דותן נ' שירותי בריאות כללית

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצויים בעבור נזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה בעקבות פעולות רפואיות רשלניות שביצע כלפיה צוות רפואי של הנתבעת, כך שהוא גורם לתובעת נקב בחלק התחתון של ברקטום בעת ביצוע חוקן. התובעת ילידת 1970, סובלת מפיגור שכלי מולד, ונכותה עקב כך היא 100% לצמיתות, מתגוררת בבית אימה.

2.התובעת לא יכלה להעיד לפני עקב מגבלותיה. אימה העידה במקומה בכל הקשור לאירועים הנוגעים לתביעה שהיו גם בידיעתה האישית של האם.

3.התובעת הייתה מבוטחת אצל הנתבעת בביטוח שירותי בריאות בסניף נהריה. בחודש נובמבר 2001 התלוננה התובעת על כאבי בטן ועצירות. בתאריך 23.11.01, פנתה האם עם התובעת למרפאה. היא מסרה על תלונות התובעת לד"ר פלדמן רופאה אצל הנתבעת. הרופאה הורתה לבצע חוקן לתובעת. בתחילה ההנחיה הייתה לבצע חוקן עצמי. האם רכשה מבית המרקחת של הקופה את הערכה הדרושה לצורך כך, ולפי עדותה פעלה על פי ההוראות שקיבלה. לא הייתה תוצאה לחוקן הביתי, והאם דיווחה על כך לרופאה. עוד באותו היום חזרו התובעת ואימה למרפאה, והרופאה הפנתה אותן למרפאת מומחים של הנתבעת. ביום 25.11.01, הגיעו התובעת ואימה למרפאת המומחים. האם הציגה את טופס ההפניה ומסרה שהתובעת ממשיכה לסבול מעצירות. לפי עדות האם החליטה האחות במרפאה לבצע לתובעת חוקן מלא. בזמן ביצוע החוקן עמדה האם ליד המיטה עליה שכבה התובעת. האם תיארה בעדותה את תהליך ביצוע החוקן, ולפי התרשמותה האחות השקיעה כוח רב כדי להחדיר את צינור החוקן לפי הטבעת של התובעת. התובעת החלה לצעוק ולבכות, התלוננה על כאבים חדים באזור פי הטבעת והבטן. האם מתארת את העובדה כי בסיום הפעולה התובעת לא הצליחה לעמוד על רגליה, הייתה מותשת לחלוטין, המשיכה לבכות ולהתלונן על כאבים עזים. האם הושיבה את בתה בחדר המרפאה כדי שתירגע ותתאושש, אולם דבר לא עזר. אחות המרפאה ייעצה לאם לפנות לחדר המיון בבית החולים. חלף זמן של מספר שעות עד שהתובעת ואימה הגיעו לחדר המיון.

4.התובעת נבדקה בחדר המיון, ושם הוחלט לאשפז אותה ולנתחה. לתצהיר האם צורף סיכום המחלה מבית החולים, כאשר התובעת הייתה מאושפזת כחודש ימים. מסיכום המחלה עולה כי בוצע ניתוח של מעקף של המעי הגס (קולוסטומיה), הוצמדה שקית לדופן הבטן לצורך הוצאת הצואה. התובעת נשאה שקית זאת 5 חודשים, בתקופה זו טיפלה האם בתובעת, נאלצה להחליף את השקית מספר פעמים ביום. לפי עדות האם באותה תקופה התובעת לא תפקדה כלל.

5.בעת שהתובעת התקבלה לחדר המיון, נעשתה בדיקת סי.טי. על פי בדיקת זו התברר שהתובעת סובלת מנקב ברקטום. בדו"ח הניתוח ציין המנתח כדלקמן: "מצב פרפורציה של הרקום התחתון (כתוצאה מחוקן)".

6.העידו לפני רופאים מומחים שמסרו חוות דעת מטעם הצדדים. מטעם התובעת מסר חוות דעת ד"ר פרץ וייס מומחה לרפואה פנימית ולמחלות הכבד. מטעם הנתבעת הגיש חוות דעת ד"ר יחיאל זיו, מומחה בכירורגיית כללית ופרוקטולוגיה.

7.לטענת התובעת, הנסמכת גם על חוות הדעת מטעמה, הנקב שנגרם הוא כתוצאה מפעולה רשלנית של ביצוע החוקן. ד"ר וייס מציין בחוות דעתו כי בעת ביצוע החוקן אירע סיבוך של התנקבות, שהוא כתוצאה ישירה של החדרת הצינור לביצוע החוקן. צינור זה פרץ את דופן החלחולת. לדעת ד"ר וייס, מדובר בתוצאה ישירה של פעולה של הגורם האנושי, היינו מבצע החוקן. לדבריו, אירוע זה חייב ניתוח דחוף אותו עברה התובעת.

8.ד"ר זיו מתייחס בחוות דעתו למשפט שכתב המנתח בדו"ח הניתוח כפי שצוטט לעיל, היינו כי הנקב הוא כתוצאה של ביצוע החוקן. לשיטתו של ד"ר זיו, הסומך כביכול על התיעוד הרפואי אין קשר בין התוצאה המצערת לביצוע החוקן. לטעמו המנתח הסתמך על מידע מוטעה. לדעת ד"ר זיו, התובעת סבלה מדלקת כרונית וקשה במעי וזאת על סמך הבדיקה הפתלוגית. לדבריו, הייתה כמות מוגלה גדולה ביותר לאחר ביצוע הניתוח, דבר המעיד כי ההתנקבות במעי הייתה עוד לפני הניתוח, דבר שגרם לדלף של חיידקים לחלל הבטן ויצירת המוגלה. לטעמו, הדלקת לא הובחנה וזו הסיבה לכאבי הבטן מהם סבלה התובעת לפני ביצוע החוקן והניתוח. לטעמו, הדלקת גרמה להתנקבות של שני סעיפים במעי שאירעה כמה ימים קודם לביצוע החוקן. ד"ר זיו מעלה סברה כי בין המועד בו הופנתה התובעת למרפאה המקצועית, 23.11.01 ועד לביצוע החוקן ביום 25.11.01, סביר מאוד שבאותם יומיים אירעה התנקבות סעיפי המעי. הוא שולל מחוסר סבירות את האפשרות שחוקן הניקוי הקטן שביצעה האם לתובעת הוא שגרם להתנקבות.

9.ד"ר זיו נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. הוצג לפניו מכשיר החוקן, כאשר עלה מהעדות שהגובה אליו חודר המכשיר הוא כ-5-6 ס"מ. גובה זה תואם את הממצא של הרופא המנתח היינו, נקב באזור התחתון של הרקטום.

10.ד"ר זיו אישר בחקירתו כי כאשר קורה מקרה של נקב שכזה יכולות לחלוף מספר שעות עד שמרגישים בכאב ואז פונים לחדר מיון.

11.דברים אלה תומכים בסברה כי מדובר בנקב בחלק התחתון של הרקטום, שנגרם עקב החדרת צינור החוקן ללא כל קשר לנקבים במעיים כתוצאה מדלקת.

12.תמיכה לכך יש למצוא בבדיקת ה-סי.טי. המופיעה בסיכום המחלה בבית החולים בנהריה.

13.עדיין עולה השאלה בקשר לממצא הפתלוגי של דלקת בדופן המעיים.

14.ד"ר וייס המומחה מטעם התובעת נתן לכך הסבר. לטעמו, הסבירות לכך שתהיה דלקת ותגרום לנקב ודלף בשני אזורים במעיים, שואפת לאפס, בפרט כאשר מדובר בחומרה גבוהה כפי שאירע אצל התובעת. ד"ר וייס סבור כי בזמן ביצוע החוקן, וכתוצאה מהנקב שנגרם דלפה הצואה שהייתה במעי לתוך חלל הפרינאום, גרמה לדלקת של החלל שעברה את דופן המעי הגס, גרמה להחלשת הדופן ולהתנקבות.

15.לטעמי, עדיף הסבר זה על דברי ד"ר זיו, משום שבדבריו אין הסבר לנאמר בדו"ח הניתוח. דברי ד"ר זיו אינם מתיישבים עם דו"ח הניתוח וממצאי ה-סי.טי.

16.ד"ר זיו נחקר על הסבירות של אירוע התנקבות במעי כתוצאה מדלקת חריפה בשני מקומות בו זמנית. מעדותו עלה כי הדבר אפשרי וכי קיים מאמר המצביע על כך. אולם חרף התחייבותו בחקירה להמציא מאמר שכזה, הדבר לא נעשה.

17.כאשר אומת ד"ר זיו עם ממצאי המנתח, הוא טען כי לא היה נקב ברקטום התחתון. מחשבה זו של ד"ר זיו נותרה ללא תמיכה וללא הסבר הגיוני.

18.לעניין זה, יש להוסיף את עדותו של ד"ר אנגל מטעם הנתבעת שהוא הרופא שטיפל בתובעת במרפאת המומחים. ד"ר אנגל הוא רופא פנימאי והוא ראה את התובעת וטיפל בה בעת ביצוע החוקן נשוא התביעה. לאחר שד"ר אנגל אומת עם העובדות ועם האמור בדוח הניתוח, מסקנתו הייתה חד משמעית כי מקור ההתנקבות כפי שציין הרופא המנתח הוא כתוצאה מהחוקן שבוצע.

19.ד"ר אנגל נחקר על אופן ביצוע החוקן, והאם ראוי שכתוצאה מכך ייגרם נקב במעי. לדבריו, מדובר בתקלה אצל מבצע החוקן. (עמ' 94 ש' 23). בהמשך העדות ציין ד"ר אנגל כי מדובר בתקלה. לדבריו, מדובר בביצוע לקוי בזווית לא טובה, או שהחולה לא שקט ומשתולל. לדבריו אם החולה לא שקט, יש לתת תרופת הרגעה או לקבע אותו באופן פיזי. ד"ר אנגל אישר כי יתכן ושתי אחיות החזיקו את התובעת כי הייתה לא שקטה.