הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בשנת 2012, ומנישואין אלה נולדו שני ילדים א' (יליד 2013) ור' (יליד 2014). הצדדים התגרשו זה מזה כדמו"י בתאריך **** תשע"ח (XX.XX.17).
סמכות בית הדין לדון בעניין משמורת וזמני שהות, מכוח תביעת הגירושין של הבעל (הוגשה בתאריך י"ד באלול תשע"ז (5.9.17)), לה כרך בין השאר את ענייני המשמורת וזמני שהות.
ביום הגירושין הוציא בית הדין צו למתן תסקיר (לפקידת סעד לסדרי דין שעל יד האגף לשירותים חברתיים שע"י ע"ר), ובתאריך י"ד בסיון תשע"ח (28.5.18) הוגש התסקיר לבית הדין.
התקבלו תגובות הצדדים לתסקיר, וכן התקיים דיון (בתאריך י"ד בכסלו תשע"ט (18.11.18)) במעמד הצדדים ובאי כוחם, בו הציגו את עמדתם בעניין התסקיר ומסקנותיו.
הצדדים חלוקים ביניהם בעניין המשמורת והסדרי השהות. התסקיר מתייחס למערכת היחסים המתוחה שבין הצדדים, פועל יוצא מהפרידה והגירושין. הצדדים לא מצליחים להשתחרר מהמטענים הרגשיים שצברו במהלך הנישואין, כל אחד בדרכו שלו. פקידת הסעד התרשמה כי כעסים אלו של ההורים, מקשים עליהם ליצור שיתוף פעולה, להגיע להסכמות בעניין המשמורת והסדרי השהות, ולהכיר בחשיבותו של ההורה האחר בחיי הילדים (ראה עמוד 4 לתסקיר).
בעמוד 7 לתסקיר ציינה פקידת הסעד שיש לקחת בחשבון כי פרידת ההורים התרחשה לפני זמן קצר יחסית, ויתכן כי בחלוף הזמן ולאחר שההורים יעבדו את הקונפליקטים, תחול רגיעה ביחסים ביניהם, וההורים יתחילו גם ליצור שיתופי פעולה ולקיים תקשורת ישירה סביב צרכי הילדים.
התסקיר (עמוד 7) מציין את הקושי של האם לסמוך על האב ועל תפקודו ההורי, ולכן היא מתנגדת לשהייה בבית האב מספר ימים ברצף: "לטענת האם, האב כמעט שלא נטל חלק בגידול הילדים כאשר הם התגוררו יחד, וכיום הוא נאבק על אבהותו, על מנת להקשות עליה ולצמצם את תשלומי המזונות".
בעניין האב, פקידת הסעד מתרשמת ממטעניו הרגשיים של האב כלפי האם, המקשים עליו לתת אמון באם וליצור עימה שיח כנה: "להערכתנו, האב עסוק מאד במיצוי זכויותיו השוויוניות כהורה. האב חוזר ואומר כי אין בכוונתו לוותר על זכויותיו, וכי הוא יפעל ככל שניתן בכדי למצותם, גם אם יידרש ממנו להמשיך את המאבק המשפטי עם האם, ולהשקיע משאבים כלליים (הכוונה כנראה לכלכליים) ורגשיים במאבק זה, במקום להקדיש את משאביו וכוחותיו לצרכי הילדים ולשמירה על יחסים מיטביים עם האם".
וכאן מביאה פקידת הסעד שתי חלופות בעניין המשמורת.
החלופה האחת - משמורת אצל האם. יתרון החלופה: "תאפשר לילדים לחוות יציבות בשהייה עם שני ההורים, שהרי מדובר במתכונת זמני שהות שאליה הורגלו עד היום, למעט ימי רביעי, שבהם זמני השהות יורחבו, והילדים ילונו בבית האב". חסרונה של החלופה: חלופה זו תאפשר לילדים להרחיב את הקשר עם האב רק באופן חלקי".
החלופה השנייה - משמורת המשותפת. יתרונה הוא בהרחבת הקשר בין האב לילדים והעמקתו. חלופה זו תאפשר לשני ההורים ליטול חלק משמעותי בחיי הילדים. וחסרונה – היא תדרוש מהילדים להסתגל לשינויים נוספים בחייהם, כלומר, הסתגלות לשהייה ממושכת יותר עם האב, ומצומצמת יותר עם האם.
פקידת הסעד המליצה על החלופה השנייה – משמורת משותפת.
בית הדין בקש להתרשם מהצדדים ומהטענות שהעלו בכתב. קשה שלא להתרשם איך האב מתפרץ במהלך הדיון, ואף בשלב מסוים טען כי אם האם טוענת שהוא אב לא טוב, הוא מבקש לראות את הילדים במרכז קשר. אנו מתרשמים, כדברי פקידת הסעד בתסקיר כי: "האב עסוק מאד במיצוי זכויותיו השוויוניות כהורה. האב חוזר ואומר כי אין בכוונתו לוותר על זכויותיו, וכי הוא יפעל ככל שניתן בכדי למצותם, גם אם יידרש ממנו להמשיך את המאבק המשפטי עם האם, ולהשקיע משאבים כלליים (הכוונה כנראה לכלכליים) ורגשיים במאבק זה, במקום להקדיש את משאביו וכוחותיו לצרכי הילדים ולשמירה על יחסים מיטביים עם האם". אנו חוששים שהמאבק הנוכחי למשמורת משותפת, לא נובע בהכרח מרצון להטיב עם הקטינים, שהרי האישה אם למופת, כדברי האב, אלא חלק ממאבק על כבוד, וכמובן הפחתה או פסקת תשלום המזונות.
אנו סבורים כי אב שעסוק כולו במאבק למען כבודו ולא למען ילדיו, ספק רב אם הוא ראוי להיות הורה משמורן, אף לא במשמורת משותפת. הוסף לכך, כי האב שיבח את תפקודה של האישה כאם למופת, אם כן, מדוע אנו צריכים לשנות סדרי בראשית? האם אין זה נוגד את טובת הילדים? דעתנו כי היציבות והרוגע והשלווה של הילדים, גוברים על כל טענה לזכות לקשר הורי עמוק ורחב יותר.
וכאמור, קשה להשתחרר מהרושם שכל הורתה ולידתה של הבקשה למשמורת משותפת, נובעת מהרצון להשתחרר מ"עול המזונות" וממניעים של "כבוד", שאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם טובת הילדים.
כשבית הדין מעיין בתסקיר ובחומר שבתיק, עליו לשקול בראש ובראשונה את טובת הילדים, כשכמובן גם הקשר בין ההורים לילדים הוא חלק בלתי נפרד מטובת הילדים.
הבענו דעתנו בדיון, כי משמורת משותפת תתכן אך ורק אם קיימים בין ההורים יחסים רגועים. לצערנו, דבר זה עדיין לא קיים במקרה שלפנינו.
משמיעת דברי הצדדים ועיון בחומר שבתיק, אנו מגיעים למסקנה חד משמעית כי טובת הילדים להיות במשמורת האם, והשיקולים לבחור באחת משתי החלופות, משמורת משותפת או משמורת לאם, כף המאזניים נוטה בבירור לטובת משמורת אצל האם. אך יחד עם זאת, יש לפתח מנגנון של זמני שהות מסודרים ומורחבים בין האב לילדיו.
לאור האמור לעיל, משמורת הקטינים - אצל האם.
בשלב זה יהיו זמני השהות כדלהלן:
האב ישהה עם ילדיו בימים שני ורביעי, כשהם לנים אצל האב. האב ייקח את הילדים בימים אלו ממוסדות החינוך, ויחזירם למחרת למוסדות החינוך.
אחת לשבועיים, האב ייקח את ילדיו ביום שישי ממוסדות החינוך, ויחזירם לבית האם במוצאי שבת (הואיל והצדדים גרים במרחק של 5 דקות הליכה), בשעה 18.
גם בית הדין מייחל ליום בו תחול רגיעה ביחסי הצדדים, והם יוכלו בכוחות עצמם להגיע להבנות בעניין זמני השהות והרחבתם, ובשאר העניינים הנוגעים לילדיהם המשותפים.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום י"א בכסלו התשע"ט (19/11/2018).
הרב צבי בן יעקב – אב"ד הרב יצחק הדאיה הרב משה בצרי
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה