דבש נ' גואחניש

פסק דין

ערעור על החלטת כב' הרשמת ג'רבי, כתוארה אז, מיום 4/2/10 בבקשה מס' 3 (בשא 5528/09 + בשא 82/10, ת.א. 3727/08 ) -בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 16/12/09 במעמד צד אחד כי לא הוגשה בקשת רשות להגן במועד.

באת כוח המשיב העלתה בפתח הטיעון שלה טענה מקדמית כי לא ניתן לערער על ההחלטה מושא הערעור שהיא החלטה לביטול פסק דין תוך הפנייה לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט- 2009 (להלן: "הצו").

הטענה נדחית. הצו מתייחס להליכים שבהם נדרשת רשות להגיש ערעור (סעיף 1 רישא לצו).

הערעור בפני הוא ערעור בזכות לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ד -1984. הצו הוצא על פי סמכות שר המשפטים להורות על סוגי החלטות של בית המשפט המחוזי שלא ניתן יהיה לתת עליהם רשות לערער (סעיף 41(ג) לחוק בתי המשפט), וסוגי החלטות של בית המשפט השלום (סעיף 52(ב) לחוק בתיק המשפט).

ככל שמדובר בערעור על החלטת רשם צומצמו סוגי ההחלטות לגביהם יחול הצו, להחלטות של רשמים של בית המשפט המחוזי בלבד (סעיף 96 (ד) לחוק בתי המשפט).

לפיכך הצו לא חל על ערעור זה.

ב"כ המערער טוען כי טעתה כב' הרשמת ג'רבי, כתוארה אז, כאשר קיבלה את הבקשה שהוגשה בשלב ראשון ללא תמיכה בתצהיר (בקשה מיום 23/12/09 , בשא 5528/09), ולאחר דיון ביום 6/1/10 בבשא 5106/09 (בקשה לביטול עיקול) הוגש תצהיר של באת כוח המבקש עם הסבר לנסיבותיה האישיות בלבד , המסביר מדוע הבר"ל לא הוגש במועד אך לא תצהיר המפרט את ההגנה של המבקש. לאחר מכן הוגשה ביום 7/1/10 בש"א 82/10 עם בקשה חדשה לביטול פסק דין ללא תצהיר התומך בבקשה. צורף תצהיר התומך בבקשה לביטול עיקול (בשא 5106/09).

נטען גם כי כב' הרשמת טעתה כאשר קיבלה את ההנמקה לאיחור בהגשת הבר"ל שהייתה בגלל בעיות רפואיות של באת כוח הנתבע, המשיב. נטען כי כב' הרשמת התעלמה מהעובדה כי במועד הרלבנטי היה ייצוג למשיב של עו"ד חודרוב יעקב שאימת עבור הנתבע את התצהיר התומך בבקשה לביטול העיקול הכולל גם את הגנתו, במועד, והוא אף שימש עורך דינו בהליכים לפני הגשת התביעה.

בהשלמה, לאחר הגשת עיקרי טיעון של הצדדים הוסיף בא כוח המערער כי גם לא התקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין וההחלטה ניתנה בהתבסס על הכתובים בלבד כי חברתו לא נחקרה.

העיקרון הוא כי בקשה יש לתמוך בתצהיר התומך בבקשה (תקנה 241(ב) לתקסד"א). יחד עם זאת הפסיקה קבעה כי המשפט מתנהל כחטיבה אחת ועל כן בעל הדין רשאי לבקש מבית המשפט להסתמך לצורך בקשתו על תצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה אחרת [תקנה 246(א) לתקסד"א, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 722-723 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 2005)].

הפניה לתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה אחרת שבה מפורטת ההגנה אינה הסתמכות על תצהיר המפנה לתוכן הבקשה שאז אין בפני בית המשפט תצהיר ובו אימות העובדות נשוא הבקשה. על המבקש להסתמך על תצהיר שהוגש בהליך אחר לבקש זאת במפורש. באת כוח המבקש עשתה בסעיף 13 לבקשה בבשא 82/10.

טענה נוספת היא כי הנתבע לא העלה כל טעם ראוי לאי הגשת הבקשה לרשות להגן במועד. מלכתחילה הוגשה הבקשה לביטול פסק דין ללא תצהיר תומך עם הסבר נסיבות אישיות של באת כוח המבקש. באת כוח הנתבע השלימה את הבקשה ביום 7/1/10 בכך שהגישה תצהיר שלה עם הסבר כי במהלך חודש דצמבר 2009 נאלצה להעדר ממשרדה מטעמים רפואיים. כמו כן הוגשה בקשה חדשה אשר התצהיר התומך בה הוא התצהיר שהמבקש הגיש בבקשה לביטול עיקול (בשא 82/10).

לטענת בא כוח המערער אין בכך מענה, כי המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות להגן היה 4 בדצמבר 2009 ובאת כוח הנתבע לא המציאה אישורים רפואיים שמסבירים מדוע הבקשה לא הוגשה עד ה- 4/12. זאת ועוד אין בכך מענה לעובדה שאינה במחלוקת כי הנתבע בסיוע של עו"ד יעקב חודורוב, לכאורה, כן הגיש במועד בקשה לביטול עיקול כאשר מדובר בתוך אותו פרק זמן.

הכלל הוא כי על בקשה לביטול פס"ד לעמוד בשני מבחנים. הטעם למחדל להגיש כתב הגנה ועילת ההגנה. הטעם השני הוא העיקר והראשון טפל לו [יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 2005); רע"א 2694/92 פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (לא פורסם, 5/8/92) ; רע"א 2979/97 תעשיות רכב בע"מ נ' ראש (לא פורסם, 14/7/97 ) (להלן : "עניין -ראש"]. בית המשפט זכאי לקבל מן הנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי (עניין - ראש) . השאלה הינה האם יש בהסבר כדי להראות שהמבקש לא התעלם מדעת מההליך שנפתח כנגדו (עניין- ראש).

כב' הרשמת הייתה ערה להעדר תאריכים מדוייקים בתצהיר באת כוח הנתבע, או אישורים רפואיים אך סברה כי עו"ד זוהר ראויה לאימון כי הצורך בטיפול רפואי היה פתאומי ופגע בהתנהלות משרדה.

באשר לעובדה כי הנתבע הגיש בקשה לביטול עיקול במועד כאשר תצהירו אומת על ידי עו"ד חודורוב - קיבלה כב' הרשמת את הצהרת עו"ד זוהר, באת כוח הנתבע כי פעולתו של עו"ד חודורוב הסתכמה באימות חתימה. אין הוא שותף שלה והיא עורכת דין יחידה במשרדה.

אין מחלוקת כי הנתבע קיבל את כתב התביעה ביום 4/11/09 ובמקביל הוטל עיקול על רכושו, והוא הגיש בקשה לביטול עיקול ביום 24/11/09 תוך המועד להגשת בקשה לרשות להגן. אני מקבלת את הצהרת עו"ד זוהר כי היא עורכת דין יחידה במשרדה, וגם אם עו"ד חודורוב אימת את התצהיר אין בכך אסמכתא כי הוא מייצג את הלקוח. אך אין בכך הסבר מדוע הבקשה לרשות להגן לא הוגשה במועד, אך כן הוגשה בקשה לביטול העיקול. כאשר ממילא בשני ההליכים היה צריך לפרט את ההגנה ולאור הצהרת עו"ד זוהר לחלקו של עו"ד חודורוב, יוצא כי לכאורה היא זו שהכינה את התצהיר התומך בבקשה לביטול עיקול, ולא עו"ד חודורוב שאימת את החתימה.

כאשר נדרש צד לתת טעם למחדלו להגיש הגנה במועד אין מדובר בטעם דחוק חסר פרטים ותאריכים, אלא בהסבר ענייני מה מנע את ההגשה של ההגנה במועד. שכן מדובר בביטול פסק דין שניתן כדין. כאשר ההסבר כפוף לשיקול דעת של בית המשפט נדרש הסבר ראוי. על אחת כמה וכמה מעורך דין הנדרש לנאמנות גם כלפי בית המשפט. בית המשפט זכאי להסבר ענייני מדוע יבוטל פסק הדין ומדוע יוחזר התיק לשולחן הדיונים על חשבון הצד שכנגד ומתיידנים אחרים.

בטיעון של באת כוח הנתבע בערעור לא הובהר גם במועד מאוחר של הדיון בערעור מה מנע ממנה, לכאורה, כבאת כוח הנתבע, להגיש את הבר"ל במועד, ולמצער באילו מועדים היא נעדרה ממשרדה, הגם שהטיעון של חברה היה ברור וגלוי ממועד הדיון ב- 6/1/10 ושוב בכתב הערעור ולא היה בגדר הפתעה. ההלנה על חוסר חבריות אינו משלים את החסר או את החובה של עורך הדין כלפי בית המשפט.