נגד אחד עשר נאשמים הוגש כתב אישום בעבירות של אי מילוי דרישה לתקן מבנה מסוכן, עבירות על סעיפים 3 לחוק עזר לתל-אביב - יפו (מבנים מסוכנים), תשס"ב - 2001 (להלן: "חוק העזר") ביחד עם סעיף 254 לפקודת העיריות, ועבירה על סעיף 490(7) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
טרם תשובה לאישום העלה ב"כ נאשמים 1 - 10 טענה מקדמית. לטענתו יש מקום לביטול ההליך על יסוד טענת הגנה מן הצדק. את טענת ההגנה מן הצדק מבסס ב"כ הנאשמים על טיעונו כי הנאשמים הם אנשים קשי יום, חסרי אמצעים לממן את תיקון הליקויים שפורטו בהודעת הדרישה על פי חוק העזר. לדבריו, ניהול הליך פלילי נגד הנאשמים, בעת שהרשות מודעת לקשייהם הכלכליים, מהווה שימוש ציני בהליך הפלילי והתעמרות בנאשמים, ועולה כדי התנהגות שערוריתית, שכן הרשות בכוונת מכוון אינה נוקטת במסלול הנוסף הקבוע בחוק העזר של תיקון הליקויים בעצמה, הסרת הסיכון והגשמת האינטרס הציבורי.
במענה טענה ב"כ המאשימה, כי בהתאם לפרשנות המקובלת של תורת ההגנה מן הצדק, אין בנקיטת הליכים שתכליתם הסרת סכנה לציבור, בהתאם לסמכות בחוק נגד מי שהם בעלי זכויות במבנה כדי לבסס התנהגות הפוגעת באופן מהותי בצדק ובשוויון. ב"כ המאשימה ציינה כי היו מגעים בין הרשות לנאשמים או מי מטעמם, וניתנו ארכות בניסיון לסייע לנאשמים להסדיר את הליקויים מחוץ לכותלי בית משפט, והתנהלות זו מבטאת את מידתיותה של הרשות. אשר לטענה כי על הרשות מכוח ההסמכה בדין לבצע את תיקון הליקויים בעצמה, טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בנכס פרטי, ולא יעלה על הדעת לחייב את העיריה להשביח נכסים פרטיים על חשבונה תוך חשיפתה לסיכונים של תביעות משפטיות.
הן הנאשמים והן המאשימה פרטו בטיעוניהם בהרחבה את הדין וההלכות המקובלים בכל הנוגע לטענת ההגנה מן הצדק, ודומה שהדברים ידועים ואינם מחייבים פירוט. בתמצית יצויין כי תורה זו שמקורה בהלכה הפסוקה, התווספה לספר החוקים, ונקבעה כטענה מקדמית. כך, נקבע בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 כי בית המשפט מוסמך לבטל את ההליך אם השתכנע כי יש בניהולו ובהגשת כתב האישום משום פגיעה ממשית בעקרונות של צדק והגינות. הוראת החוק שנזכרה אימצה באופן כללי את ההלכות שהתגבשו בפסיקה קודם לחקיקת החוק, ובראשן את המבחן התלת שלבי שנקבע בהלכת בורוביץ (ע"פ 4855/02
מדינת ישראל נ' בורוביץ). טענת ההגנה מן הצדק טעונה במקרים רבים הנחת תשתית עובדתית לשם ביסוסה. הנטל להנחת התשתית הראייתית מוטל על כתפי הטוען להחלת ההגנה.
האם הגשת כתב האישום שלפניי ונקיטת ההליכים נגד הנאשמים מבססת בנסיבות העניין טענת הגנה מן הצדק המצדיקה את ביטול ההליך?
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובאסמכתאות נוספות, ולאור תכלית החוק ומטרתו, איני סבורה כי מבחינה משפטית יש בטיעון שהעלו הנאשמים כדי לפטור אותם מאחריות פלילית ככל שהעבירות בוצעו על ידם.
אדגיש, כי לצורך ההחלטה התייחסתי אל התשתית העובדתית שבבסיס הטענות כמוכחת. זאת, לאור העובדה שהנאשמים צירפו לטיעוניהם ראיות, מבלי שהמאשימה התנגדה לכך. להיפך, מטיעוני התשובה של המאשימה, משתמע כי אינה חולקת כלל על התשתית הראייתית שהונחה, המהווה בסיס לטיעון. עם זאת, מצאתי לנכון להעיר, כי טענת הנאשמים לחוסר יכולת כלכלית היא טענה כללית, שלא הוכחה באופן קונקרטי ביחס לכל אחד ואחד מן הנאשמים, והראיות שהובאו אינן פרסונליות. ב"כ הנאשמים אף ציין בטיעוניו כי קיימות משפחות בודדות שהכנסתן מאפשרת להן לשאת בעלויות, אלא שלא פירט את זהותן של אותן משפחות ושל אותם נאשמים שהטענה לחוסר יכולת אינה חלה עליהם. דברים אלה נאמרים למעלה מן הצורך, שכן המסקנה אליה הגעתי מושתתת בעיקר על הפן המשפטי.
תכלית החקיקה
הוראות חוק העזר שואבות כוחן מהחוק המסמיך - פקודת העיריות. הפרק השנים עשר מגדיר את חובותיה וסמכויותיה של העיריה. בסעיף 233 באותו פרק נקבע כי:
"עיריה תעשה בתוך תחומה בענינים המפורשים בסימן ב'...".
סעיף 236 המצוי בסימן ב' בפרק 12 בפקודת העיריות, מורה כדלקמן:
"(א) בענין בנינים תעשה העיריה פעולות אלה:
(1)
תפקח
על הקמתם, הריסתם, שינוים ו
תיקונם של בנינים;"
המחוקק הראשי, אם כן, מנה בין חובותיה וסמכויותיה של עיריה לפקח על תיקון בניינים, והסמיכה להסדיר נושא זה.
פקודת העיריות הסמיכה את מועצת העיר להתקין חוקי עזר, בסעיף 250 הקובע:
"מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעיריה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה".
מכוח הסעיפים האמורים הותקן חוק העזר. חוק העזר נועד להסדיר את מימוש חובותיה וסמכויותיה של העיריה בכל הנוגע לתיקון מבנים לשם שמירה על שלום הציבור ומניעת סכנה.
בגדר חוק העזר הוטלה חובה על בעל בניין כהגדרתו בחוק העזר למלא אחר הודעת דרישה לתיקון ליקויים, חובה שהפרתה מבססת עבירה פלילית - סעיף 3(א) לחוק העזר. בנוסף, נקבע כי העיריה מוסמכת במקרה של אי מילוי הודעת הדרישה לבצע את העבודות בעצמה ולגבות מבעל הבניין את ההוצאות - סעיף 3(ג) לחוק העזר.
הנאשמים טוענים, כאמור, כי במקרה של חוסר יכולת כלכלית של בעלי הבניין, שורת הצדק וההגינות מחייבת שהעיריה תבצע את העבודה בעצמה, והתנהגות אחרת מצד העיריה מבססת פגיעה מהותית בעקרונות הצדק וההגינות.
דעתי אינה כדעתם, ואיני סבורה כי הוראות החוק בהתאם ללשונן ולתכליתן ו/או עקרונות הצדק המהותי וההליך הראוי מצדיקים מסקנה כזו.