דחיית בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה בעניין "זאבי תקשורת"

1. לפניי בקשה לסעד זמני שיביא לעיכוב ההליכים לביצוע פסק דין בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 508227-11-15.
2. הבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 17.2.2016, ובהחלטתי מיום 21.2.2016 ניתן סעד ארעי של עיכוב ההליכים, ונקבעו מועדים להגשת תשובות. לבקשת המשיב (להלן: "הבנק"), ניתנו ארכות, תוך שהסעד הארעי מוארך בהתאם. בהחלטתי מיום 28.2.2016, שבה התבקשה ארכה להגשת התשובה, הוריתי לצדדים להתייחס בתשובותיהם לשאלה אם הם מוכנים להכרעה על יסוד הכתובים, או שמא הם עומדים על קיום דיון. הבנק הודיע במסגרת תשובתו כי אין מניעה מבחינתו להכריע בבקשה על יסוד החומר שבתיק. המבקשת התעלמה מרכיב זה בהחלטה.
3. התשובה לתגובה הוגשה, לאחר ארכות, ביום 12.4.2016. ביום 13.4.2016 החלטתי לגוף הבקשה (להלן: "ההחלטה הראשונה"). בהחלטה הראשונה דחיתי את הבקשה, והוריתי על ביטול הסעד הארעי – הן לאור מחדלים דיוניים של המבקשת, ובין היתר – העובדה שהמבקשת לא ציינה בבקשתה כי תיק ההוצאה לפועל נפתחה לשם ביצועו של פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה שעליו חתמה המבקשת (אם כי התברר שההסדר הפשרה ומתן תוקף של פסק דין צורפו במסגרת נספחי כתב התביעה בהליך העיקרי), ובמסגרתו הודתה בקיומו של החוב ובסכומו, והן לגוף הבקשה, בהתבסס על המבחנים למתן סעד זמני (וראו לעניין זה סעיפים 6 ו-7 להחלטה הראשונה).
4. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו, וביום 17.4.2016 הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהודיעה כי בכוונתה להגיש. ביום 18.4.2016 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע, וביום 21.4.2016 הגישה המבקשת דכאן בקשת רשות ערעור על ההחלטה (רע"א 42616-04-16, כב' השופט רחמים כהן). ביום 25.5.2016 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור, ובסופו קבע בית המשפט המחוזי:

"לאור המלצת בית המשפט מיום 15.5.16 ובהסכמת הצדדים, הבקשה המקורית למתן סעד זמני תוחזר לבית משפט השלום על מנת שיתקיים דיון במעמד הצדדים.  אין בפסק הדין משום הבעת עמדה לגופו של עניין ולגופן של טענות הצדדים.

בית משפט השלום מתבקש, בהתאם ליומנו, לקבוע דיון בהקדם האפשרי.

הצדדים גם מסכימים שהצו הארעי יישאר על כנו עד להחלטה אחרת של בית משפט השלום.

הערעור נמחק ללא צו להוצאות."

5. בנסיבות אלה, חזר התיק אל שולחני, ונקבע בו דיון להיום, 31.5.2016. יובהר כבר כעת, כי הגעתי לדיון כשאני פתוח להשתכנע מטיעונים חדשים שלא הועלו במסגרת המסמכים הכתובים, ויצאתי מנקודת הנחה כי בפי ב"כ המבקשת טיעונים שלא הועלו עלי כתב, שאחרת – מאי טעמא ראה לשוב ולגרור את הבקשה לסעד זמני לדיון במעמד הצדדים, שהוצאותיו עלולות להיות רבות?

לקראת הדיון חזרתי וקראתי גם את פסק הדין בע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2015) (להלן: "עניין זאבי"), שעליו מבססת המבקשת את בקשתה ואת תביעתה כולה.

6. במסגרת הדיון שהתקיים לפניי היום חזר ב"כ המבקשת על הטענות שהועלו בכתב, תוך שהוא שב ומעלה טענות אשר לא נתמכו בתצהיר שתמך בבקשה המקורית או בתשובה, וכאשר הועלה במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע – לא נתמכו בתצהיר כלל.

יוער, כי הצגתי לפני ב"כ המבקשת את השאלה מדוע לא הוגשה בקשה לצרף לתיק, לאחר שהוחזר לבית משפט זה ולאחר שנקבעה הישיבה לפניי, תצהיר משלים ובו התייחסות המבקשת – והטעמים שניתנו לכך (דוגמת קוצר הזמן) – אינם מניחים את דעתי.

גם טענת ב"כ המבקשת, כאילו התוועדו ל"חשיבות" שיש לטענות בדבר מהות הדירה (דירת מגורים יחידה, דירה להשקעה או אחרת) רק במסגרת ההחלטה הראשונה – מאירה באור חדש את ההליך כולו.

ראשית, הבנק התייחס בהרחבה למעמדה של הדירה נושא ההליך בתשובתו (סעיף 2 לתצהיר מר נחום ארז התומך בתשובת הבנק), ועל כן – היה על המבקשת להתייחס לעניין זה בתשובתה לתשובה – שהרי בדיוק לתכלית זו נועדה התשובה לתשובה. שנית, מדברי ב"כ המבקשת עולה, כי לשיטת המבקשת, תכליתה של בקשת הרשות לערער הייתה לאפשר למבקשת "מקצה שיפורים", כך שיתאפשר לה להשלים את אשר החסירה במסגרת הבקשה המקורית (וראו לעניין זה עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 26 – 27).

אולם גם אילו סברתי כי יש להתיר "מקצה שיפורים" כאמור – היה על המבקשת להגיש בקשה מתאימה להוספת תצהיר, לתיקון הבקשה וכיוצא באלה אפשרויות. בוודאי שיש קושי להלום את התנהלות המבקשת, שסברה שתוכל לשפר עמדות כאשר תציג טענות עובדתיות – שלא הובאו בתצהיר קודם לכן – בעדות ראשית. מכל מקום, על מנת שהתמונה העובדתית המלאה תעמוד לנגד עיניי, התרתי, בסופו של דבר, למבקשת למסור גרסה באולם, והיא אף נחקרה על עדותה.

7. להשלמת התמונה יוער עוד, כי המבקשת עצמה (ולא ב"כ עו"ד פרום) ביקשה בפתח הדיון להעביר את ההליך להתנהל לפני מותב אחר, וזאת מכוח החלטה שנתתי אתמול, 30.5.2016, בבקשה בהליך אחר (תא"מ35827-05-16 עמוס כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ), ובקשה זו – על שתי שלוחותיה – נדחתה בשתי החלטות מפורטות ומנומקות בטרם תחילת הדיון לגופו, כמצוות הוראות סעיף 77א (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.
8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שלפניי, ולאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות המקיפים שהוגשו במסגרת הבקשה, כמו גם בכתבי הטענות בהליך העיקרי, ותוך שאני עושה זאת בלב פתוח ובנפש חפצה, ומבלי לראות עצמי קשור בהחלטה הראשונה, הגעתי למסקנה שאין מקום ליתן סעד זמני, ויש לבטל את הסעד הארעי שניתן. להלן טעמיי לכך.
9. בחינתו של מאזן הנוחות – לא השתנתה לאחר בחינת החומר פעם נוספת וגם לאחר שמיעת הטיעונים מטעם הצדדים. במידה מסוימת ההיפך הוא הנכון.

המבקשת לא טענה כלל, וממילא אף לא הוכיחה, כי מימוש המשכנתא יגרום לה נזק שאינו בר-תיקון. למעשה, המבקשת הודתה מפורשות, כי היא אינה מתגוררת בדירה (וראו לעניין זה עמ' 6 לפרוטוקול ש' 6 – 8). אין מחלוקת, כי המבקשת אינה מתגוררת בדירה, אלא משכירה אותה. מכאן שלא נכון יהיה להחיל בעניין זה את המבחנים המקלים בעניין מאזן הנוחות שעניינם פינוי חייב מדירת המגורים שלו.