנייה, היעדר אזכור בדבר יחסי עובד מעביד בטופס ההודעה שנשלח על ידי הנהגת בה הודיעה על מקרה הביטוח למגדל. כשלעצמי, לא מצאתי כי פרט זה חיוני לברור התביעה. טופס ההודעה על מקרה הביטוח, נוסח על ידי מגדל. מעבר למילים "תיאור המקרה", לא צוין באף חלק של הטופס כי יש לציין את הקרבה הקיימת- ככל שקיימת- בין הצדדים לתאונה. לו סברה מגדל כמבטחת, כי יש לפרטים אלה חשיבות, היה עליה לדרוש כי בעת מילוי טופס ההודעה, יצהיר מוסר ההודעה על קשרים אלה, ככל שהם קיימים.

   3. הסיבה השלישית- התרשמותו של החוקר מכך שבמהלך החקירה חששה הנהגת מהתובע. החוקר לא יכול היה להסביר את המקור להתרשמותו, פרט לכך שהתובע התלווה אליו ואל הנהגת אליה פנה במקום עבודתה, וכי בהתחלה לא הציג עצמו לפני החוקר, ולאחר מכן הציג עצמו משנשאל על כך. לעניין זה- כפי שיפורט בהמשך, יכול להיות הסבר פשוט- העובדה שעובד חושש מניצול זמן העבודה לטובת עניינים פרטיים. החוקר אינו פסיכולוג או פסיכיאטר בהכשרתו, וקשה להבין כיצד הגיע למסקנה זו, מבלי ששקל את שאר האפשרויות אשר עשויות לגרום לאותו חשש, ככל שאכן היה קיים חשש ליבה של הנהגת.

   4. הסיבה הרביעית- העובדה שהתאונה אירעה בחניון של חנות הירקות בה היא מועסקת ולא כפי שהצהירה הנהגת בטופס ההודעה על מקרה הביטוח, שהתאונה אירעה באצטדיון הכדורגל הסמוך- החוקר חזר בו מהטענה (עמוד 10 שורות 13-14 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020).

   5. הסיבה החמישית- גרסתה של הנהגת אינה אמינה מאחר שהנזק אירע לא רק בחזית רכבו של התובע כפי שטענה אלא גם בצד שמאל של הפגוש הקדמי. בעניין זה נשאל החוקר על ידי בית המשפט, האם התובע דרש פיצוי בגין הנזקים בשני המוקדים הנטענים. לכך השיב החוקר, כי לא עלה בידו לעיין בחוות דעת השמאי מטעם התובע, והוא אינו יודע האם נתבע סכום כלשהו בגין הנזק שנגרם בחלק הצדדים של הטמבון (עמוד 11 שורות18-24 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020). למעשה טוען החוקר להיעדר אמינות בשל דרישת פיצוי בגין נזק שנגר לרכבו כתוצאה מהתאונה בשני מוקדי נזק שאינם יכולים להיות קשורים, אך בפועל לא טרח לבדוק האם אכן תביעתו של התובע הינה לפיצוי בגין נזק שנגרם לשני גורמי הנזק. בנסיבות אלה, אין למסקנת החוקר על מה לסמוך.

   6. הסיבה השישית- במקום קיימת מצלמה המופנית למגרש חניה, ואין כל סיבה המצדיקה את העובדה שהתובע לא שמר את סרטי הצילום . לטענה זו אין על מה לסמוך. אירעה תאונה, ולאחריה נטלה הנהגת הפוגעת על עצמה את האחריות לנזק. מדוע זה סבור החוקר שבנסיבות העניין אמור היה התובע לתור אחר הוכחה כי הנזק נגרם על ידי הנהגת?! פעם נוספת מבקש החוקר כי אדם מן הישוב, שצד ג' נטל אחריות על נזק שנגרם לרכבו, יצפה כי חרף נטילת האחריות, תביעתו תידחה בשל קשרי העבודה עם הנהגת הפוגעת, ולאחר מחשבה זו ישמור סרטים ממצלמה שמיועדת לצרכי אבטחה, ולא כך הוא (עמוד 12 שורות 9-16 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020).

   7. הסיבה השביעית- לא ברור כיצד לא היו עדים לאירוע בהתחשב בכך שמדובר במקום שפועל כל הזמן. מדובר בטענה שאינה נסמכת אלא על השערה. כאמור- מגדל יכולה הייתה לשלוח את החוקר בסמוך למועד קרות התאונה, ולחשוף את סרטי הצילום, מהם יכולה הייתה להפיק את כל המידע הדרוש לה לבחינת התביעה. משלא פעלה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

   8. הסיבה השמינית- בעוד שהתובע והנהגת טענו שלא צילמו את הרכבים לאחר התאונה, הציג התובע לפני החוקר תמונה של רכבו אותה נטל לאחר התאונה, שם נראה הרכב חונה כשחזיתו לכיוון הקיר ולא לכיוון היציאה מהחניה כנטען על ידי התובע והנהגת, וההסבר לכך ניתן לכאורה על ידי התובע במסגרת חקירתו על ידי החוקר, כאשר טען באוזניו שקודם לצילום ,סובב את הרכב (לאחר התאונה).

      מגדל לא טרחה להגיש במסגרת פרשת ההגנה תמלול של קלטת החקירה ממנה ניתן היה ללמוד על דברי התובע במהלך חקירתו. בנסיבות אלה, לא ניתן לסמוך על סתירה נטענת, או אי- התאמה נלמדת, כשאין בנמצא כל הוכחה לכך שזו אכן הייתה טענת התובע במועד חקירתו על ידי החוקר.

      יתרה מכך. במועד בו התייצב החוקר במקום עבודתה של הנהגת, יכול היה לבקש ממנה לשחזר את דרך קרות התאונה, ולהסריט שחזור זה.\לתיק בית המשפט לא הוגש סרטון שכזה, ממנו ניתן היה ללמוד, האם כטענת מגדל, הנזק הנתבע לא יכול היה להיגרם כתוצאה מהתאונה שאירעה לכאורה.

   9. הסיבה התשיעית- לא ברור כיצד לרכב הפוגע לא נגרם כל נזק בעוד שלרכב התובע נגרם נזק בהיקף גדול. החוקר אינו שמאי, אינו חוקר תנועה (עמוד 12 שורות 11-17 לפרוטוקול דיון מיום 12.5.2020) , ואין בידיו כל כלי להערכת הנטען. לו ביקשה מגדל לקעקע את הנזק הנטען, היה עליה לזמן את השמאי עורך הדו"ח מטעם התובע לחקירה. משלא פעלה כן, היא אינה יכולה לעשות כן באמצעות עד שאינו מומחה לדבר.

   10. הסיבה העשירית- החוקר לא ראה את טופס ההודעה של התובע לחברת הביטוח בה רכבו מבוטח, ולא ברור האם בטופס ההודעה מסר התובע פרטים בעניין קשרי העבודה בינו לבין הנהגת. ככל שהחוקר ביקש לעיין בהודעה על מקרה הביטוח שהוגשה על ידי התובע, היה עליו לפעול לקבלתו עובר להגשת הדו"ח. פעם נוספת, משאין דרישה מטעם חברת הביטוח המבטחת את התובע, לציין קשרי עבודה/קשרי משפחה/קשרי חברות בין נהג הרכב הפוגע לנהג הרכב הנפגע, אין ללמוד על היעדר פרטים אלה כהוכחה לכוונת מרמה.

       קשה לראות כוונה מאחורי השמטת פרט זה על ידי התובע והנהגת, שעה שניתן ללמוד על קשרי העבודה הקיימים ביניהם על נקלה.

   11. סיבה אחד עשר- הנהגת לא מסרה את פרטי הסוחר אליו העבירה את רכבה לצרכי מכירתו, אך העבירה את טופס זיכרון הדברים עליו חתמה בעת מכירת הרכב. הנהגת הצהירה מלכתחילה, כי לא נגרם לרכבה כל נזק כתוצאה מהתאונה. בנסיבות אלה, לא ברור הצורך בהוכחת מחיר מכירת רכבה של הנהגת, ולא ברור מה הרלבנטיות של מכירת הרכב לתביעה זו שלפניי.

       פעם נוספת- לו ביקשה מגדל לקעקע את חוות דעת השמאי מטעם התובע, יכולה הייתה לזמנו לחקירה, אך בחרה שלא לעשות כן.

        

10. חשוב לציין, כי הימנעותה של מגדל מפניה מוקדמת לתובע ולנהגת לצורך קבלת סרטון האבטחה במקום, כמו גם הימנעותה מהגשת תמלול דו"ח החקירה, וסרטון שחזור של התאונה על ידי הנהגת, היא שסיכלה כל אפשרות לאמת את גרסתה של הנהגת או לשלולה. ההלכה בעניין זה ידועה- הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה ראיה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז(2) 606).

     

11. לסיכום, מצאתי את גרסתם של התובע והנתבעת אמינה, בעוד שלסיבות עליהן נסמך החוקר בהמלצתו למגדל, אין על מה לסמוך, קרי- הן אינן מעוררות חשד כלשהו של "מרמה" מצידם של התובע והנתבעת, ובוודאי שמגדל לא עמדה במידת חובת ההוכחה הנדרשת והציגה "מידע וראיות בעלי משקל, המעוררים חשד של ממש" לצורך הוכחת טענת המרמה.

     

12. סוף דבר

13. מצאתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעים ביחד ולחוד במלואה, וכן לקבל הודעת צד ג' כנגד מגדל.

    לפיכך, מורה על חיובם של הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום סך של 56,940 ₪ (סכום התביעה בניכוי סך של 1,000 ₪ בגין בזבוז זמן שלא הוכח), בתוספת סכום האגרה כפי ששולמה, ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.

     

    בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, הודעת צד ג' מתקבלת, כך שצד ג' תשפה את הנתבעת 1 בכל סכום בו חויבה במסגרת תביעה זו כאמור לעיל.

     

    כן אני מורה על חיובה של צד ג' בתשלום האגרה ששולמה על ידי הנתבעת 1 בהודעת צד ג', בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, שישולמו לנתבעת 1 באמצעות בא כוחה.

    (פועל יוצא מכך הוא שצד ג' תישא במלוא תשלום הסכום שנפסק לטובת התובע, כמו גם תשלום הוצאות הנהגת הנתבעת מס' 1).

     

    כל הסכומים ישלמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסקי הדין בידי הנתבעים, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

     

    זכות ערעור כחוק.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

     

     

    ניתנה היום, כ' אייר תש"פ, 14 מאי 2020, בהעדר הצדדים.