החלטה
א.המבקשת, דובון צעצועים (שותפות רשומה) הגישה תובענה ייצוגית כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית.
עסקינן ב"קניון הצפון" בנהריה שהמבקשת מחזיקה בו בחנות לממכר צעצועים לילדים.
לטענת המבקשת, הוסיפה המשיבה בצו הארנונה, לשנת 1997, לראשונה, שני סיווגים חדשים: מס' 324 ומס' 325, שיצרו הגדרה חדשה וספציפית לעסקים המצויים במתחם מרכז הקניות. כל זאת, כך נטען, מבלי שהמשיבה קיבלה את אישורי השרים כנדרש על פי החוק בתקופה הידועה כ"חקיקת ההקפאה", ולכן סיווג זה, לפי הנטען, אינו חוקי, ובטל.
כתוצאה משינוי זה גבתה המשיבה מן המבקשת ומשאר חברי הקבוצה תשלומי ארנונה, לפי הנטען, שלא כדין.
בהתאם לחישובה של המבקשת, גבתה ממנה המשיבה סכום של 15,428 ₪ לשנה, ביתר, משמע, סך של 31,095 ₪ לתקופה של 24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה.
נטען בבקשה שלפי המידע שבאינטרנט מצויים במתחם הקניון כ-90 בתי עסק, ולפי שטח ממוצע של 75 מ"ר לבית עסק X 19,882 ₪, שנגבו ביתר ביחס לנישום אחד, לשנתיים, סכום התביעה הועמד על 1,789,425 ₪.
ב.המשיבה הגישה בקשה לדחות את בקשת האישור על הסף בהתבסס על כך שמדובר במספר מוגבל של נישומים. לגירסת המשיבה סה"כ מספר הנישומים שחוייבו בהתאם לסיווג הקניון הוא 61, אך מתוכם כבר חתמו 18 נישומים על הסכמי פשרה עם המשיבה ביחס לחיובי הארנונה בהם הם מחוייבים, כך שסה"כ חברי הקבוצה הוא מצומצם: 43 נישומים בלבד, שזהותם ידועה (מחזיקי נכסים בקניון הצפון) ומכאן שבאפשרותם להתאגד לתביעה אזרחית משותפת רגילה.
המשיבה מפנה לפסיקה לפיה בנסיבות אלה ראוי לדחות את בקשת האישור על הסף.
בנוסף, כך נטען, סכום התביעה עבור כל אחד מחברי הקבוצה גבוה, ואיננו תואם בירור בהליך של תובענה ייצוגית. אציין, שנטען בבקשת האישור לסכום של כ-31,000 ₪, לשנתיים, לכל אחד מחברי הקבוצה, ואולם, אעיר, שלפי סעיף 82 של בקשת האישור נטען לסכום של 19,882 ₪ לשנתיים ביחס לנישום אחד.
ג.המבקשת טוענת בתגובתה שיש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף.
לטעמה של המבקשת, אין לקיים דיון ענייני בבקשת הסילוק על הסף הואיל וככלל אין לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, מחד גיסא, ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף, מאידך גיסא.
טוענת המבקשת, כי עסקינן בהליך מקדמי, ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ויכול לגרום רק לסרבול ההליך. רק במקרים קיצוניים יש להיזקק לבקשה למחיקת בקשת האישור על הסף.
ד.לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת מחד גיסא, וטענות המשיבה מאידך גיסא, מסקנתי היא שאין להיעתר לבקשה לדחיית בקשת האישור על הסף.
ה.בעיקרו של דבר, אין מקום לדון בנפרד בבקשה לסילוק תובענה ייצוגית על הסף, למעט מקרים חריגים וקיצוניים "בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה, ולא כלום" (רע"א 8268/96 רייכרט נגד שמש, פ"ד נ"ה (5) 276, בעמ' 290- ההדגשה שלי – י.ג.).
כמו כן עיינו לענין זה בדבריו של כב' השופט (כתוארו אז) א. גרוניס, ב- רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד אר-און השקעות בע"מ (מיום 13.8.07), וכן החלטת כב' השופט (כתוארו אז) א. גרוניס ב-ע"א 6887/03 רזניק נגד ניר שיתופי אגודה ארצינת שיתופית להתיישבות, (מיום 20.7.10).
ו.עוד אני מפנה לדבריו של כב' השופט ח. מלצר ב-רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר, רו"ח נגד עובדיה קדמי ואח' (מיום 10.6.12):
”ככלל אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף... הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי (אף כי אין חולק על השלכתו הרבה על תוצאות ההליך העיקרי), ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ועלול לגרום רק לסירבול ההליך. הנה כי כן, אם גורלה של הבקשה לאישור להידחות כיוון שאין היא עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), הרי שהיא ממילא תידחה בתום הדיון בבקשה לאישור. מכאן שהגשת בקשה למחיקת ההליך על הסף או לדחייתו כאמור, איסוף התשובות לבקשה, דיון והחלטה באותה בקשה, וכן דיון ההמשך השכיח במכלול מעין זה – פניה לבית משפט זה בערעור, או בבקשת רשות ערעור– כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו אכן נמצא כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאי החוק.
לכלל האמור קיים אמנם חריג, אולם המדובר – כפי שציין בית המשפט המחוזי הנכבד בצדק– חריג צר: יש הגיון בסילוק אפשרי של הבקשה לאישור על הסף (ובהתאם – לעצם עריכת הדיון בשאלה זו) רק "במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (עניין רייכרט, שם). כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור.“
(ההדגשה שלי – י.ג.)